איך תראו לקהל שאכפת לכם בחמישה צעדים פשוטים

באחת הנסיעות השבוע שמעתי את ורדה רזיאל ז'קונט מדברת ברדיו. המאזינה שהתקשרה היתה מודאגת מאחר ובן זוגה לא מגיע אתה לארוחות משפחתיות. ורדה כמובן המליצה לזרוק אותו. הסיבה האמיתית, הסבירה ורדה, שאם לא מספיק אכפת לו מזוגתו כדי להתאמץ ולהיות עם משפחתה — המשך חייהם המשותפים יהיה מאתגר.

ורדה איננה לבד בסיפור הזה. יש אנשים רבים שדברים קטנים שנעשים לא בסדר יגרמו להם תחושה של חוסר אכפתיות. זו בדיוק התחושה ההפוכה למה שאנו רוצים לשדר כשאנו מעבירים הרצאה.

אז כדי שלא נצטרך לזלזל בקהל שלנו — קבלו 5 טיפים שיראו שאכפת לכם.

1. השקיעו בהופעה

אתם כמובן לא חייבים להוציא את חליפת 3 החלקים שקניתם לחתונה לכל אירוע של דיבור מול קהל, אבל בהחלט חשוב להגיע נקיים, לבושים ומריחים טוב. השקעה בהופעה מראה שאכפת לכם מהקהל שלכם.
מאחר ואנשים נוטים להאמין לאחרים שנראים כמוהם, כדאי להתלבש קצת יותר יפה מהקהל שלכם. למה קצת יותר יפה ? כי אתם אף פעם לא יודעים איך אנשים בקהל יתלבשו כשאתם יוצאים מהבית, ובהנחה וטעיתם בניתוח, עדיף להתלבש קצת יותר מסודר מאשר קצת פחות מסודר.

עוד דבר שכדאי לחשוב עליו הוא מסרים של לבוש. כמו שלא היית לובש חולצה של מכבי ביציע של הפועל, שים לב למסרים שאולי כתובים על החולצה שיכולים לרמז לשייכות ארגונית שתעורר אנטגוניזם אצל הקהל שלך (אלא אם כן הפרובוקציה היא חלק מהמסר).

שין קובוטה (בתמונה למעלה) הוא חוקר מדוזות שמגיע לכל ראיון או הרצאה חבוש בכובע בצורת מדוזה וחלוק לבן. זה נשמע טפשי אבל מראה לאנשים כמה אכפת לו מהמדוזות ומהקהל שלו.

2. הגיעו בזמן

כולם יודעים שלאחר זה לא טוב, אבל הסוד האמיתי בלהגיע בזמן הוא להבין מהו הזמן. להרצאה שנקבעה לשעה עשר בבוקר הזמן המומלץ להגעה הוא תשע וחצי (30 דקות לפני). כל דקה אחרי צריכה להיחשב איחור.
אנו נוטים לשכוח זאת אבל כשאתם מגיעים להרצות זה לא כמו להגיע לאירוע חברתי. לפני ההרצאה צריך לבדוק שכל הציוד עובד, שהמקרן נראה כמו שציפיתם, שהמחשב שלכם מתחבר אליו ושהחדר מסודר כראוי.
אם מדובר במקום שאתם מגיעים אליו פעם ראשונה, נסו להגיע אפילו שעה קודם. אתם לא יודעים איך יהיו הפקקים, החנייה ואם לא תסתבכו בדרך.

3. בצעו הגהה למצגת. ושוב. ושוב.

שגיאות כתיב במצגת קורות לכל אחד שכותב מצגת בפעם הראשונה. בקריאה שנייה אנו יכולים לאתר אותן, בקריאה שלישית נאתר עוד כמה ובקריאה רביעית או חמישית כבר לא יהיו שגיאות כתיב.
יש מרצים שמחכים לפעם החמישית שהם יעבירו את ההרצאה כדי לקרוא את המצגת בפעם החמישית, וכך הקהל בפעמים הראשונות סובל. הגהה טובה ושיתוף המצגת עם חברים ואנשים מהתעשייה לפני ההרצאה יעזרו לך להימנע ממצבים מביכים.

