לפני שנוכל להתייחס למשפט הזה, בואו נדבר רגע על איך אנחנו לומדים. בשנת 1980 האחים סטוארט והוברט דרייפוס ניסחו מודל המתאר כיצד תלמיד רוכש מיומנות חדשה ב-5 שלבים.
כשאנו מגיעים ללמוד מיומנות חדשה, השלב הראשון הוא מעקב אחר כללים. זו הסיבה שספרי מתכונים כתובים כמו רשימת כללים. כך קל למי שלא יודע לבשל לעשות את הצעד הראשון.
עם הזמן, אנו מתחילים להבין איפה הכללים נמצאים ואת הטרמינולוגיה שמשתמשים בה, אנו מבינים מה זה להקציף ביצים ואולי קצת פחות חוששים מהמטבח.
ההתקדמות המשמעותית יותר במודל תגיע רק אחרי כמה חודשים של עבודה, כשנתחיל לנסות דברים באופן מכוון, להסתכל על התוצאות ולנסות להבין מה הצליח, מה לא הצליח ולמה. אפשר לומר שכדי להצליח להגיע לרמת מיומנות טובה נצטרך שילוב של נסיון מכוון יחד עם רפלקסיה על הנסיון הזה, ומוכנות לטעות ולהסיק מסקנות.
זו הסיבה שטבחים מקצועיים מחפשים כל הזדמנות לבשל משהו חדש.
זו הסיבה שמוזיקאים מקצועיים מחפשים הזדמנויות לנגן משהו חדש.
זו הסיבה שצלמים מקצועיים מחפשים כל הזמן מה לצלם.
וזו בדיוק הסיבה שמרצים מקצועיים מחפשים כל הזמן הזדמנות להעביר הרצאה.
הצעד הראשון שלכם בלהיות מרצים יותר טובים הוא להפוך את הסיפור, במקום לחכות לפעם הבאה שתצטרכו להעביר הרצאה ואז לחפש את הכללים — נסו לחפש את הפעם הבאה שתוכלו להעביר בה הרצאה, ואז לראות מה מהכללים עובד.
קחו טכניקה ונסו אותה שוב ושוב עד שהיא תעבוד לכם, או שתגלו שזה לא מתאים ותזרקו אותה.
רק כך ההרצאה הבאה שבאמת תצטרכו להעביר תצא כמו שתמיד חלמתם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה