יום שישי, 25 באוקטובר 2013

מה חדש ב Keynote 13

אפל שחררו השבוע עדכון גדול לחבילת iWork, התחליף שלהם לאופיס. בתוכנת המצגות שלהם, Keynote, התחלתי להשתמש לפני כשנתיים, בתקופה בה החלופות היו OpenOffice ו Google Docs, ושתיהן לא היו מספיק טובות לעריכת מצגות מקצועית. במהלך התקופה שעבדתי עם Keynote ניסיתי גם לכתוב מצגות בטכנולוגיית ווב מספר פעמים (ואף כתבתי על החוויה). למרות הכל כשמצגות זה העבודה שלך, אין עדיין תחליף לתוכנת מצגות מקצועית.

עכשיו שכל זה נאמר, הגיע הזמן לספר קצת על הגירסא החדשה של Keynote. מה ירד, מה התווסף ומה השתנה.

1. שינויי ממשק

 

הממשק החדש. חלון Inspector משולב בצד ימין, חלון Media משולב כתיבה קופצת

כמו בכל עדכון תוכנה גדול, ובמיוחד בחברה שהחליפה מנכ״ל, משתמשים וותיקים עלולים לא להרגיש בבית מהרגע הראשון. הכפתורים לא איפה שאנחנו רגילים ויש דרך חדשה לעשות דברים.
הגירסא החדשה של Keynote מנסה להגיע לממשק מינימליסטי ככל האפשר, גם אם זה כרוך בוויתור על רעיונות שהיו מרכזיים בגירסא הקודמת. במקרה הזה מה שירד הוא ריבוי החלונות. בעבר התרגלנו לפתוח את ה Inspector window (ולאבד אותו בין החלונות כל כמה שקפים), כעת כל התוכן שלו מודבק בצד ימין של החלון הראשי. שינויי גופן, יישור והגדרות נגישים בלחיצה אחת מתוך אותו החלק.

אותו הדבר עם חלון הוספת מדיה, שכיום משולב בתוך הממשק.

שינויים נוספים שתמצאו הם שינוי האייקון (אהבתי את הישן יותר), צמצום ה Toolbars והזזת כפתור הוספת השקף לתחתית תצוגת השקפים. מאחר וה Toolbar החדש כולל פחות כפתורים, יש צורך להתרגל מחדש לחלק מהפעולות.

2. תאימות

 

 לא ערכתי בדיקה מקיפה מאחר ואין לי יותר מדי מצגות PowerPoint. מהמעט שניסיתי לפתוח מצגות PowerPoint יש שיפור קל. למשל, בעבר מספרי שקפים בחלק מהמצגות הופיעו במקום הלא נכון, ונראה שזה תוקן.

תפריט ייצוא לעומת זאת עבר רידוד רציני, וכמעט בכל אחד מיעדי היצוא תמצאו פחות אופציות ממה שהייתם רגילים אליהן. ייתכן והאפשרויות החסרות מוחבאות בתפריטים אחרים, אך אני לא מצאתי. אני משתמש הרבה בתפריט ייצוא ל PDF, ואלה האפשרויות שאבדו ממנו:

  1. מספור שקפים.
  2. הוספת מסגרת סביב שקפים.
  3. הוספת תאריך.

ממה ששמתי לב לא נוספו אפשרויות לתפריטי הייצוא.
מסך ייצוא ל PDF. הרבה פחות אפשרויות.

3. שינויים בהרגלי עבודה

 

אלה ההרגלים שאני אצטרך להגמל מהם, מאחר ואינם זמינים יותר בגירסא החדשה:

הוספת שקפים.
אני הייתי מוסיף שקף באמצעות כפתור ימני => הוספת שקף, ורק אז בוחר את המבנה שלו מתפריט Master (מחליף בין רשימת נקודות / תמונה / כותרת / נקודות ותמונה / וכו׳). מאחר ותפריט Master ירד מה Toolbar, כיום יש צורך קודם ללחוץ על השקף במקום ריק, ואז לשנות את המבנה מתפריט הצד. אני עדיין מנסה להתרגל.

