יום שישי, 30 במרץ 2012

למה לחכות שכולם ירדמו ? כך תכתוב מצגת מנצחת

לצפייה בהרצאה של קונווי
אם לא ביליתם את השנים האחרונות על הירח, כנראה שגם אתם נתקלתם בטיפים כיצד לכתוב מצגות טובות יותר, או על הסכנה במצגות משעממות - רובם יספרו לכם שצריך לכתוב פחות טקסט ולהשתמש יותר בתמונות. עכשיו הנה ההפתעה. כשאנו יושבים על תוכנת פאואר פוינט עם הטיפ הזה ומתחילים לכתוב התסכול לא מאחר לבוא.


מסתבר שכתיבת מצגות ללא טקסט הנה משימה לא פשוטה כלל.

מהר מאוד תמצאו את עצמכם מתחילים להסביר את הבעיות, הדילמות, הפתרונות האפשריים והאתגרים שעומדים מול הקהל שלכם - ואז השקופיות מתחילות להתמלא ביותר ויותר מילים שלא ניתן לוותר עליהן. התחושה המרכזית כשכותבים מצגת היא שמידע שלא נכתוב פשוט לא יעבור.

השבוע לאחר חיפושים ממושכים מצאתי וידאו של אחד המרצים האהובים עליי, פרופסור דמיאן קונווי. קונווי מלמד פיזיקה, מחשבים וגם דיבור מול קהל והוידאו המדובר הוא הרצאה מתוך כנס מפתחים שנערך באוסטרליה. המצגת של קונווי השאירה אותי מרותק, ואלה הטיפים שאני מתכוון לקחת למצגת הבאה שאכתוב:

1. מצגת ככלי עזר להרצאה

המשמעות של כלי עזר היא שאסור להתחיל מכתיבת המצגת אלא יש להתחיל מכתיבת הסיפור. מספיק להאזין ל 2-3 דקות הראשונות של ההרצאה כדי לראות שרצף הדיבור לא נקטע או נאכף על ידי המצגת, אלא קונווי מדבר בשטף ובכל רגע המסך מציג את המשפט המרכזי של הפיסקה.
כדי להגיע לשם, עלינו להגיע לכתיבת המצגת רק בסוף הכנת ההרצאה.

אז איך כותבים מצגת ?
מתחילים מכתיבת הרצאה במעבד תמלילים. אין הכוונה לתקציר או נקודות מרכזיות אלא ממש כל הטקסט שאתם רוצים להגיד כמעט מילה במילה. בשלב השני מצמצמים את הטקסט לרעיונות מרכזיים בכל פיסקה. אני ממליץ על 3-4 עמודי טקסט לכל שעה של הרצאה. רק לאחר שהגענו לטקסט המקוצר אנו ניגשים לפאואר פוינט.
הפעם אנחנו כבר ערוכים מול הבולטים ויודעים להתאים את השקף לחלק הרלוונטי בהרצאה.

2. שימוש בתמונות להעלות אסוציאציות

לכל פיסקה בטקסט ההרצאה שימו שקף המתאים לה. קחו את הרעיון המרכזי בפיסקה וכיתבו אותו במילים. לאחר מכן, חפשו האם אחת המילים ניתנת להבעה על ידי תמונה המקושרת אליה באופן אסוציאטיבי. קונווי התחיל את הרצאתו במשפט "אני הולך לדבר על נושאים מורכבים, אם זה לא מתאים לכם היציאה בכיוון ההוא", וליווה אותו בתמונה של תדריך בטיחות מטיסה.
השימוש בתמונה מאפשר למאזינים לדמיין את מה שאתם אומרים, וכך ההצגה מקבלת חיים עבורם.
דוגמא נוספת לתמונה - קונווי שואל "האם יש פיזיקאים בקהל ?" ומראה תמונה של פיזיקאים, ואף מלווה אותה בהסבר "כך נראים פיזיקאים".
התמונה נמצאת בשקף לא בעבור היופי הויזואלי שלה, אלא כדי להעביר נקודה, וההתיחסות לתמונה כשאנו מציגים את השקף מעירה את הקהל ועוזרת לכולם לראות את הטקסט.

