יום שבת, 27 באוקטובר 2012

מה המטרה של ההרצאה שלך ?

השבוע חבר ביקש את עזרתי בבניית הרצאה. אותו חבר נדרש להעביר שעה של הרצאה על נושא שהוא לא היה בקיא בו ב 100% וקצת נלחץ מהסיטואציה. הרי, הוא טען, אם אין לי נסיון מספיק בטכנולוגיה, מה אוכל לחדש לכל האנשים שם ?

מאחר והטיעון הזה עולה הרבה בהרצאות, נזכרתי בפעם הראשונה שאני העברתי קורס ג׳אווה. זה היה אחרי 4 שנים של נסיון בתור מתכנת ג׳אווה במשרה מלאה, כשחשבתי שאני יודע כל מה שאפשר לדעת על הטכנולוגיה.

לא לקח לי יותר ממספר שעות להבין כמה טעיתי...

השאלות של תלמידים שעבדו על פרויקטים שונים משלי, וגם חלק מהתרגילים שלא הצליחו בפעם הראשונה, עזרו לי להבין שיש קשר בין כמה המדריך מכיר את הטכנולוגיה לאיכות ההרצאה, אבל הוא הרבה יותר חלש ממה שאנו מדמיינים.

כדי שהרצאה תצליח, ולא משנה אם זה קורס של יומיים או הרצאה של שעה, אתה חייב להתחיל ממטרת ההרצאה - למה בכלל אתה הולך לדבר ? מה המסר שאתה רוצה להעביר ? עם מה אנשים יצאו בסוף ?
רק אחרי שהצלחת לגבש מטרה, אפשר להתחיל להתכונן להרצאה שתעמוד במטרה שהצבת. הנה כמה דוגמאות למטרות:

1. אני רוצה לגייס לקוחות חדשים לעסק
נניח שיש לך עסק של הפקת מסיבות ימי הולדת לילדי גן (כן, זה פורח בתקופה האחרונה), ואתה מגיע לדבר בכנס שחלק מהמשתתפים בו הם הורים לילדים בגיל המתאים. בגלל שהמטרה היא גיוס לקוחות, אפשר להתחיל את ההרצאה בסיפור מדליק על יום הולדת מוצלח במיוחד שהפקת - כולל תמונות והכל. אחרי זה אפשר להמשיך לסקירה של טרנדים חמים בתחום, מה עובד ומה לא עובד.

2. אני רוצה שעובדים חדשים יכירו טוב יותר את סביבת העבודה
הרצאה יכולה להיות גם פנים ארגונית. אם רוצים להכניס קבוצה של עובדים חדשים לעניינים ומהר כדאי להתחיל מסיפור קצר על איך להכיר את האנשים הנכונים בעבודה יכול לחסוך זמן, ולהמשיך במעבר על בעלי התפקיד בחברה. לא לשכוח לחלק דף עם כל המידע מסוכם.

3. אני רוצה שיותר אנשים ישתמשו בטכנולוגיה XYZ
גם כאן כדאי להתחיל בסיפור - אולי על מישהו שהשתמש בטכנולוגיה וזה חסך לו זמן וכאב ראש, אחרי זה להציג את המספרים ומה כל אחד צריך לעשות כדי להתחיל להשתמש בטכנולוגיה זו עוד היום.

מה שמעניין בדוגמאות אלו הוא שהכנה בה ומונחית מטרה להרצאה הרבה יותר חשובה מהיכרות עם עולם התוכן. מטבע הדברים לא כדאי לנסות ללמד את סבתא איך למצוץ ביצה, אבל עם הכנה נכונה ומונחית מטרה - אתה תצליח לחדש משהו אפילו לסבתא.

יום שבת, 20 באוקטובר 2012

הקהל שלך חולם בהקיץ ? כך תחזיר אותם למציאות

מקור תמונה: 123rf.com
השבוע ישבתי בהרצאה מעניינת על חידושים בתחום שאני מתעסק בו. קצת אחרי תחילת ההרצאה הטלפון סימן לי ברטט שהגיע סמס חדש — לא רציתי להפסיק להקשיב, אבל מצד שני המרצה הגיע לנקודה שהרגשתי שאני מבין את הפואנטה וחשבתי שהפסקה קצרה לא תגרום לנזק.
הסמס גרר סימוס תגובה, ועוד אחד מהצד שלי. כשחזרתי להקשיב כבר היה מאוחר מדי. החמצתי חלק חשוב מדי מהסבר הרקע. הדבר הבא שנאמר שהצלחתי להבין היה ה"תודה רבה" בסוף ההרצאה.