שמירת גופן במועדפים.
בגירסא הישנה של Keynote יכולת להכין רשימת גופנים מועדפים (גופן + גודל), וכך היה קל מאוד לבצע שינויי גופן מהירים בשקפים. בגירסא החדשה לא מצאתי את רשימת הגופנים המועדפים, ולכן כל שינוי גופן חייב לבחור מחדש את הגופן והגודל מתוך התפריטים.
מעבר מהיר בין תאים בטבלא באמצעות Tab.
אין הרבה מה להוסיף מעבר לכותרת, זה פשוט לא עובד יותר. גם אם הייתם רגילים לעבור עם החצים בין התאים, כעת תצטרכו שתי לחיצות כדי לעבור תא (כלומר, מתוך מצב כתיבה בתוך תא, צריך ללחוץ פעם אחת חץ ימינה לצאת ממצב הכתיבה, ורק בלחיצה השניה עוברים לתא שמימין).

4. למה בכל זאת שווה לשדרג

 

מעבר לעובדה שטוב תמיד לעבוד עם הגרסאות העדכניות ביותר לתוכנות, יש כמה פיצ׳רים חדשים שאני הולך להנות מהם:
טבלאות מסוגננות
מערכת טבלאות חדשה לגמרי, עם עיצובים לטבלאות, צבע משתנה לשורות שיהיה קל לקרוא, כותרות לעמודות ולשורות וגם כותרת לטבלא. שינוי גודל הטקסט בתאים בלחיצת כפתור, הוספת עמודות או שורות ישירות מתוך השקף (לא צריך לפתוח חלון Inspector בשביל זה), שכפול ערכים בטבלא על ידי גרירה (כמו אקסל).

שיתוף בלחיצת כפתור דרך iCloud
כן אפל רוצים שנתחיל להשתמש ב iCloud במקום ב Dropbox ומשלבים אותו בכל מקום. שיתוף תיקייה שלמה של מצגות עדיין קל יותר באמצעות Skydrive, אבל למצגת בודדת יש כאן פוטנציאל.

סגנונות טקסט
רעיון מרכזי נוסף שתתקלו בו מהר מאוד הוא שליטה על סגנון הטקסט. הסגנון כולל את הצבע, גופן, גודל, קו תחתי או הדגשה, ריווח ואף סגנון בולטים. אפשר להוסיף סגנונות משלכם לגישה מהירה לאוסף כל מאפייני הטקסט שאתם רגילים אליהם. פחות טוב מגופנים מועדפים, אבל גם כאן יש פוטנציאל.

5. ומה לגבי העברית?

 


למרות ההתלהבות הגדולה, אני לא הצלחתי עדיין לכתוב מצגת בעברית. הכתיבה מימין לשמאל עובדת, אך הבולטים עדיין תקועים בצד שמאל, מה שהופך את כל הרעיון ללא ישים.
אם אתם כותבים מצגת בעברית ללא סימני בולטים, הגירסא החדשה תתן לכם שליטה יותר טובה בכיווניות: בחירת מילים, מחיקה ושינוי טקסט עברו תיקונים רציניים לדו כיווניות.

עריכה: בעקבות הערה בפורום גיליתי שאפשר לשנות את הכיווניות של הבולטים כמו שמשנים כיווניות של טקסט בתוכנות אחרות, ואז מקבלים בולטים במיקום הנכון. הוראות בהרחבה כאן:
http://superuser.com/questions/229821/snow-leopard-how-to-change-left-to-right-and-right-to-left-input
(ותודה לשושנה)

6. ועכשיו אתם

שדרגתם ורוצים לספר על זה ? יש לכם מה להוסיף ? פיצ׳רים חדשים שאהבתם ? הרגלים ישנים שכבר לא עובדים ? בדיוק בשביל זה יש מקום לתגובות.


יום שבת, 19 באוקטובר 2013

3 סיבות למה מרצים טובים חייבים לדעת לסרב

אחת המיומנויות החשובות לחיים בכלל ולמרצים בפרט היא היכולת להגיד לא. למרות שאת רוב המיומנויות אנו צוברים עם הגיל והנסיון, היכולת להגיד לא מתנהגת בדיוק הפוך: היא הולכת לאיבוד. קחו ילד בן 4 ונסו לשכנע אותו לעשות משהו שהוא לא רוצה. אני משער שה”לא“ שלו יעיר את כל השכנים בבניין מהר מאוד. אני גם משער שכשאתם הייתם בגיל הזה, ידעתם יפה מאוד מה אתם רוצים, מה אתם לא רוצים, ואיך לשדר לסביבה את (חוסר) הרצון שלכם.