4. השקיעו קצת בעיצוב

הדבר הכי קל כשכותבים מצגת הוא ללכת עם תבנית ברירת המחדל של Power Point ולייצר מצגת שנראית כמו אוסף אין-סופי של בולטים. יש כמובן הרבה בעיות במצגות מסוג זה, אבל בעייה שלא מדברים עליה היא בעיית האכפתיות.
אם אני יושב בהרצאה ועומד מולי מרצה עם מצגת שלקח לו 10 דקות לכתוב (כי הוא פשוט כתב פנימה את כל הנקודות שהוא יודע על הנושא שעתיים לפני ההרצאה), זה מיד נותן הרגשה של חוסר אכפתיות.

לא צריך להיות מעצבים כדי להשקיע קצת בתבנית יפה, צבעים חיים וחשיבה מראש על מבנה המצגת.

5. והטיפ החשוב ביותר: הגיעו מוכנים

זה נשמע כמעט הזוי אבל מרצים רבים מגיעים להרצאות לא מספיק מוכנים, ובכך מבזבזים את הזמן שלהם ושל הקהל שלהם. אם יש דבר אחד שמראה יותר מכל על זלזול זה הגעה לא מוכנים להרצאה.

כתבתי כאן בעבר על טכניקות מומלצות כיצד להתכונן להרצאה. הדבר החשוב הוא תרגול מקדים (לא מול קהל) כדי להבין אם מה שכתבתם בכלל מסתדר עם הזמנים והגיוני.

כל אחת מהנקודות דורשת השקעה מעבר לזמן ההרצאה בהכנה שלפני. בעולם של דיבור מול קהל, כל נקודה שתזניחו משדרת מסר של חוסר אכפתיות. אם אתם רוצים שיקשיבו לכם, תראו קודם שאכפת לכם מהקהל.

רטוריקה של בחירות

בשבוע הבא נפרד מסרטוני הבחירות (אלה שבטלויזיה ואלה שבפייסבוק) ונחזור לחיים הרגילים. לקראת סיומה של מערכת הבחירות המנומנמת ביותר שאני זוכר, הלכתי ליוטוב להקשיב מה יש לכל מפלגה להגיד על יריבותיה, חברותיה ובוחריה, ומצאתי מספר מוטיבים שחוזרים על עצמם בקמפיינים הטובים.

ליכוד מול העבודה

בקרב התשדירים בין הליכוד לעבודה ביבי מנצח בנוקאאוט. בואו נראה מה היה לשתי המפלגות להציע. גם הליכוד וגם העבודה השקיעו בהפקת סרטון אישי אודות המועמד המוביל. 

נתניהו מחבר את המורשת המשפחתית שלו עם מורשת העם, גישת המדינה זה אני שבה הוא נוקט מקבלת משנה תוקף דווקא בתשדיר הכי אישי על מקום המשפחה. כבר בתחילת התשדיר הכותרת שנבחרה "המורשת שלנו" מבהירה את המסר. נתניהו מתגאה באביו הציוני ובחמו הציוני, מזכיר שבסוף כל ארוחת שבת הם קוראים פרשת שבוע ולא שוכח שבנו זכה בחידון התנ"ך. 

מולו עומדת שלי בתשדיר אישי שנוקט גישה שונה לחלוטין: בעוד שהמשפט הראשון של נתניהו הוא "הבית הזה ספוג בהיסטוריה", שלי בוחרת להתחיל "ביום הראשון של כיתה ח". מול המורשת של נתניהו, שלי מנסה למרוד כשהיא מספרת איך יצאה משיעורי כלכלת בית ולא חזרה עד סוף השנה כמחאה על השובניזם. גם כשהם מספרים על הילדים, נתניהו מדגיש שיאיר הוא "פטריוט ישראלי תקיף מאוד", ואבנר יצא חתן התנ"ך. בצד של שלי למדנו שיש לה בן בגיל 21, קצין בצבא ובת בגיל 17. שלי לא טורחת לציין את שמותיהם. 

נתניהו מסיים את הסרטון האישי כאן, ושלי ממשיכה לחלק האחרון בו היא מספרת למה המשיכה לפוליטיקה ולמה כדאי לנו לבחור בה. אצל נתניהו השאלה כלל לא עלתה. גם התשובה של שלי לא משכנעת: היא רוצה שתהיה לה יכולת לשנות. 