כשאנחנו עומדים ומדברים מול קהל, זה מפתה מאוד לדמיין שכולם מקשיבים בריכוז מלא מתחילת ההרצאה ועד סופה, שאנחנו כל כך מעניינים שכולם ישתיקו את הטלפונים, יכבו את המחשבים הניידים, ולא יחשבו על שום דבר מלבד הסיפור המרתק שאנו מספרים. המציאות קצת שונה.

כמו שאתם (ואני) נתנתק לפעמים מהרצאה, כך גם הקהל שלכם. בואו נבדוק איך אפשר לעזור לקהל שלכם לחזור לעניינים בחיוך.

1. עצרו לסיכום ביניים

כשאתם מכניסים סיכום ביניים כל 4-5 דקות, אתם מחלקים את ההרצאה שלכם למקטעים קלים לעיכול. כל פעם שמאזין עשה הפסקה, הוא יכול לחזור למקטע הבא ולהמשיך אתכם עד סוף ההרצאה בחיוך. 
הדרך הנכונה לסיכום ביניים היא להגיד בכמה מילים מה ראינו, תוך הדגשת הנקודות הרלוונטיות למקטע הבא. הרעיון הוא שגם אם מישהו נכנס באמצע להרצאה שלכם, מהר מאוד הוא יוכל להשתלב ולהבין את הנקודה. 
לדוגמא, אם אתם מספרים על שיווק מפה-לאוזן, סיכום ביניים יכול להישמע כך: ”עכשיו שראינו ששיווק מפה לאוזן חוסך לנו כסף, מאחר והוא חוסך בעלות הפרסום, בואו נראה מספר דרכים לבצע שיווק מפה לאוזן“. 
מספיק משפט אחד במקום הנכון כדי לגרום למאזינים שלכם להרים שוב את הראש ולהקשיב. זה האיתות שלהם שהתחיל נושא חדש ואפשר לחזור לעניינים. 

2. השתמשו בסיפורים במקום הסבר תיאורטי

בכל מצב שניתן להסביר או להמחיש נושא באמצעות סיפור — בחרו בסיפור (גם אם הוא פחות מדויק).לסיפור קצר יש התחלה, אמצע והכי חשוב סוף. מעבר לזה שסיפור מעניין יותר, הוא גם מאפשר לכולם לדעת בדיוק מתי הוא נגמר וכך נותן איתות לאנשים שהם יכולים לחזור להקשיב. 

הסעיף הזה נשמע יותר קל ממה שהוא באמת. נניח שאתם רוצים לטעון שילדים יצירתיים יותר ממבוגרים ויעדיפו לקחת סיכונים כשהם לא בטוחים. הדבר הקל לעשות הוא לחפש מחקר, להציג טבלאות, גרפים ולשכנע באמצעות ההגיון בנקודה שלכם. 
הדבר הנכון לעשות הוא פשוט לספר על ילד שעשה משהו יצירתי. ואז עוד סיפור כזה. ואז עוד אחד. זה מעביר את אותו המסר, אבל הפעם חילקתם נקודה ארוכה לשלושה סיפורים מעניינים, ואם הפסדתי את אחד מהם אני עדיין אוכל להמשיך אתכם עד סוף ההרצאה. 

3. השתמש בתוכנית

מוכנים להתחיל את ההרצאה ? נסו את המשפט הבא: ”שלום, שמי ינון פרק. יש לנו 30 דקות לדבר ובהן אני אציג 5 נקודות. אני אקדיש 5 דקות לכל נקודה, ובסוף 5 דקות לשאלות“. — עכשיו, בכל פעם שסיימתם נקודה חזרו על התוכנית. אמרו ”עד עכשיו דיברנו על נקודה 3, אני עובר עכשיו לדבר על הנקודה הרביעית“. 
זה לוקח 10 שניות להציג את התוכנית, ותוכנית מול העיניים מאותתת לאנשים באיזה נקודות הם יכולים לחזור להקשיב. 