3. ריבוי שקפים הוא לטובתכם

אם אתם מתחילים את הכתיבה מהטקסט ולא מהפאואר פוינט, ועוקבים אחרי הטיפים הקודמים - כלומר כותבים שקף על כל משפט עם ה 2-3 מילים המרכזיות בו, מהר מאוד תגלו שמונה השקפים שלכם משתגע.

זה דווקא דבר די טוב.

ריבוי השקפים והמעבר התכוף ביניהם, יוצרים תנועה ומשאירים את המאזינים במתח. כל פעם שעברתם שקף יש לכם עוד 2-3 שניות של הקשבה לפני שאנשים "קלטו את זה" ומפסיקים להקשיב. מרצים טובים יודעים את זה ומעבירים המון שקפים כדי שאף אחד לא ירדם.


לסיכום, אם נשאיר את כתיבת המצגת לסוף - נתחיל מכתיבת ההרצאה ונתאים את המצגת אל הטקסט (במקום להיפך), נצליח לייצר מצגות אפקטיביות שמשאירות את המאזינים ערים ומשתתפים. כדי להשלים את התמונה, ניתן לחלק את הטקסט שכתבתם, או גירסא מתוקצרת שלו,  בתור Handouts לקהל שילווה את המצגת. דוגמא ל Handouts טובים ניתן למצוא בלינק הזה.
אני כמובן אשמח לשמוע בתגובות על מצגות טובות שכתבתם, תהליך הכתיבה ותגובת הקהל. 

יום שבת, 24 במרץ 2012

גימיקים בהרצאה - שדרוג מועיל או יח"צ זולים

 השבוע קראנו על אורן אל און, המשנה למנכ"ל הפיניקס שהחליט להתפשט באמצע הרצאה בכנס סוכני ביטוח, והעביר את חלק הארי של הרצאתו לבוש בתחתונים בלבד - כמחאה על הרפורמה החדשה בשוק הביטוח. המחאה היצירתית הביאה סוכנת ביטוח דתייה לעזוב את האולם, עוד עשרות סוכני ביטוח צילמו, והפיניקס זכתה לפרסום חינם בעיתונים.

אני, בתגובה, התרגשתי מהאומץ, והלכתי לחפש דוגמאות נוספות לשימוש בגימיקים שהביאו תוצאות וחיים חדשים להרצאות. כל הגימיקים מבוססים על אלמנט ההפתעה, ואם יש משהו אחד משותף שאפשר לקחת מכל הדוגמאות האלה זוהי ההפתעה. הגימיק במהותו הוא אירוע שהקהל לא ציפה לה, והפתיעה אותו במידה כזו שירצה לדבר עליה אחרי.

א. פיל על הבמה

הכנסת חפץ או בעל חיים מפתיע למרכז כנסים היא דרך טובה לעורר מהומה או התרגשות, ולתת לאנשים משהו לדבר עליו כשהם יוצאים מהחדר.
  • ג'יל בולט הכניסה מוח אנושי משומר להרצאה שלה בנושא שבץ - שהפכה לאחת ההרצאות הנצפות ביותר ב Ted.
  • ליאור צורף הגיע לטד ועלה לבמה יחד עם שור
  • ולפעמים כשאין אפשרות פיזית, ניתן להשתמש בוידאו (למרות שזה פחות מומלץ). הנה דוגמא למישהו שכן עשה את זה טוב עם וידאו של רובוטים

ב. ביצוע פעולה מפתיעה או בלתי אפשרית

כולנו אוהבים להיות מופתעים, להתבונן בהשתאות על "קסם" שמתרחש ממש מולנו. הנה כמה דוגמאות:
  • ארתור בנג'מין עונה על שאלות מתמטיות שרק מעטים היו מצליחים לפצח במהירות מפתיעה (שימו לב לקסם האחרון בדקה 13 לשימוש מעולה בגימיק)
  • וכמובן אורן אל און, שאתו התחלנו - חוץ מההתפשטות בהרצאה האחרונה, מסתבר שהוא גילח לעצמו את הראש על הבמה בעזרת מכונת תספורת במחאה אחרת.