עם הגיל היכולת הזו נשחקת. אנו עדיין יכולים להכנס לוויכוחים טפשיים בבית כשלא מתחשק להוריד את הזבל, קצת יותר קשה לנו לסרב לקבצנים ברחוב (אבל גם להם רוב האנשים לא נותנים כסף), וכשמדובר בקריירה אנחנו איומים בלהגיד לא. נסו להזכר מתי בפעם האחרונה סירבתם להשאר שעה נוספת בעבודה, לא הסכמתם להגיע לפגישה עם לקוח חשוב בשעה לא סבירה, או לא עניתם על מייל דחוף כי הוא נשלח בשבת.

אנחנו אוהבים לתרץ לעצמנו שחוסר היכולת שלנו לסרב היא בעצם לטובה. אני לא רוצה לקחת צד בוויכוח הזה, אבל כשמדובר בהרצאות אני משוכנע שמרצים שאינם מסוגלים לסרב הולכים לסבול ולאמלל את הקהל שלהם יחד אתם. הנה 3 סיבות למה מרצים טובים חייבים לדעת לסרב.

 

 1. כדי לא להגרר אחרי תלמידים במהלך ההרצאה


דרך קלה לזהות מרצה מתחיל היא להסתכל על התגובות שלו לשאלות הקהל. בתחילת דרכנו המקצועית, אנחנו לא מספיק בטוחים בעצמנו וביכולת שלנו לדבר על הדברים הנכונים, ולכן כל שאלה היא בעלת פוטנציאל להסיט את הדיון למחוזות רחוקים. ואני לא מדבר כאן על שאלות עם תוכן הרלוונטיות לנושא ההרצאה, אלא דווקא לאנשים ששואלים כאילו בשביל להרגיז. שאלות מהסוג שגם אם הן באמת מעניינות את השואל, רוב המאזינים האחרים לא מבינים בכלל את השאלה או את התשובה.

הדבר המדהים כאן הוא כמה קל למרצה להיגרר לדיון עם מאזין אחד על חשבון שאר המאזינים. במקום שהמרצה ייקח יוזמה ויעביר את המסר שלו לכלל המאזינים, הוא מוכן לאבד את כולם, ובלבד שלא יצטרך לסרב לשואל אחד עקשן.

כשאתה נגרר לדבר על דברים לא רלוונטים, רק כי מאזין אחד שאל, אתה שם את ההרגשה שלך לפני הקהל שלך. אתה מוכן לבזבז לכולם את הזמן, ובלבד שלא תצטרך לסרב לאותו מאזין.

 

2. כדי לא לדבר על דברים שאתה לא מספיק מבין בהם


באחד השעורים שהעברתי תלמיד העיר לי כאילו בצחוק ”אתה לא יודע הרבה דברים היום“, בתגובה לשאלה שלא ידעתי לענות עליה. כמובן שאף אחד לא אוהב לשמוע הערות מסוג זה, ובכל זאת, מרצים מנוסים יודעים שלסרב לענות על שאלה שאתה לא יודע את התשובה אליה — זו כנראה האופציה הכי פחות רעה.

אתם תופתעו (או שבעצם אולי לא) לשמוע כמה פעמים ישבתי בהרצאה, ובתגובה לשאלה שהמרצה לא ידע הוא פשוט התחיל לענות שטויות. לפעמים מרצים עושים זאת בכזה בטחון, שבתור מאזין אתה מתחיל לפקפק בעצמך, ולחשוב שאולי אתה זה שלא יודע את התשובה. הכיף כמובן מתחיל כשמישהו נוסף ממשיך את הדיון או שואל שאלת המשך. פארסות מסוג זה מסתיימות בדרך כלל כשלמאזינים האחרים נמאס, ומישהו צועק שאולי עדיף לחזור לנושא ההרצאה.

כשאתה מדבר על דברים שאתה לא מבין בהם, אתה שם את ההרגשה שלך לפני הקהל שלך. אתה מוכן לבזבז לכולם את הזמן, ובלבד שלא תצטרך להתמודד עם הסירוב.