כשאני למדתי בבית הספר רוב המורים כעסו אם תלמיד איבד ריכוז. בתור מרצים, חשוב שתבינו כי אנשים מאבדים ריכוז כי כך המוח עובד. קצת מקשיבים, ואז קצת חולמים בהקיץ, ואז חוזרים לאיזה סמס, וחזרה להרצאה. מרצים טובים עוזרים לאנשים לחזור להרצאה.

יש לכם סיפורים על חלומות בהקיץ בהרצאה ? ספרו לי על זה בתגובות.

יום שבת, 13 באוקטובר 2012

אל תסתכל בקנקן אלא... אה בעצם במחשבה שנייה

לא מזמן פנו אליי מהמכללה שבה אני עובד להכנס לכיתה במקום מרצה אחר באמצע קורס. זה לא אירוע חריג כמובן, אם אתם נרשמים לקורס במכללה פרטית ויש תלונות על מרצה, הרבה פעמים יחליפו אותו במרצה טוב יותר כדי לשמח את כל הצדדים.

מכל מקום, מה שהפתיע בסיפור הנוכחי הוא זהות המרצה. הכרתי אותו כבן אדם רציני ומקצוען בתחומו — לא אחד שציפיתי לשמוע עליו תלונות. 

אם נחזור לכיתה, אחרי 2-3 מפגשים, כשהתלמידים התחילו לחייך שוב ואיומי התביעה פסקו, התחלתי לשאול את השאלה המתבקשת, מה היה כל כך רע במרצה הקודם. כולם הסכימו שמדובר בבן אדם מקצועי המכיר את החומר. הבעייה היתה באופן ההעברה. 

עכשיו אני טיפוס די עקשן אז ניסיתי להמשיך לחפור: מה בדיוק היה לא בסדר באופן ההעברה, האם רמת ההתעמקות ? כמות התרגולים ? רמת העניין בשיעור ? — ולהפתעתי מצאתי שכל התשובות נכונות, כלומר כל המשתתפים הסכימו שאופן ההעברה היה לא טוב, אך כל אחד מצא בעיות אחרות באופן ההעברה. 

וכאן אנו מגיעים לנושא הפוסט שלנו להיום, הקנקן. 

כשאתה נותן הרצאה כבר אחרי הדקות הראשונות רוב האנשים החליטו האם שווה להמשיך להקשיב לך או שלא. אם הם החליטו שאתה שווה הקשבה, הם יקבלו בסלחנות גם את הטעויות שלך, ויצאו מגדרם כדי להשאר ערים גם אם הסיפורים שלך משעממים. 

לעומת זאת, אם החליטו שאתה לא שווה את הזמן שלהם (החלטה שברובה היא לא מודעת), הם ימצאו פגמים בסיפורים הכי מעניינים שלך, לא יצחקו מהבדיחות ויצאו מגדרם רק כדי למצוא איפה אתה טועה. אם תגיש את הארוחה שלך בקנקן מלוכלך, אף אחד אפילו לא יטעם. 

הקנקן הוא אחת הדרכים שבהן תוכל להשפיע על ההחלטה. הנה כמה רעיונות שתוכל לנסות כדי לשפר את הרושם הראשוני:
  • תגיע מוקדם. חצי שעה לפני זה מעולה. 
  • התחל את ההרצאה עם סיפור מעניין שקשור לנושא.
    כזה שהתאמנת בבית איך לספר אותו טוב.
  • תחייך. הרבה. 
להכיר את החומר שלך זה כמובן חשוב, אבל אם תעשה רק את זה הקהל שלך פשוט לא יצליח להקשיב לך, ואז בזבזת את הזמן שלך ושל כולם. 