הליכוד מנצח גם בשאלת האמון, ושימו לב כמה זה פשוט ועם זאת עובד נפלא. בעמוד היוטוב של הליכוד תמצאו 15 סרטונים של אנשים שקוראים לכם להצביע ליכוד (ועוד שני סרטונים של אנשי ליכוד שממליצים על המפלגה). עדויות יוצרות אמון והליכוד עושה בהן שימוש נרחב. לעומתם, צפייה בתשדיר הזה של יחימוביץ' מעבירה מסר הפוך: שלי לא שומרת על קשר עין, קשה להתמקד עליה ואפילו טון הדיבור כאילו עושה טובה שהיא בכלל הקליטה את הסרטון. 

דווקא יחימוביץ', שמנסה לדבר אל העם בגובה העיניים מבחינת המסר ("ביבי טוב לעשירים, שלי טובה בשבילך"), לא מצליחה לייצר את האמינות והקירבה שנתניהו משדר בקלות בסרטון המשפחתי. 

מסקנות:

1. עדיף להעביר מסר אחד ממוקד מאשר יותר מדי מסרים מעורבבים. נתניהו ניצח כאן במסר על מורשת.

2. השתמשו בעדויות אופי כדי לייצר אמון.

מלחמת השמאלנים - מרץ מול חדש

חד"ש - אל תשאירו אותנו בחוץ:

מרץ - את יכולה להצביע בעד הערכים שלך:

מה שמעניין בשמאל הוא ההיררכיה המובנית בתשדירים. המפלגות השונות מנסות להסביר לך למה לא להצביע למועמד המתחרה, אבל נראה שכל אחד מבין אחרת את הביטוי מתחרה. זהבה חוששת מזליגה של קולות לציפי, שלי ויאיר, ובצד השני חד"ש חוששים מזליגה של קולות למרץ. שני הסרטונים מבטאים חשש זה היטב ועם זאת כל אחד נוקט גישה קצת שונה.

נתחיל בסרטון של מרץ, זהו סרטון אנימציה עם איור "חי", כלומר לא אישי ובעל פוטנציאל ויראליות. הסרטון מאוד נחוש וזוכר את הטראומה מהבחירות הקודמות "את רוצה לחסום את ביבי" הוא משפט הפתיחה, כאילו צועק כנגד "ציפי או ביבי" של הפעם הקודמת. אין כאן אמירה אמיתית למה מרץ עדיפה על המתחרות, אלא פשוט תזכורת שהטיעון של המתחרות כאילו קול עבורן יעזור נגד ביבי לא אמין.

נראה שהסרטון הגיע מערכת בחירות אחת מאוחר מדי, מכיוון שלא מצאתי סרטונים או סיסמאות בסגנון "ציפי או ביבי" של בחירות 2009. 

בצד השני של הזירה אנו מוצאים את חד"ש שחוששת לאבד קולות לטובת מרץ ומעלה סרטון תקיף למה לבחור אותם ולא את המתחרה. הסרטון מתחיל בסינון — שני הדוברים ערבים, ומדברים בלשון מעורבת (זכר ונקבה). אם שרדת את זה ואתה עדיין מקשיב כנראה שאתה שמאלני. הם לא מסתפקים כאן וממשיכים בסינון לאורך 20 שניות נוספות בהן התשדיר מפרט את הערכים השמאלנים של חד"ש. 

אם שרדתם גם את הסינון השני זכיתם לשורת המחץ בשנייה 25: "אתה באמת חושב להצביע למפלגה של יהודים בלבד ?". מכאן חד"ש ממשיכים וחוזרים על אותה הנקודה עד סוף הסרטון. 

מסקנות:

1. חד"ש ניצחו באמצעות חזרה: לקחו מסר פשוט וחזרו עליו שוב ושוב במשך חצי דקה. 

2. הסרטון של חד"ש מעורר התנגדות רבה יותר אצל הצופה מאשר הסרטון של מרץ. התחושה היא שמרץ ניסו לעדן מסר בועט באמצעות אנימציה. לא בטוח שזה פעם לטובתם.