 

3. כדי לא להגיע להרצאה לא מוכן


לא תמיד יש לך זמן להכין הרצאה מספיק טובה. לכולנו יש עוד דברים בחיים, וזה בסדר. דברים מתחילים להתקלקל כשאנשים שאין להם זמן להכין הרצאה מגיעים בכל זאת לדבר. בדרך כלל, מרצים כאלה מאוד מנוסים או מיומנים בחומר. הם חיים בתוך העולם עליו הם מגיעים לדבר, ולכן כשמבקשים מהם לבוא להרצאות על ציפור נפשם, הם לא ירצו לסרב.

מה כבר יכול להשתבש ?

מסתבר שהרבה מאוד. אם לא חשבת מראש איזה מסר תרצה להעביר, ומהי הדרך הכי טובה להעביר אותו, יהיה לך קשה מאוד לרתום את הקהל. איש מקצוע פותר בעיות ביום-יום, ולכן לרוב אם אתה מגיע לדבר על דברים שאתה עוסק בהם בשוטף הפוקוס שלך יהיה בפתרונות. לעומת זאת, הקהל שלך יצטרך להבין את הבעיות אתן אתה מתמודד. אנשי מקצוע מנוסים שבאים לדבר לא מוכנים לרוב יקבלו משובים בסגנון ”המרצה מאוד חכם ומבין את החומר, אך לא מסביר טוב“— זאת למרות שעם קצת הכנה אותו מרצה היה יכול להעביר הרצאה מעולה.

כשאתה מגיע לא מוכן להרצאה, רק כי לא הרגשת בנוח לסרב, אתה שם את ההרגשה שלך לפני הקהל שלך. אתה מוכן לבזבז לכולם את הזמן, ובלבד שלא תצטרך להתמודד עם הסירוב.

המיומנות החשובה ביותר שתלמד בתור מרצה היא לדעת לסרב. לסרב למאזינים, לסרב למארגנים ולסרב לעצמך. למרות שבמבט ראשון נראה שצריך בטחון כדי להחליט מה נכון ומה לא, ומה צריך לעשות ומה לא, האמת היא שכל אחד יודע מהו הדבר הנכון. כשמבקשים מכם לעשות את ההפך, פשוט אמרו לא.

יום שבת, 12 באוקטובר 2013

האם הסטודנטים באמת הפכו לעצלנים יותר?

כשאתה נכנס ללמד קורס עם ציון בסופו, האווירה מיד משתנה. הפעם הראשונה שלי בקורס מסוג זה היתה מפתיעה. אתה נכנס לכיתה וכולם מקשיבים, סוג של בוחנים אותך. מהר מאוד הסטודנטים קולטים איזה מהדברים שאתה אומר רלוונטים לציון הסופי (מבחן או פרויקט זה לא משנה), ואיזה נחשבים להעשרה. ומרגע שהפילטר הזה הורם, אין ממש דרך חזרה.

מפעם לפעם ניסיתי לרמות אותם, למשל להכריז ”עכשיו תקשיבו טוב, זו נקודה שהרבה טועים בה במבחן“, פעולה שזיכתה אותי מיד בכמה דקות של הקשבה. גם זה לא החזיק יותר ממספר פעמים, ושימוש יתר בטכניקה זו הוביל לשחיקה נוספת.

יש שיגידו שתלמידים היום הפכו לעצלנים, אבל אני חושב שהשינוי הוא בתפיסה שלנו לגבי השקעה ותשומת לב. אם פעם זמן נחשב כמשהו שיש לך הרבה ממנו, ותשומת לב היתה זמינה בשפע, היום אנו מוקפים בגורמים הנלחמים על תשומת הלב שלנו. היום אנו מבינים שהזמן שלנו רחוק מלהספיק לכל הדברים שאנו רוצים או יכולים ללמוד.

אז בפעם הבאה שאתה נכנס לקורס שציון בסופו, והקבוצה הם תלמידים בני הדור שלי, הנה כמה דברים שעליך לזכור:

1. התעודה חשובה לנו, אבל היינו מעדיפים לשלם עליה כמה שפחות.