יום שבת, 6 באוקטובר 2012

אל תחכה לפעם הבאה

”אתה כותב בלוג על הרצאות ? נשמע מעניין, אני אקרא בפעם הבאה שאצטרך להעביר הרצאה...“

לפני שנוכל להתייחס למשפט הזה, בואו נדבר רגע על איך אנחנו לומדים. בשנת 1980 האחים סטוארט והוברט דרייפוס ניסחו מודל המתאר כיצד תלמיד רוכש מיומנות חדשה ב-5 שלבים.
כשאנו מגיעים ללמוד מיומנות חדשה, השלב הראשון הוא מעקב אחר כללים. זו הסיבה שספרי מתכונים כתובים כמו רשימת כללים. כך קל למי שלא יודע לבשל לעשות את הצעד הראשון.
עם הזמן, אנו מתחילים להבין איפה הכללים נמצאים ואת הטרמינולוגיה שמשתמשים בה, אנו מבינים מה זה להקציף ביצים ואולי קצת פחות חוששים מהמטבח.

ההתקדמות המשמעותית יותר במודל תגיע רק אחרי כמה חודשים של עבודה, כשנתחיל לנסות דברים באופן מכוון, להסתכל על התוצאות ולנסות להבין מה הצליח, מה לא הצליח ולמה. אפשר לומר שכדי להצליח להגיע לרמת מיומנות טובה נצטרך שילוב של נסיון מכוון יחד עם רפלקסיה על הנסיון הזה, ומוכנות לטעות ולהסיק מסקנות.

זו הסיבה שטבחים מקצועיים מחפשים כל הזדמנות לבשל משהו חדש.
זו הסיבה שמוזיקאים מקצועיים מחפשים הזדמנויות לנגן משהו חדש.
זו הסיבה שצלמים מקצועיים מחפשים כל הזמן מה לצלם.

וזו בדיוק הסיבה שמרצים מקצועיים מחפשים כל הזמן הזדמנות להעביר הרצאה.

הצעד הראשון שלכם בלהיות מרצים יותר טובים הוא להפוך את הסיפור, במקום לחכות לפעם הבאה שתצטרכו להעביר הרצאה ואז לחפש את הכללים — נסו לחפש את הפעם הבאה שתוכלו להעביר בה הרצאה, ואז לראות מה מהכללים עובד.

קחו טכניקה ונסו אותה שוב ושוב עד שהיא תעבוד לכם, או שתגלו שזה לא מתאים ותזרקו אותה.
רק כך ההרצאה הבאה שבאמת תצטרכו להעביר תצא כמו שתמיד חלמתם.

יום שבת, 29 בספטמבר 2012

בלונדינית ? צאי לי מהסלייד

תמונה מ: 123rf.com
לעתים קרובות מדי אנו נתקלים בתמונות מוזרות במצגות. בין אם מדובר בבלונדיניות, חתולים או קומיקס מנגה יפני, תמונות מוזרות הן סימפטום לבעייה גדולה יותר בכתיבת המצגת. בפוסט זה אנחנו הולכים להבין את הבעייה האמיתית שמובילה לבלונד —ולשים לזה סוף.

בשביל להבין למה התמונות האלה שם, נתחיל מההתחלה. איך אתם ניגשים לכתוב מצגת. כשאני התחלתי לכתוב מצגות הסבירו לי בבית הספר שהמצגת צריכה לכלול ראשי פרקים של ההרצאה בנקודות. הפאואר פוינט תמך בגישה הזו של המורים, וכך כל המצגות שכתבתנו כללו בעיקר טקסט.

המטרה, אגב, של אותן מצגות היתה מאוד שונה מהמצגות שאני (ואתם) כותבים היום.

1. איך הבלונד פלש לנו למצגות.

תפקידה של מצגת למורה בבית הספר הוא להראות ידע. המורה לא רוצה לשגע אתכם ולבקש שתכינו גם עבודת סיכום וגם הרצאה בכיתה, לכן מישהו החליט לעשות "הנחה" לתלמידים. המצגת תשמש גם כעבודת הסיכום. אחרי השיעור, המורה לוקחת הביתה את המצגת, קוראת אותה ולפי זה נותנת ציון.

בואו נניח שכתבתם כזו מצגת ועכשיו אתם מסתכלים עליה במבט נוסף. לפני ההגשה, סביר שתרצו להוסיף קצת "קישוטים", כדי שלמורה לא יהיה משעמם בעין בזמן שהיא עוברת על המצגת ונותנת את הציון. אולי תרצו לשים תמונה של סלסלת פירות, או כל דבר שיעלה חיוך — זה בטח לא יזיק.