לסיכום - למה גימיקים ? או יותר נכון, כיצד הגימיק משתלב עם שאר האמצעים הרטוריים והאם הוא משפר את איכות ההרצאה. גימיקים נותנים לקהל משהו לדבר עליו בתום ההרצאה, וגם תוך כדי (לייב בטוויטר למשל). שימוש בגימיקים בדרך כלל לא יסייע להעביר את המסר יותר טוב, אבל הוא בהחלט יגביר את הרצון של אנשים לראות את ההרצאה ולדבר עליה אחרי.
חשוב לציין שגימיק לעולם לא יכול לחזור על עצמו. אם מישהו מכם מחר יחליט להתפשט על הבמה כמחאה זה כבר לא יהיה גימיק אלא פשוט חיקוי. אותו הדבר אם תביאו שור ותבקשו מהקהל לנחש את משקלו. מה שהופך גימיק למיוחד, לכזה שמדברים עליו, ולתופעה שיוצרת את הבאז הוא המקוריות שלו.

אם יש לכם סיפור על גימיק שהצליח לכם בהרצאה, אני כמובן אשמח לשמוע כאן בתגובות.

יום שבת, 17 במרץ 2012

שלוש טכניקות שעובדות להניע מאזינים לפעולה


צביקה ברגמן - גם אתה יכול


מטרתה המרכזית של הרטוריקה היא הנעה לפעולה. אנו טורחים להכין הרצאה, להתכונן, להתלבש יפה ולהגיע לכנס כדי שבסופה מישהו מהקהל יקום ויעשה משהו. השבוע אני הולך להציג מספר טכניקות שיגרמו ליותר מאזינים שלכם לקום ולפעול.
לצורך הלימוד בחרתי את צביקה ברגמן, שמוכר קורסים לקידום עצמי. צביקה הוא מעין רמית' סת'י הישראלי, עם המנטרות והקלישאות הידועות (ונעליים סגולות שתואמות לעניבה). צביקה רוצה שנרשם לקורס שלו, והסרטון אמור להביא אותנו לפעולה - להירשם.

הדבר הראשון, אם כן, כשרוצים לייצר הרצאה אפקטיבית שתניע לפעולה, הוא להחליט על הפעולה. לפני שניגשים לכתוב או לתכנן מילה ראשונה תצטרכו לענות על השאלה: "מה אני רוצה שהקהל יבצע בסיום ההרצאה ?". אם התשובה היא בסגנון "אני מעוניין שהקהל יכיר יותר טוב את התחום" או "יעמיק את ידיעותיו", עשו לכם ולקהל טובה ושלחו מייל במקום הרצאה. ונעבור לטכניקות שהוצגו בהרצאה.

1. התמודדות עם הפחד

החלטנו מה אנו רוצים שהצופים יבצעו (ירשמו לקורס), עכשיו אפשר לשאול את עצמנו - מה יכול למנוע מהצופה שלי להירשם לקורס. רשמו כל העולה על רוחכם בלי להתבייש, סדרו את הרשימה מהקושי הגדול ביותר לקטן ביותר, ורשמו על כל נושא שהעליתם כמה מילים את התשובה שלכם לקושי.

לדעתי ברשימה של צביקה הקושי המרכזי ביותר היה:

  • מועמד לא ירשם כי הוא לא מאמין שזה יעזור ("אתה מרוויח משכורת של 6,000 ש"ח לדוגמא וחושב שאי אפשר להרוויח יותר
    תשובה רלוונטית: האמת שאפשר לשפר את המצב. המשכורת שלך נמוכה כי משהו עוצר אותך מלהרוויח יותר, מה שעוצר אותך זו הסביבה ואם תחליף את הסביבה תוכל לשפר את מצבך.
    תשובה רלוונטית: לא ניתן להיכשל בתהליך, אם תבוא לסדנא הוירטואלית ההצלחה מובטחת

  • מועמד לא ירשם כי הוא מרגיש שהתהליך מורכב מדי בשבילו או דורש השקעה גבוהה מדי
    תשובה רלוונטית: הקורסים נבנו בצורה כזו שתוכל לקבל מקסימום מידע במינימום זמן

