‏הצגת רשומות עם תוויות פחד קהל. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פחד קהל. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 6 באוקטובר 2012

אל תחכה לפעם הבאה

”אתה כותב בלוג על הרצאות ? נשמע מעניין, אני אקרא בפעם הבאה שאצטרך להעביר הרצאה...“

לפני שנוכל להתייחס למשפט הזה, בואו נדבר רגע על איך אנחנו לומדים. בשנת 1980 האחים סטוארט והוברט דרייפוס ניסחו מודל המתאר כיצד תלמיד רוכש מיומנות חדשה ב-5 שלבים.
כשאנו מגיעים ללמוד מיומנות חדשה, השלב הראשון הוא מעקב אחר כללים. זו הסיבה שספרי מתכונים כתובים כמו רשימת כללים. כך קל למי שלא יודע לבשל לעשות את הצעד הראשון.
עם הזמן, אנו מתחילים להבין איפה הכללים נמצאים ואת הטרמינולוגיה שמשתמשים בה, אנו מבינים מה זה להקציף ביצים ואולי קצת פחות חוששים מהמטבח.

ההתקדמות המשמעותית יותר במודל תגיע רק אחרי כמה חודשים של עבודה, כשנתחיל לנסות דברים באופן מכוון, להסתכל על התוצאות ולנסות להבין מה הצליח, מה לא הצליח ולמה. אפשר לומר שכדי להצליח להגיע לרמת מיומנות טובה נצטרך שילוב של נסיון מכוון יחד עם רפלקסיה על הנסיון הזה, ומוכנות לטעות ולהסיק מסקנות.

זו הסיבה שטבחים מקצועיים מחפשים כל הזדמנות לבשל משהו חדש.
זו הסיבה שמוזיקאים מקצועיים מחפשים הזדמנויות לנגן משהו חדש.
זו הסיבה שצלמים מקצועיים מחפשים כל הזמן מה לצלם.

וזו בדיוק הסיבה שמרצים מקצועיים מחפשים כל הזמן הזדמנות להעביר הרצאה.

הצעד הראשון שלכם בלהיות מרצים יותר טובים הוא להפוך את הסיפור, במקום לחכות לפעם הבאה שתצטרכו להעביר הרצאה ואז לחפש את הכללים — נסו לחפש את הפעם הבאה שתוכלו להעביר בה הרצאה, ואז לראות מה מהכללים עובד.

קחו טכניקה ונסו אותה שוב ושוב עד שהיא תעבוד לכם, או שתגלו שזה לא מתאים ותזרקו אותה.
רק כך ההרצאה הבאה שבאמת תצטרכו להעביר תצא כמו שתמיד חלמתם.

יום שבת, 5 במאי 2012

איך מפסיקים להגיד אההה


מקור: http://app.cheezburger.com

השבוע יצא לי לשמוע מספר הרצאות וידאו כמעט מעניינות, כאשר הדבר היחיד שהבדיל בינן לבין הרצאות מרתקות הוא אהההה הדיבור המקוטע של המרצים. דיבור מקוטע הוא כמובן לא גזירה משמים, ובפוסט זה אבחן את השלכותיו, נזקיו וכמובן טיפים כיצד להפסיק.

בוא נתחיל בעובדות הפשוטות - רוב האנשים שידברו מול קהל בלי הכנה מתאימה ידברו באופן מקוטע. הקיטוע יכול להתבטא במילמולים (אההה, אההמ, המממ, וכו'), בחזרה על מילים (ו...ו...ו...), במילות קישור לא במקום (אבל, וגם, אני חושב ש...). קטיעת הדיבור מתבצעת כאשר רצף המחשבה נפגם ואתה לא בטוח מה המילה הבאה, אז בזמן שהמוח שלך מחפש לחדש את הרצף, הוא מזין את הפה במילים חסרות פשר.



לתופעה פשוטה זו השלכות הרסניות בהרצאה.

כשהיינו בבית הספר או באוניברסיטה, אם נשאלנו שאלה או שהיינו צריכים להעביר נושא בעל פה - ברוב המקרים המאזינים שהיו חשובים (המורה - היא נותנת את הציון) כבר ידעו את החומר. אותה מורה סיננה בראשה את הקטיעות המילוליות כך שהן לא הפריעו. הסיפור שונה בתכלית כשאתם מנסים להסביר חומר לאנשים שאינם מכירים אותו.
בדיבור מול אנשים, כאשר נושא ההרצאה חדש להם, כל פגיעה ברצף הולכת להוציא אותם מריכוז ולפגוע באפשרות שהמאזינים שלכם יבינו את המסר.
האמת הפשוטה על דיבור מקוטע — כל קיטוע פוגע במסר.

חמור מכך, רובנו כלל לא מודעים לדיבור המקוטע. השימוש בדיבור מקוטע מגיע לרוב מהתת-מודע, ובסיום ההרצאה אם תשאלו את הדובר כמה פעמים אמר אההה במהלך ההרצאה, כנראה שהתשובה שתקבלו נמוכה משמעותית מהמציאות.

אז איך בכל זאת מתגברים על האההה ?