3. הסרטון של מרץ הזכיר לי את סרטון האנימציה של בנט (מבחינת הסגנון). שניהם השתמשו באנימציה כדי לעדן את המסר, אך בעוד שבנט מראש כיוון לדבר אל כולם, כולל גירסא עם כתוביות בערבית, המסר של מרץ מיועד לקהל מאוד מצומצם. 

ואחרון חביב אח שלי נפתלי

למרות שאני לא שותף לדעותיו הפוליטיות, הקמפיין של נפתלי בנט היה הטוב ביותר בעיניי. בנט הגיע עם מסר מאוד פשוט של אהבה לכל העם היהודי, והמסר הזה חוזר בכל סרטון ובכל פרסומת: החל מ"בנט זה אח", דרך "יש לך בית", "אחים שלי בואו הביתה" ועד סרטון הבית היהודי בשבילך המדבר ללב המיינסטרים הישראלי:

מכל סרטוני הבחירות של בנט היחיד שמצאתי שבכלל מתייחס ברמז לעובדה שיש עוד מתמודדים פרט לבית היהודי הוא הסרטון הזה, בו מספר בנט במה הוא מאמין בניגוד לכל המפלגות האחרות שמוכרות לוקשים כהגדרתו:

וזה לא שחסרים לבנט סרטונים, ההיפך הוא הנכון. מבחינת סרטוני הבחירות של הבית היהודי, הם היחידים במירוץ הזה. בנט מבין שהדבר החשוב ביותר הוא לשכנע את הבוחרים להצביע עבורו, ולא מנסה להיות האופציה הפחות רעה. 

מסקנות:

1. מסר ממוקד ועקבי עושה את העבודה. נפתלי בנט הצליח להוציא את המפד"ל מהגטו הדתי שבו היתה ולפי הסקרים יגדיל משמעותית את כוחה. 

2. התחרות האמיתית שלך היא רק עם עצמך. 

אני לא יודע מה יקרה ביום שלישי ומקווה שכולנו נלך להצביע לאנשים הנכונים. אם סרטוני הבחירות לימדו אותי משהו, זה שכדאי להתמקד במסרים קצרים וקליטים ולחזור עליהם שוב ושוב.  לפחות כדי לזכות בבוחרים.

התוצאה של קמפיין מבולבל היא קהל מבולבל. קהל מבולבל הוא האנשים שלא רוצים להצביע לעבודה כי הם "לא סובלים את שלי" או האנשים שבורחים ממרץ כי "זהבה גלאון לא נחמדה". כשהמסר ממוקד גם הביקורת היא יותר מתחושת בטן.

אל תתן לאווירה לקלקל לך את המסר

נכנסתי לתחום ההדרכה במסגרת הצבא. התפקיד שלי באותם ימים היה פשוט: בכל פעם שקבוצת חיילים שעוסקים בתכנות היתה צריכה הכשרה — אנחנו עשינו את הקסם כדי שהם יקבלו קורס.
דמיינו את הפתעתי כשהתחלתי להעביר שאלוני משוב ושמתי לב למתאם הסטטיסטי המובהק הבא: קורס שהתקיים בכיתה פנימית בבסיס צבאי קיבל תוצאות משוב נמוכות יותר מאשר אותו הקורס כשהתקיים במכללה אזרחית. ולא מדובר על מדדים כמו טעם העוגיות או איכות הקפה, אלא מדדים מקצועיים כמו איכות המדריך או רמת התרגולים. החלטתי לבצע ניסוי קטן, ושכרתי כיתה חיצונית (עם עוגיות ופינת קפה) אבל ביקשתי ממדריך צבאי ללמד בה. אותו הקורס, אותו המדריך, אווירה אחרת. רוצים לנחש את התוצאה ?

לימים למדתי שהניסוי שלי לא היה היחיד. כשג'ושוע בל ניגן בכינור ברכבת התחתית מעטים עצרו להקשיב, למרות שביום רגיל אנשים משלמים מעל 100$ לכרטיס לשמוע אותו מנגן. גם פבלו רוזנברג ביצע את אותו הניסוי עבור בנק מזרחי, רק בשביל לגלות את אותה האמת: האווירה קובעת חלק חשוב מהחוויה.