מטבע הדברים כשאנו גדלים, והקהל משתנה, אנו ממשיכים להשתמש באותה התבנית. כותבים מצגת המהווה סיכום או ראשי פרקים, ומוסיפים קישוטים. רק מה, עכשיו הקישוטים השתנו ובמקום איור של סלסלת פירות נראה לנו הגיוני לשים תמונה של בלונדינית, או קומיקס, או חתולים (או כולם יחד).

2. מה שלא תורם למסר, פוגע במסר.

המציאות היא שרוב המצגות שתכתבו מטרתן להעביר מסר ולמכור רעיון, ולא להפגין ידע. לאף אחד לא אכפת אם אתה מכיר את החומר או לא, מה שחשוב זה אם אתה מסוגל להסביר לי אותו, בצורה מעניינת ושאני אבין.

אם המצגת שלכם אמורה לשמש כלי עזר או תפאורה להעברת המסר, אז אין בה מקום לבלונדיניות, קומיקסים וחתולים. הם רק מסיחים את הדעת מהמסר.
הבלונדינית עומדת בפני עצמה, היא גונבת לכם את הפוקוס, היא משתלטת על הפריים וקוטעת את רצף המחשבה. הבלונדינית תרחיק ממך את המאזינות בקהל, וגם חלק מהמאזינים.

אבל בעיקר — להעביר מסר ולשכנע זה עבודה מספיק קשה. תשקיעו את האנרגיה שלכם במסר, לא בקישוטים.

יום שבת, 22 בספטמבר 2012

הדרך הקלה ביותר לשפר את המצגת שלך עוד היום

מכיר את ההרצאות האלה שאתה יוצא מהכיתה וחושב לעצמך — וואו אני לא הבנתי מילה ממה שהמרצה דיבר, אבל מעברי השקפים המעולים שהוא בחר ילוו אותי בשארית חיי ? אם התשובה היתה שלילית, אז בוא נדבר קצת על מעברי שקפים במצגות. 

כתיבת מצגת אינה משימה קלה. עליך לחשוב מה להגיד בכל שלב, לתכנן את השקפים, לבחור תמונות שיתאימו וכל הזמן לדאוג שלא יהיו יותר מדי שקפים. אבל גם לא פחות מדי.

כשאתה מתחיל לכתוב מצגת, ועומד מול דף ריק או מול השקף הראשון מנסה לחשוב על כותרת טובה — הדבר שהכי מתחשק לעשות הוא לברוח מכל העסק (עדיף במכונת הזמן הקרובה לתקופה לפני המצאת המצגות). 

וזה בדיוק מה שהמוח שלך עושה כשאתה ממשיך לכתוב את המצגת.

יש הרבה דרכים למוח לברוח, יש כאלה שמתחילים לחפש תמונות שיתאימו, אני אוהב לחפש פונטים שישבו "בול" על הנושא שאני רוצה להעביר, אבל הצרה הגדולה מכל היא מעברי השקפים. 
חיפוש מעברי שקפים שואב אותך פנימה, ומה שיותר גרוע זה שהוא נמשך לכל אורך כתיבת המצגת. 
מרצים מסוימים שיצא לי לשמוע משקיעים גם זמן בבחירת אנימציות בתוך השקף, מה שגורם לכך שלא רק שהשקף ייכנס בהנפשה, אלא גם תוך כדי הצגת השקף חלקים שונים שלו ייכנסו באופן מדורג. 

אז מה בעצם רע במעברי שקפים מונפשים ? 

מעברי שקפים מונפשים אינם תורמים למסר שלך

בתור קהל אנחנו מאוד צפויים. גם המוח שלנו רוצה לברוח למחוזות רחוקים (ואולי) יפים יותר. 
תנו לקהל שלכם את הסחת הדעת הקטנה ביותר ואיבדתם אותם. זו הסיבה שאנחנו מתעקשים לכבות טלפונים לפני תחילת ההרצאה.

הנפשות יפות נותנות לקהל שלך את המילוט המושלם. במקום להקשיב למסר הקהל שלך הולך לאיבוד בין מעברי השקפים.