1. מפתחים מודעות: נסו להקליט את עצמכם בזמן שאתם מתאמנים להרצאה, והאזינו להקלטה. בעת ההאזנה סיפרו את הנקודות שבהן שטף הדיבור נקטע.
אפשר גם לבצע הקלטה בזמן ההרצאה ממש על ידי שימוש בסמארטפון או טייפ מנהלים.

2. תרגלו: בזמן האימון להרצאה, נסו לתפוס את הנקודות שבהן אתם קוטעים את הדיבור והחליפו את הקטיעה הרועשת בקטיעה שקטה (ללא אההה. פשוט עצירה).
זה עשוי להישמע מוזר בהתחלה, אבל אחרי שמתרגלים ההרצאה נשמעת טוב בהרבה.

ולסיום, קבלו את פול אייריש, אחד הדוברים האהובים עליי, בפתיחה רווית אהה-מים:
http://vimeo.com/40929961

יש לכם טכניקות נוספות להתגבר על דיבור מקוטע ? ספרו לי על זה בתגובות !

יום שבת, 14 באפריל 2012

עדיין מדמיין את כולם ערומים ? כך ניצחתי את פחד הקהל

טריילר רשמי לסרט נאום המלך
באחת ההרצאות הזכורות לי ביותר הסברתי על נושא מסוים כשלפתע תלמיד שאל שאלה לכאורה תמימה "רגע, לא הבנתי. תוכל לחזור על זה ?". עד כאן אין שום דבר חריג, אבל מיד לאחר אותה השאלה הראש שלי כאילו נעצר.
לא לגמרי נעצר, כמובן, המשכתי לחשוב על איך הגעתי למצב הזה, למה בכלל נכנסתי לכיתה הזו, למה לא התקשרתי להודיע על מחלה — הדבר היחיד שלא היה בראש באותם רגעים היה הנושא שניסיתי לדבר עליו, או כל דבר שקשור לעניין.
ככל שהשניות חלפו וניסיתי להיזכר (ללא הצלחה, כמובן) התסמינים רק החריפו. הזעה, רעד קל וכל מה שקוראים עליו בספרים תקף.
בסופו של דבר הצלחתי לגמגם שאסביר פרטנית אחרי ההפסקה.

כששאלתי מסביב גיליתי שהתופעה משותפת למרצים קבועים וגם מזדמנים, הפחד שנראה טיפשים, הפחד שלא נדע לענות את התשובה הנכונה, או הפחד שאנשים יצחקו עלינו קיימים אצל כל אחד ברמה כזו או אחרת.
פחד זה מוביל פעמים רבות לתופעה הפוכה אותה אני מכנה "הדיבור הרובוטי". הרעיון הוא שנדמה הרבה יותר קל ללמוד בעל פה טקסט מילה אחר מילה מאשר לדבר שוטף, ולכן מרצים, בעיקר בתחילת דרכם, מנסים ללמוד את כל הטקסט של המצגת בעל פה.
התוצאה היא אובדן החיים של ההרצאה, ותחושה של המאזינים שהם מקשיבים לתקליט ולא לבן אדם, מה שמייצר שיעמום במקרה הטוב, או נטישת האולם במקרה הרע.

בואו נדבר עוד קצת על הפחד הזה, מסיבות שונות (שאת רובן אינני מבין) בתי הספר שלנו מלמדים ילדים מגיל צעיר שלטעות זה דבר רע. במבחן יש תשובה נכונה ותשובה לא נכונה, ואם בחרת בתשובה הלא נכונה איבדת נקודות. ברור לכל כי ציון 97 עדיף על ציון 74. הוא פשוט מייצג פחות טעויות.
דווקא האנשים המוכשרים ביותר סובלים מפחד הקהל הקיצוני ביותר. אותם אלה שתמיד התאמצו והצליחו לקבל ציונים גבוהים בעבודות ובמבחנים, חוששים לטעות הרבה יותר מאשר ה"ילד הרע" של הכיתה.
עבור אנשים שלא טועים המחשבה על הטעות ומה יגידו מסביב מלחיצה הרבה יותר מאשר הטעות עצמה. מחשבה זו משתקת וגורמת גם לתופעת הדיבור הרובוטי, וגם לזיעה קרה והיתקעות באמצע הרצאה.

אז איך בסוף הצלחתי להתגבר על פחד קהל לחלוטין ?
זה קל — התחלתי לטעות.

אם מישהו שואל שאלה שלא רלוונטית לשאר המשתתפים, במקום להגיד "דבר איתי בהפסקה" ניסיתי להגיד "אני לא זוכר", או "אני לא יודע". מה שגיליתי היה שאף אחד לא מתרגש מזה. ומאחר ואני ידעתי את התשובה, גם אני לא התרגשתי יותר מדי.

וכמו בכל דבר, גם כאן חשוב לא להגזים כדי שאנשים עדיין ירצו לשמוע אתכם.
לפוסט היום מצורף הטריילר לסרט "נאום המלך", סרט המציג תהליך התמודדות עם פחד קהל עד להשתלטות על הפחד. הוא מעניין ומומלץ.
Enhanced by Zemanta