2. איך הפעולה תשנה את העולם

הטכניקה השנייה שהוצגה היא תיאור כיצד הפעולה (הרשמה לקורס) תשפיע גם לטווח הרחוק על חיי הנרשם, הוא יוכל להעלות את משכורתו, לשפר את איכות חייו, את בריאותו, את קשריו הזוגיים ועוד. היבט נוסף, והוא מעניין יותר לדעתי כי פחות רואים אותו בשימוש, הוא תיאור טכני של איך הולך להיראות מהלך הקורס.
דווקא התיאור הטכני קוסם בעיניי כי הוא עוזר למועמד לדמיין איך הולכים להיראות חייו לאחר ההרשמה. מאחר וצביקה מוכר חלום יחסית רחוק, אם הוא היה נשאר רק עם הטווח הרחוק לצופה היה קשה מאוד לדמיין בפועל איך ההחלטה להירשם היתה משנה את חייו. הטווח הקרוב והתיאור המפורט מאפשר לצופה לבצע את פעולת ההרשמה בראשו בזמן השמיעה.
להנעה לפעולה שהולכת לייצר אפקט משיחי לטווח ארוך, מומלץ להוסיף על תיאור המצב לאחר הפעולה גם את התיאור הטכני היום יומי.

3. קריאה לפעולה קטנה תוך כדי האזנה

אנשים אוהבים לעבוד באינרציה, ואם המאזין שלך מתרגל שאתה מבקש משהו והוא מבצע, אז יהיה לו יותר קל להגיע לפעולה גם בסוף ההרצאה כשתבקש את הדבר הגדול. ניתן להרגיל את המאזין לבצע פעולות קטנות בשלבים תוך כדי הדיבור, הנה מספר דוגמאות:
  • לבקש מאנשים להרים ידיים בתגובה לשאלה
  • לבקש מהקהל להעלות נושא לדוגמא הבאה
  • בסרטון - אהבתי שהסרטון מחולק למספר חלקים, ובסיום החלק יש ללחוץ כדי להתקדם לחלק הבא. זו הנעה קטנה לפעולה המבוצעת מרחוק ומכניסה את הצופה למצב של אינטרקציה עם האתר


לסיכום הנעה לפעולה היא הדבר החשוב ביותר שאנו יכולים לשאוף אליו בהרצאה. הנעה לפעולה נותנת את ההצדקה למרצה ולקהל להשקיע מזמנם, והיא שתקבע כמה מוצלחת היתה ההרצאה. למי שאהב את צביקה, אני ממליץ לצפות גם בהרצאה על התמודדות עם הפחד, הכוללת עוד כמה רעיונות יפים בנושא שיפור עצמי.

יום שישי, 9 במרץ 2012

דן אריאלי מוכר בעיות - אני קניתי


לצפייה בהרצאה: דן אריאלי - האם אנו
השולטים על החלטותינו

השבוע היתה לי התלבטות לא קלה איזו הרצאה לבחור. המחשבה המקורית היתה לנתח את "נאום הברווז" של ביבי, אבל לאחר האזנה לא מצאתי משהו מעניין לכתוב עליו. לבסוף, חזרתי לשמוע מה היה לדן אריאלי לספר על התלבטויות ולא התאכזבתי.
אנו כבר יודעים שהאזנה ביקורתית להרצאה, מתחילה בשתי השאלות הבאות:
1. מה הדובר מנסה למכור
2. מי הקהל הרלוונטי
במקרה הזה, דן אריאלי רוצה שנעצב את העולם כך שיתחשב במגבלות המנטליות שלנו, כלומר כשאנו בונים סיטואציות המחייבות אנשים לקבל החלטה, ניקח את אי-הראציונאליות של הלקוחות שלנו בחשבון.
הקהל הרלוונטי, אם כך, הוא כל אחד המעצב חווית לקוח או שמעורב בתהליך מכירה או עיצוב מוצר.

מכירת הבעיה
הנחת היסוד שאריאלי רוצה לנפץ גורסת שאנו נבצע את ההחלטה הטובה ביותר עבורנו בסיטואציה נתונה, על פי המידע העומד לרשותנו באותו הרגע. זוהי הבעיה, וניפוץ הנחה זו יהיה מכירה טובה של הבעיה - ברגע שנשתכנע שאנשים לא עושים החלטות רציונאליות, נהיה חייבים לקחת עובדה זו בחשבון בעת עיצוב המוצר הבא שלנו.
מכירת הבעיה לוקחת לאריאלי את מרבית ההרצאה - 13 דקות מתוך 17 (שתי דקות נוספות הוקדשו לחלק שלפני הפתיחה, כך שלמעשה אלו 13 דקות מתוך 15, או 86%). אני חושב שזה דבר טוב בייחוד בהרצאה קצרה בכנס.
אופן המכירה של אריאלי פשוט ויעיל, הוא מתחיל ממקום של הסכמה ומתקדם לאט תוך גיבוי עובדתי לכל צעד, עד שנגיע יחד אתו להבנה שיש משהו פגום ביכולת קבלת החלטות שלנו.