בכל הרצאה שאתה מעביר אתה הולך להתאמץ מאוד כדי להעביר מסר אחד מרכזי. חוץ ממנו, אתה הולך להעביר עוד המון תתי-מסרים קטנים שיתרמו או יפגמו בהעברה של המסר המרכזי. מסרים אלו מועברים באמצעות האווירה, הלבוש, רמת השפה שאתה משתמש בה, איכות המצגת, המילים שבחרת ואלו שלא בחרת ופרמטרים רבים נוספים. שליטה במסרים הסמויים שאתה מעביר ושימוש מושכל בהם יאפשר לך לחזק את המסר המרכזי. אי-הבנה של מסרים אלו או התעלמות מהם עלולים יפגעו במסר המרכזי.

בואו ניקח לדוגמא את הרצאתו של ג'ון מקדוגל על מותו של סטיב ג'ובס. עוד לפני המילה הראשונה שנאמרת מוצג שם הדובר: ”ג'ון מקדוגל, ד"ר“. מספיק לצפות בשתי הדקות הראשונות כדי לקבל את הרושם שהדובר מבין טוב מאוד את החומר שהוא הולך לדבר עליו, שאכפת לו מהקהל ומההבנה של הקהל את החומר, ושהוא מדבר על משהו שמאוד קרוב לליבו. כל אלו מניחים את היסודות לאופן שבו אני הולך להמשיך להאזין לו לאורך כל ההרצאה.

ומהצד השני, קשה להתעלם מהפער בין מה שישראל אורבך אומר לבין מראהו ואופן דיבורו (כלבוטק, החל מדקה 20). הדובר מציג את עצמו כאיש עסקים וטייקון אך נראה ומדבר כמו סהרורי. המסר הסמוי של הדובר מתנגש ומטרפד את המסר המילולי שלו.

הנה כמה רעיונות איך לשלוט במסרים הסמויים שעוברים בהרצאה הבאה שלך:

1. מחוות גוף ושפה

הדבר הבולט ביותר לכולם-פרט-לדובר הוא מחוות הגוף והשפה. אם אתה רוצה לדעת איזה מסרים סמויים אתה מעביר, אולי בלי להתכוון, התחל בהקלטה (עדיף וידאו) של ההרצאות שלך. יום אחרי ההרצאה, שב מול הקלטת עם פנקס. לא לוקח יותר מצפייה או שתיים להגיע לרשימה ארוכה של מסרים סמויים שמועברים דרך שפת הגוף. 

האם אתה מדבר מהר מדי, או לאט מדי ? האם אתה משתמש במחוות ידיים לעתים קרובות מדי ? האם אתה משדר רוגע או חוסר מנוחה ? האם ההרצאה "זורמת" או נתקעת ? 

החשיבות של הביקורתיות היא כמובן לא לגרום לך להרגיש רע, אלא לשים לב למחוות גוף שמעבירות מסר שונה מזה שאתה רוצה להעביר, כדי שתוכל לעבוד על לתקן אותן. 

2. למילים יש משמעות. שווה להשקיע זמן לבחור את הנכונות.

ג'ון השתמש 5 פעמים במילה understand (בהטיות שונות) ועוד 6 פעמים במילה you. הוא רצה להעביר את המסר שאתם הולכים להבין את מה שהוא הולך לדבר עליו, ואני לא חושב שבחירת המילים היתה מקרית. בפעם החמישית שג'ון אומר שאתם הולכים להבין, אתם כבר מתחילים להאמין לו. 

לא פחות חשוב להימנע ממילים לא נכונות, או לצמצם בהן. אם תבחרו מילים מסובכות, יש סיכוי טוב שכולם ילכו לאיבוד מהר מאוד. בחירת מילים נכונה חשובה פי-כמה כשמדובר בהרצאה טכנית. אם תטעו באחת המילים המקצועיות מובטח שבאופן מיידי תאבדו מאזינים.