הסיפור הדומיננטי שסיפרו לנו הוא שאם תלמד תצליח. עבור ההורים שלנו, אם נכנסת למסלול הנכון אתה כבר תשאר בו ותהיה מסודר בחיים. מצד שני מהמסלול הלא נכון קשה מאוד לצאת. הדרך הבטוחה למסלול הנכון היא ללמוד טוב ולקבל תעודה טובה שתוכיח שלמדת טוב.
כשגדלנו ראינו שהסיפור הזה כבר לא מתאר את מציאות החיים שלנו. התעודה הטובה והפסיכומטרי הגבוה לא יבטיחו הצלחה, ותמיד תצטרך להוכיח את עצמך ואת היכולות שלך.
למרות שהתעודה איננה מספיקה, בהרבה מקומות היא נחשבת תנאי הכרחי או כזה שפותח דלתות. זה לא משנה כרגע אם היא אכן כזו, מה שחשוב הוא מה התלמידים שלך חושבים.

אנחנו נשמח לקבל תעודה טובה, אבל בהחלט נתמקח על המחיר. והמחיר לא נמדד בכסף אלא בתשומת לב והשקעה. אם הצלחתי לקבל את אותה תעודה בהשקעה יותר נמוכה, העסקה שעשיתי היתה טובה יותר. ואף אחד הרי לא רוצה לצאת פראייר.

נסו להציע לתלמיד שלכם את התעודה בחינם. נראה לכם שהוא ימשיך להגיע לשיעורים?

2. אין אף אחד בסביבה שלנו שיעודד אותנו ללמוד.


כשהגישה לידע היתה מוגבלת, לימודים נחשבו לדרך להיות אדם טוב יותר. או שאתה משכיל או שאתה בור, ובשביל להיות משכיל עליך ללמוד. בבחירה הישנה בין משכיל לבור, הסביבה עודדה אנשים ללמוד. אינני מכיר אף אחד מחבריי ללימודים שהוריהם אמרו להם ”אין טעם שתלמד, עדיף שתלך לשבת על הברזלים“, מאחר ולשבת על הברזלים נחשב לבחירה פחות טובה.
החיים בסביבה רבגונית ובעלת זרימה חופשית של ידע הראו לנו שיש דרכים נוספות. שאתה יכול להיות בן אדם מעולה בלי לימודים אקדמאיים, ולמעשה שזה מאוד קל.

נסו לשכנע תלמיד היום שאם ילמד בעל פה את ביאליק הוא יהיה אדם טוב יותר. 
ספרו לי אחרי זה בתגובות איך זה הצליח.

3. הנסיון לימד אותנו שאת רוב המיומנות שנצטרך לשוק העבודה נרכוש לבד.


בהמשך לנקודה הקודמת: לא רק שלימודים לא יעשו אותנו אנשים טובים יותר, הם גם לא יעזרו לנו בשוק העבודה. הקלף האחרון שנשאר ביד של מוסדות ההשכלה הולך לאיבוד עם התמעטות מקומות העבודה המסורתיים וסוף העידן התעשייתי.
הסטודנטים של היום מבינים שכל שנתיים-שלוש הטכנולוגיה משתנה ללא היכר, ואתה הרלוונטיות של הידע. לא משנה מה תלמד בבית הספר או במכללה, עד שתגיע לשוק העבודה תצטרך ללמוד את רוב הדברים מחדש.

4. אז מה, צריך פשוט לסגור את בית הספר?


אינני יודע, אבל זו גם לא השאלה כרגע. יותר מעניין לחשוב מה כן אפשר לעשות עם קבוצה כזו של סטודנטים.

התשובה שלי: אם אתה מאמין בכנות שהידע שיש לך לחלוק הוא חשוב, השאר את הציונים והתעודה מחוץ למשוואה וספר לנו למה. שכנע אותנו שאם נקשיב לך נהיה אנשים טובים יותר, ושהידע שאתה תחלוק אתנו הוא ייחודי ומעניין, כזה שלא ניתן למצוא אותו במקומות אחרים. ידע מהסוג שילווה אותנו שנים קדימה וישנה אותנו באופן מסוים.

אנחנו נשמח להקשיב לסיפור, בתנאי שהוא מספיק מעניין.