1. הסכמה משותפת: בחירת נושא שכולם מסכימים עליו כנקודת מוצא. אריאלי בחר באשליה אופטית כהמחשה או אנלוגיה לבעיה. כולם מבינים ומכירים אשליות אופטיות. הוא גם לא פוחד להציג משהו שמכירים, מאחר וזו המטרה בצעד זה ("You must have seen this illusion").

2. אנלוגיה: אם אנו עושים כל כך הרבה טעויות במשהו שאנו טובים בו, דמיינו כמה טעויות אנו עושים במשהו שאנו לא כל כך טובים בו - רציונאליות.

3. טעויות קוגניטיביות: אריאלי עובר לחלק האהוב עליו, הצגת הטעויות הקוגניטיביות שאנשים עושים.
עולה השאלה, למה לא התחלנו בסעיף זה. מה היה הטעם ב (1) ו (2) מבחינת ההרצאה - הרי גם ללא אנלוגיית האשליה האופטית עדיין הצגה של טעויות קוגניטיביות נפוצות תשכנע שאנשים טועים. אני חושב שכאן היה ערך להעברת התחושה בנוסף לרציונל. אריאלי רצה שנרגיש את הטעות ואת חוסר היכולת להבחין בה, גם אחרי שאנו מודעים אליה.
הרגש עזר לייצר אמינות לניסויים, אבל בעיקר זו הדרך שבה מתבצע תהליך השכנוע.

שתי הקדמות
דבר אחד הפריע לי בפתיח של אריאלי - נראה שהפתיח מופיע פעמיים. בפעם הראשונה הוא מספר לנו מה הביא אותו עד הלום, עם תמונה של הספר שהוא חלם לכתוב ולא הצליח ומשקיע את שתי הדקות הראשונות של ההרצאה, זמן שכולם מרוכזים ומקשיבים, כלומר הזמן הקריטי ביותר, בסיפור פתיח שלא ברור הקשר שלו להמשך הדברים.
רק לאחר מכן, ממשיך אריאלי לפתיח האמיתי - אנלוגיית האשליה האופטית. אני לא בטוח מה היה הטעם בפתיח הראשון, ואני עדיין חושב שהוא מיותר. הרבה פעמים אנחנו חושבים להתחיל מסיפור קצר על עצמנו לצורך הפגת המתח ויצירת חיבור עם הקהל. אני ממליץ בהרצאה של 17 דקות לוותר על זה ולהיות ממוקדים, ולא לפחד לסיים לפני הזמן.
מצד שני אני הרווחתי כותרת לפוסט הזה, אז אולי בכל זאת הפתיח יצא לטובה.

מה למדתי
  • כשאתם רוצים להניע אנשים לפעולה - הכי חשוב לגרום להם להכיר בבעיה, עדיף דרך הרגש. אם הקהל שוכנע בבעיה, הוא ככל הנראה יאמין גם לפתרון שתציעו. זה לא עובד בכיוון ההפוך.
  • הומור. לא לכולם יש אותו, אבל אם אתם אנשים משעשעים מטבעכם, השתמשו בהומור בטעם טוב. לאריאלי זה הצליח מאוד יפה ועזר לטשטש את המבטא, לחזק את הקשר עם הקהל ויצר אמינות. הומור יוצר הרגשה של שיחה עם חבר במקום שיעור בבית-ספר וכך אנחנו קשובים יותר ונהנים יותר.