אז בפעם הבאה שאתם מעבירים הרצאה, זכרו כי האדם היחיד בחדר שעבורו המסרים הסמויים הם אכן סמויים הוא הדובר. כל שאר הנוכחים מבחינים בהם בן רגע. צלמו את עצמכם ונסו לזהות איזה מסרים אתם מעבירים בלי כוונה, ואיזה מסרים קטנים אתם מעבירים שמחזקים את המסר המרכזי. 

יש לכם רעיונות נוספים ? ספרו לי עליהם בתגובות !

הקהל צולל באמצע ההרצאה ? כך תעזרו להם להתרומם

מקור התמונה:
http://www.flickr.com/photos/joeshlabotnik/2081990209/

אחד הדברים שאני זוכר היטב מההרצאה הכי משעממת שנכחתי בה בחיים היה המצגת. בכל פעם שניסיתי לזהות היכן אני והרמתי את העיניים למקרן, ראיתי שקף שנראה בדיוק אותו הדבר כמו שאר השקפים. כלומר, הטקסט היה ככל הנראה שונה, אבל בכל השקפים הטקסט הופיע שחור על גבי לבין, פחות או יותר אותה כמות טקסט בכל שקף.
כשאתה מרים את העיניים ורואה מולך שקף כזה, יש לך שתי אפשרויות: אתה יכול לנסות לקרוא מה כתוב בו, או להתעלם ממנו לחלוטין ולנסות להקשיב למרצה.
הנטייה הטבעית שלי, אגב, היא כשאני רואה שקף עם טקסט לנסות לקרוא את הטקסט כדי להבין על מה מדברים עכשיו. באותה הרצאה הכי-משעממת-בעולם ההסבר בשקפים, למרות (ואולי בגלל) שהיה ארוך, היה לא מספיק מובן.
עכשיו דמיינו את התסכול — אתם יושבים בהרצאה, מורידים לרגע את העיניים כדי לבדוק מה חדש בפייסבוק. כשתביטו חזרה אל המקרן השקף שמופיע בו כולל טקסט לא ברור שכתוב שחור-על-גבי-לבן. האינסטינקט הראשון שלי הוא לחזור מייד לפייסבוק, כשהמחשבה היא שאולי אחרי שאקרא סטטוס או שניים נעבור לנושא שיהיה לי יותר קל להתחבר אליו. הסיפור הזה חוזר על עצמו לכל אורך ההרצאה.

למרות שנוטים לייחס זאת לעת האחרונה, חוסר השקט התמידי שלנו לא התחיל עם הפייסבוק. עוד כשהייתי בבית הספר אני זוכר מורות שהתרגזו על תלמידים שמפסיקים להקשיב אחרי מספר דקות, ומרימים את הראש רק לבדוק אם יש משהו מעניין. זכורה לי במיוחד מורה שהתפרצה בכעס ודרשה שנפסיק ”להרים את השנורקל“ פעם בעשר דקות, ונתחיל להתרכז.

הגישה שלי היום היא הפוכה: במקום לקוות שאנשים לא יבדקו את הפייסבוק כל כמה דקות, או לכעוס על מי שכן בודק, אני מנסה לעצב שקפים שיאפשרו לכל אחד להרים את הראש בכל רגע ותמיד להבין על מה מדובר. איך עושים זאת ? הנה מספר טיפים:

1. השתמשו בכותרות בעלות משמעות

כותרת היא כביכול החלק הכי קל בכתיבת שקף - פשוט כותבים את הנושא, נכון ? לא נכון !. כותרת טובה צריכה לאפשר לכל אחד להבין איפה הוא נמצא אם הוא הרגע הרים את העיניים או נכנס להרצאה. 

אחת הדרכים לעשות זאת היא שימוש במשפט מלא בכותרת במקום בנושא בלבד. אם היינו רוצים להפוך בלוג זה למצגת, במקום לכתוב פשוט "כותרות" או "כותרות בעלות משמעות" בתור כותרת לסלייד, מומלץ להשתמש במשפט כדוגמת "כותרות בעלות משמעות משאירות את הקהל בעניין", או "איך להשתמש בכותרת כדי להשאר מרוכזים", או "השתמשו במשפט מלא בכותרות שלכם". 