יום שבת, 5 באוקטובר 2013

10 דברות למשתתפים בהרצאה


אתם מכירים את ההרצאות האלה שבהן הכל הולך טוב? שהאווירה חיובית, ההומור עובד ואפילו יצאתם עם רעיון חדש לקחת הביתה. וודאי השתתפתם באחת או שתיים כאלה בחייכם, ואני מקווה שאף ביותר.
בתור משתתפים בהרצאה אנו מייחסים למרצה את עיקר ההשפעה על איכותה. היה מרצה מעולה או היה מרצה משעמם הן ביקורות שמאוד נפוץ לשמוע אותן ממשתתפים.

אבל מה אם אספר לכם שזו רק על מחצית התמונה?

גם המרצה הטוב ביותר לא יצליח להעביר מסר לאנשים שלא מוכנים להקשיב, וגם מרצה בינוני יצליח להעביר הרצאה טובה אם הקהל לצדו. בתור משתתף בהרצאה, אתה מחזיק במפתחות להצלחה באותה המידה כמו המרצה. ומאחר ואני יודע שאם כבר טרחת לבוא להרצאה, אתה מעדיף שהיא תהיה טובה, הנה 10 כללים פשוטים שיגרמו להרצאה הבאה שתשתתף בה להיות הצלחה (או לפחות יעזרו מאוד).

1. לא אפתח לפטופ באמצע הרצאה


הניסוח ספציפי אבל הכלל תקף גם במקרים כלליים יותר. זה לא משנה אם מדובר בעבודה על הלפטופ, כתיבת מאמר שאינו קשור או התעסקות בכל פעילות אחרת שאינה קשורה להרצאה. בניגוד למה שאתה אולי חושב, כשאתה יושב בחדר ההרצאה ומרוכז במשהו אחר אתה מעביר למרצה מסר (כן, מרצים רואים הכל).
מכירים את הסיפור עם הצפרדע החרש שהצליח לקפוץ החוצה מהבור רק כי הוא לא שמע את חוסר העידוד של חבריו?  זה קצת דומה. למרצה יהיה הרבה יותר קל לשמח אתכם אם לא תגידו לו כל היום כמה הוא משעמם. וכן, עדיף שתשבו בחוץ עם הלפטופ.

2. לא אגרור את המרצה לדיונים שלא מעניינים את האחרים


מכל 10 הכללים כאן, יש רק שני כללי אל תעשה. אם הקודם התייחס למקרה בו אתה לא מתעניין בהרצאה, בכלל זה אנו עוסקים בבעיה הפוכה, המאזין שמתעניין יתר על המידה.
לכאורה דיון ושאלות מראים על התעניינות, אך יש מצבים בהם אנו שואלים רק כדי להעביר נקודה למרצה או למשתתפים האחרים. אתה מכיר את זה, המרצה אמר משהו שטותי ואתה רוצה להוכיח אותו על טעותו, או שאתה לא מסכים או חושש מהרעיון החדש שמקודם כאן. זה קורה לכולנו. בפעם הבאה שזה קורה לך נסה פשוט לשתוק. אני יודע שזה קשה, אבל שנינו הרי יודעים שממילא לגרור את המרצה לדיונים שוליים לא יגרום להרצאה לעבוד טוב יותר.

3. אשתתף ואוסיף הערות


אין דבר שמייצר אנרגיה טוב יותר מקהל שמשתתף ומוסיף הערות. דרך ההערות שלכם המרצה מבין מה מעניין אתכם יותר או פחות, מכיר את העולם שלכם. מרצה טוב ייקח הערות אלה ויתאים את המשך הדברים למה שעולה מהשיח.
תנו למרצה שלכם את הכלים להעביר את הרעיון בשפה שתדבר אליכם הכי טוב.

4. אצחק בקול רם או לפחות אחייך


הנה הדבר לגבי הומור. הוא עובד אם המאזינים צוחקים. וזה לא משנה כמה טוב או רע אתה מספר את הבדיחה, או כמה היא מוצלחת. הדבר השני לגבי הומור הוא שאף אחד לא אוהב לצחוק לבד. אם המרצה שלך ניסה להצחיק, זרום אתו. גם אם הבדיחה לא הצחיקה אותך במיוחד, אנשים מסביב רואים את החיוך ומרגישים בנוח לחייך גם. זה מדבק.
האלטרנטיבה ? מרצה שמרגיש נבוך אחרי שסיפר בדיחה לא מצחיקה, מה שישפיע על המשך הדרך.