מעברי שקפים מונפשים נראים מוזר כשחוזרים שקפים אחורה

בשקף מספר 17 אחד המאזינים שואל שאלה, שהתשובה אליה מוסברת באופן מאוד ברור בתרשים שבשקף 12. לחזור 5 שקפים אחורה ולחכות לאנימציות שילכו בכיוון ההפוך זה מייגע, וזה קורה בדיוק בזמן הכי גרוע, כי ממילא כשמאזין שואל שאר האנשים בפוטנציאל ללכת לאיבוד.

מעברי שקפים מונפשים מסיחים את דעתך מהדבר החשוב

כשאני בא לשמוע אותך מדבר, אני רוצה שתספר לי סיפור שאני אוכל להתחבר אליו. ככל שההשקעה שלך לפני ההרצאה ממוקדת במעברי השקפים, כך אתה תשקיע פחות בחידוד המסר שלך והסיפור שאתה רוצה לספר. 

השקעה במעברי שקפים מונפשים היא דרך מעולה לברוח מהעבודה האמיתית של הכנה להרצאה, של חידוד המסר ושל נסיון חוזר ונשנה לספר את הסיפור שלך ושיפורו. הדרך הקלה ביותר לשפר את ההרצאה שלך היא לבטל את מעברי השקפים המונפשים. את הזמן שהרווחת נצל לחזרה וחידוד המסר. שוב. ושוב. ושוב. 




יום שבת, 15 בספטמבר 2012

בפעם הבאה שתנסה למכור לי משהו

מקור התמונה: 123rf.com

בפעם הבאה שתנסה למכור לי משהו, תסביר טוב מה הרעיון שלך יכול לעשות בשבילי.

כי האמת היא שזה לא כמה כוח סוס יש למזגן שאתה מוכר, אלא איך הוא יגרום לי להרגיש (קריר ונעים).
ספר לי  מי האנשים שכבר קנו את הרעיון, כי כשאני לומד טכנולוגיה חדשה מעניין אותי לדעת לאיזה שבט אשתייך אחרי שאתחיל להשתמש בה.
מה לגבי המפרט הטכני ? שמור אותו לאחר כך. אם הרעיון שלך מספיק מעניין אני כבר אשאל בעצמי.

בפעם הבאה שתנסה למכור לי משהו, שים את האגו שלך בצד

כי אם אני עסק-של-בן-אדם-אחד ממש לא עושה עליי רושם שיש לך לקוחות גדולים, אני מעדיף לשמוע על הלקוחות שלך שדומים לי.
וגם לא כל כך יעניין אותי לשמוע שזכית בפרסים או הערכות, אלא אם כן זה הגיע מאנשים שאני מעריך. והאמת שגם אם יש לך מיליונים של דולרים בחשבון בנק, אתה יכול להעביר מסר טוב בפשטות שתדבר אפילו אליי.

בפעם הבאה שתנסה למכור לי משהו, תשקיע גם בדברים הקטנים

כי כשאני נכנס לחנות ואין אנשי מכירות זמינים זה מעיד על רמת השירות שאקבל אחרי שקניתי את המוצר.
ואם הגעת להרצאה לא מגולח או לבוש ברישול, זה גורם לי לחשוב שהרעיון שלך לא מספיק מלוטש. ואולי כדאי שאהיה יותר ביקורתי כלפי הדברים שאתה אומר.
בצד השני כמובן כשהכל מסביב מושלם, אני הרבה יותר פתוח לשמוע את המסר שלך.

בפעם הבאה שתנסה למכור לי משהו, תשתדל להיות דומה לי (בדברים החשובים)

כי הרבה יותר קל לי לייצר יחסי אמון עם מישהו שנראה כמוני, שמתנהג כמוני ונותן לי את ההרגשה שהוא חושב כמוני. נסה בהרצאה הבאה שלך להבליט את הדמיון ולהזכיר חוויות משותפות. אחרי שיצרת אמון הרבה יותר קל לי לקבל את שאר הדברים שתגיד.

ובפעם הבאה שתעביר הרצאה תנסה לזכור שבהרצאה אתה מוכר לקהל שלך רעיון. בתור מרצה אחריותך לחשוב על הרעיון מעורר השראה, וגם למכור אותו בדרך המשכנעת ביותר.
אז שתהיה לכולנו שנה נפלאה עם המון הרצאות מעוררות השראה שישנו את הכל.