תמונה מ: 123rf.com |
האם הטקסט בספר מסודר צפוף-צפוף ללא מרווחים ? אני די בטוח שלא (אלא אם כן הספר שפתחת הוא האריסון). ספרים כוללים הפסקות בין משפטים, הפסקות בין פסקאות ולפעמים אפילו חצי עמוד יישאר ריק אחרי שמסתיים פרק.
אז למה בהרצאה שלך אתה מתעקש לדבר 50 דקות ברצף בלי לקחת דקה לנשום ? ויותר גרוע, למה אתה מוסיף "אהה" במקומות שהמח שלך רוצה קצת אוויר ?
דיבור רציף המשתמש במילות "מילוי" פוגע באיכות ההרצאה שלך, ומפריע לקהל שלך להבין לעומק את המסרים. ובכל זאת מרצים רבים חוששים כאילו בדיבור שלהם הם מחזיקים את קירות האולם במקום, ואם לרגע ישתרר שקט כל האולם יקרוס.
הנה כמה רעיונות להפוגות בהרצאה הבאה שלך.
1. הפוגה לצורך הבנה
כשהמוח שלנו קולט גירויים מבחוץ (למשל סיפור מעניין בהרצאה), הוא תחילה מעבד אותו בחלק הלא-מודע. העובדות החדשות נבדקות אל מול עובדות קודמות שאנו מכירים ונוצרים קונפליקטים. ייתכן והם נובעים מזה שלא הבנו נכון את העובדות החדשות, או שאולי העובדות הישנות היו לא נכונות. עכשיו המוח מחכה לקצת שקט מבחוץ (שהחלק המודע יתפנה) כדי להציף את הקונפליקטים ולנסות לפתור אותם.
פתרון של קונפליקט בין עובדות ישנות לחדשות מחדד את ההבנה של העובדות החדשות, ולפעמים גם מציף שאלות מעניינות לגביהן.
אם לא תתן למאזינים שלך רגע מנוחה, יהיה להם הרבה יותר קשה להבין את המסר שלך.
אני לרוב עוצר כל 5-10 דקות לשאלות. בעצירה כזו אני נותן כ 20-30 שניות של שקט כדי לתת לכולם הזדמנות לעבד את המסר ולנסות להבין איך הוא מסתדר עם דברים אחרים שהם יודעים.
טכניקה נוספת שאני משתמש בה היא הפסקה באמצעות שתייה. אם הסברתי נקודה מעניינת, אני לוקח לגימה מכוס מים שהכנתי מבעוד מועד. כך אני גם מרענן את הגרון וגם נותן למאזינים כמה שניות לעכל את מה שנאמר.
2. הפוגה לצורך הדגשה
הדגשה נוצרת על ידי ניגוד, והניגוד הטוב ביותר בהרצאה הוא בין דיבור לשתיקה. נסו להגיד בקול את שני המשפטים הבאים:
[ברצף] הייתי אצל הרופא היום הוא אמר לי שכדאי לאכול תפוח ביום כדי להשאר חזק.
הייתי אצל הרופא היום. [הפסקה] הוא אמר לי [הפסקה] תפוח ביום ישאיר אותך חזק.
ההפסקה לפני המילה "תפוח" יוצרת הדגשה ועוזרת להבין ולזכור מה כדאי לאכול כדי להשאר חזק.
האם אתם משתמשים בהפוגות במהלך הרצאה ? יש לכם עוד רעיונות איך להכניס הפוגות בצורה אלגנטית בלי שאף אחד יילחץ מהשקט ? ספרו לי על זה בתגובות !