5. אמחא כפיים בסוף ההרצאה


כי זה לא עולה כסף, כי זה נותן הרגשה טובה וכי הבן אדם באמת התאמץ. והכי חשוב מחיאות כפיים, כמו צחוק, הן מדבקות. מישהו צריך להתחיל את זה אבל ההמשך קורה מעצמו.

6. אעביר את הטלפון לשקט בתחילת ההרצאה, ואם שכחתי אז אחרי הצלצול הראשון


כי טלפון מצלצל מוציא אותך, את המרצה, ואת שאר המשתתפים מריכוז, ופוגע בהנאה של כולם. כי לענות לשיחה באמצע הרצאה מעביר מסר, שגם המרצה קולט אותו וגם שאר המשתתפים. וכי זה די מביך כשהמרצה עוצר את הכל, מתקרב אליך ומבקש שתסיים את השיחה (וכולם מסביב מסתכלים).

7. יש שאלות ? בהחלט!


כשמרצה שואל אם יש שאלות, שאל משהו. גם אם זה לא באמת מטריד אותך. השאלה מראה על התעניינות ומדבקת לאחרים. יש בכל הרצאה אנשים שבאמת רוצים לשאול משהו אך מתביישים להיות הראשונים ששואלים, או שחוששים שהמרצה לא באמת מעוניין לענות או לא יודע את התשובה.
כשאני משתתף בתור קהל בהרצאה, אני משתדל להיות הראשון ששואל משהו, רק בשביל להראות לאחרים שזה עובד ומייצר דיון נחמד.

8. אנסה לענות על שאלות המרצה, גם אם אינני יודע את התשובה


כשמרצה שואל שאלה ואף אחד לא עונה הוא מתבאס. הוא לא יודע אם לא עונים כי לא הקשיבו, כי באמת השאלה קשה או כי כולם יודעים את התשובה והשאלה נשמעת נורא טפשית. לכן, אני מנסה להשתתף ולענות, גם אם אינני יודע את התשובה. במקרה הגרוע אמרתי שטות, מה שבהחלט מותר כשאתה קהל.
התשובה שלי, גם אם נכונה וגם אם לא, תתן למרצה חומר להמשיך ממנו ולבנות את המשך הרעיון.

9. אגש לדבר עם המרצה בסוף ההרצאה


מעבר להרגשה הטובה שזה נותן, אפשר גם להעלות שאלות נוספות שלא היה זמן לשאול במהלך ההרצאה, או להסב את תשומת לבו לנקודות שלא היו מספיק ברורות. ההיזון החוזר מהקהל בסוף ההרצאה לא יעזור להרצאה הנוכחית (כי היא הרגע הסתיימה), אבל ייתן למרצה שלך כלים לשפר כדי ההרצאה הבאה תהיה ברורה יותר.

10. אגיב באופן בונה על טופס המשוב


שיחה בסוף ההרצאה היא דרך יעילה לתת הרגשה טובה ואולי לחדד נקודה שלא היתה ברורה, ההיזון החוזר האמיתי והכן ביותר מבוצע דרך טופס המשוב. מרצים קוראים את המשובים, ואת רובנו לא מעניין החלק של המספרים. לעומת זאת, אנחנו מאוד נשמח לשמוע מה לקחת מההרצאה, איזה נקודות היו ברורות יותר ואיזה פחות, על איזה נושאים קיווית לשמוע ולא דיברנו עליהם.
כשמישהו מבקש ממני משוב אני שולח מגילות. אל תתביישו לכתוב הכל, סמכו על המרצה שלכם שיידע לקחת את מה שרלוונטי.

את כל עשרת הכללים אפשר לסכם במשפט אחד — כשאני משתתף בהרצאה בתור קהל, אני לוקח אחריות שההרצאה תצא הטובה ביותר שאפשר, כי אני יודע שאני ושאר המאזינים רק נרוויח מזה. קהל שעובד קשה מקבל בדרך כלל תמורה טובה עבור הזמן שלו, וזה הרי מה שחשוב בשורה התחתונה.