יום שישי, 2 במרץ 2012

נמאס לדבר לקירות ? הגיע הזמן לבחור טוב יותר את הקהל שלך

לצפייה בהרצאה המקורית
נסו לדמיין איך היתה נראית ההרצאה הבאה שלכם, אם כל האנשים בקהל היו "מאותו הסוג", או אפילו טוב יותר, היו "האנשים שלכם". איך היה קל יותר להתכונן, לבנות את הטיעון, לגעת באנשים ולעשות שינוי אם רק כולם היו משתכנעים מאותם הטיעונים.
מסתבר שלא חייבים להמשיך לחלום - בפוסט זה בחרתי לקחת את גרהאם היל וללמוד ממנו דבר או שניים על בחירת קהל והיתרונות שלה.

הרעיון שגרהאם הגיע למכור לנו הוא די פשוט "Weekday Vegetarian". כל השבוע אוכלים צמחוני ובשבת אפשר לאכול סטייק. מסתבר, שיש קהל שדי קל למכור לו את הרעיון הזה. בגדול הייתי מאפיין אותו כך:
"הקהל האידאלי מבחינתי מורכב מאנשים אוכלי בשר, המודעים לאיכות הסביבה, וחושבים שאכילת בשר פוגעת בבריאות שלהם ובאיכות הסביבה. בגדול הם מאוד מתחברים לרעיון של צמחונות אבל מרגישים שזה לא בשבילם".
עכשיו, מה יותר קל, למכור צמחונות-ימי-חול לאנשים שתוארו לעיל, או למכור את אותו הרעיון לקהל הרחב ? ברור שהמכירה לאנשים שתוארו תהיה קלה יותר, הם הרי עוד רגע שם ורק צריכים דחיפה קלה.

אז איך מוצאים את הקהל האידאלי ומדברים ישירות אליו ? הנה מה שגרהאם עשה.

1. אני היפי
התחלה בווידוי אישי תמיד עוזרת לחבר אנשים מסוימים לדברים, ולהרחיק אנשים אחרים. במקרה שלנו, גרהאם מעיד: "אני היפי ירוק מחבק עצים" (דקה 0:27 עד 0:37). מי שאכפת לו מאיכות הסביבה, מבקר באתר שלו (TreeHugger.com), או התלבט בעברו בשאלה אם כדאי להיות צמחוני מסיבות סביבתיות - בפנים.
הוידוי האישי נמשך עד דקה 1:28. זה אומר שיש לנו דקה שלמה (מתוך הרצאה של 4 דקות זה רבע הרצאה) מוקדשת רק לקבץ יחד את כל המאפיינים של הקהל האידאלי.

2. אבל לא יותר מדי
עכשיו שהשארנו בחוץ את כל מי שלא אכפת לו מעניינים סביבתיים, צריך להוציא החוצה גם את כל הצמחונים. מי שכבר צמחוני ממש לא יהנה לשמוע על צמחונות חלקית, ועוד כדרך חיים ולא כפתרון ביניים. איך מסלקים צמחונים ? פשוט מוציאים את הסטייק (דקה 1:43). ועוד "דמיינו  - ההמבורגר האחרון שלכם".
הצחוק של חלקים מהקהל כאילו אומר חזרה - גרהאם, אנחנו אתך.

3. עכשיו בואו תראו איך פותרים את הבעייה
בדקה 2:02 הקהל נמצא בעמדה הנכונה, הוא נברר היטב וכעת נשארנו רק עם האנשים הרלוונטיים למכירה. המשך ההרצאה קל וקצר: יש לכם בעייה, אתם מודעים סביבתית ומרגישים רע עם אכילת בשר, ומצד שני קשה לכם להפסיק למרות שאתם יודעים שזה הדבר הנכון לעשות, אז למה שלא תנסו להפסיק חלקית.
הפתרון ממוקד, פונה לאנשים הנכונים ופותר להם בעייה אמיתית.

בחירת קהל היא לא תמיד הדרך הנכונה. ייתכן ותצטרך למכור רעיון שאין עבורו קהל כלל, או שתגיע להרצאות שבהן כולם חייבים לקנות את הרעיון שלך. אורך ההרצאה גם כן משחק תפקיד, מטבע הדברים בקורס של 40 שעות ההתנהלות שונה מהרצאה באורך 4 דקות בכנס. כלל אצבע פשוט הוא שככל שההרצאה קצרה יותר, והקהל גדול והטרוגני יותר, בחירת קהל הולכת להיות הכרחית.