הייתרון בכותרת שהיא משפט מלא הכוללת את הנקודה המרכזית של השקף הוא באפקט השנורקל. למאזין שחוזר להקשיב אחרי שהוא בדק מה חדש בפייסבוק צריך רק מספר שניות בשביל להבין מה רוצים להגיד לו, ועכשיו הוא יכול לעבור להקשיב לך. 

בכותרת שהיא מילה בודדת לעומת זאת, אותו מאזין נאלץ לקרוא את כל הטקסט בשקף רק כדי להבין מה אתה מנסה להגיד לו. 

מעבר לאינטואיציה, מסתבר שכותרות כאלו גם הוכחו כבעלות השלכות חיוביות על כמה מההרצאה אנשים זוכרים.

2. השתמשו בסיכומי ביניים לעתים קרובות

סיכום ביניים הוא הרגע שבו אתם אומרים לכולם ”עכשיו זו ההזדמנות שלכם לחזור להקשיב“. כשאתם עוצרים את הרצף עם משפט כמו ”עד לכאן ראינו כך וכך, האם יש למישהו שאלות על מה שראינו עד לכאן ?“ נוצר מצב מעניין. כולם בשקט. אנו מחכים שניה או שתיים עד שמישהו ירים את היד לשאלה. אם אני בפייסבוק באמצע הרצאה ופתאום כולם משתתקים סביבי, אני מרים את העיניים לבדוק מה קרה.

ברגע זה של הרמת העיניים זו ההזדמנות שלכם בתור מרצים להמשיך את המשפט ”עכשיו נעבור לדבר על כך וכך“, קיבלתם את ההקשבה וניצלתם אותה כדי לספר לי שמתחילים נושא חדש, ושאם אני אתחיל להקשיב עכשיו אני אבין. 

כל כמה זמן כדאי לעצור לסיכום ביניים ? מהנסיון שלי סיכום ביניים אחת ל 4-5 דקות זה המינימום, ואם אפשר בתדירות יותר גבוהה זה גם טוב. למי ששוכח לעצור לסיכומי ביניים, אני לפעמים מכנים שקף שחור או שקף עם כותרת: ”זה הזמן לשאלות“. 

3. שלבו פעולות למידה מסוגים שונים

הסבירות להאזנה איכותית וממושכת לאורך זמן עולה משמעותית אם מדברים על משהו שמעניין אותי אישית. הבעייה היא שהנושא של ההרצאה בדרך כלל לא ייגע באופן אישי לכל אחד מהנוכחים. אז מה עושים ? מרמים. 

אם אנו משלבים בהרצאה אתגר או משחקון קטן שמייצר התמודדות של המאזינים עם מכשול, ייתכן וחלקם הצליחו להתמודד יותר טוב וחלקם פחות טוב, אבל עכשיו כשאתה תדבר על הקושי, דרכי התמודדות (שאנשים מהקהל בחרו בתרגיל) ודרך ההתמודדות המומלצת, יש הרבה יותר סיכוי שהפייסבוק יחכה קצת. 

אם לדוגמא אתם מתכננים הרצאה על משא ומתן, תנו לאנשים משימה הכוללת ביצוע משא ומתן אמיתי (אפשר לבקש שיתקשרו למוקד שירות של אחת מחברות הכבלים לנסות לקבל דיל טוב), אחרי זה תוכל להציג מה אנשים עשו טוב, מה פחות טוב, ואיך צריך לעשות את השיחה כדי לקבל את הדיל הטוב ביותר — ואפשר גם לחלק פרס קטן למי שפתר את המשימה על הצד הטוב ביותר.

שלוש הפעולות שהצגתי מחולקות לשלושה סוגים: כותרות מעניינות עוזרות לאנשים שחזרו להקשיב להכנס לעניינים טוב יותר, סיכומי ביניים מסייעים לכם לקרוא לאנשים לחזור להקשיב ושילוב חוויות למידה בהרצאה יאריך את זמן ההאזנה האיכותית. שילוב הטכניקות יעזור לכם ולהקהל שלכם להשאר מרוכזים בהרצאה הבאה. 

רוצים לספר על ההרצאה הכי משעממת שאתם הייתם בה ? או על הכי מעניינת ? אל תתביישו וספרו בתגובות !