ארבעה שלבים בדרך ללמידה מוצלחת

אחד החששות הגדולים של אנשים שמתכוננים לדבר מול קהל הוא החשש מחוסר ידע מקצועי. רמת המקצועיות הנדרשת להרצאה היא גבוהה יותר מהרמה הנדרשת לעבודה שוטפת. בעוד שבעבודה רגילה כשנתקלים באתגר אפשר לשאול, לחפש באינטרנט או לפחות יש זמן לחשוב עליו, בהרצאה אנחנו מצפים מעצמנו (והרבה פעמים גם הקהל מצפה) שנדע את התשובה מיד.

הבעייה היא שכשאנו מגיעים להכין הרצאה קשה לנו מאוד לחשוב מראש על כל השאלות שעשויות לעלות. החשש רק מתגבר כשאנו נזכרים בכל הפעמים שהיינו בהרצאה של מרצה שנתן הרגשה שהוא ממש לא מבין על מה הוא מדבר. אף אחד מאתנו לא רוצה להיות המרצה הזה.

אין תרופת פלא לפחד. מה שכן להכיר טוב ולעומק את נושא ההרצאה בהחלט עוזר. השאלה - איך עושים זאת.

התשובה הראשונה שעולה לראש (לפחות לראש שלי) היא זמן. אם נתכנת מספיק זמן ב Java נדע Java מספיק טוב כדי לדבר על זה. אם נבצע מספיק ניתוחי עיניים נדע מספיק על רפואת עיניים כדי לדבר על זה. אבל למרות שהיא נשמעת טוב, התשובה הזאת פשוט לא עובדת.
כשעבדתי בתור שכיר יצא שראיינתי אנשים לעבודה. פגשתי אנשים עם 4, 5 וגם 10 שנות נסיון בתחום שלהם. למרות הנסיון אנשים אלו לא היו ברמה מקצועית גבוהה כלל. כשדיברתי עם חברים שחיפשו עובדים, גיליתי שכולם מכירים את התופעה. נסיון בקו"ח לא מעיד על רמת הידע של המועמד.

למידה איכותית של נושא היא תהליך מכוון. יש לו התחלה ומטרות ביניים והתקדמות וקצב משלו. למידה איכותית לא לוקחת הרבה זמן, אך היא דורשת קשב ייחודי.
דרך אחת שעובדת מורכבת מארבעה שלבים:

1. סקירת רוחב

כשאתה מגיע ללמוד נושא חדש, תחילה עליך לקבל סקירה קצרה של המושגים, הטכניקות ואפילו האנשים הרלוונטים לאותו הנושא. סקירת הרוחב, כשמה כן היא, צריכה להיות כמה שיותר רחבה. מי שאוהב לקרוא מהרשת יכול למצוא סקירות כאלו בויקיפדיה, או ב Tutorials חופשיים. על כל נושא תוכלו בדרך כלל למצוא ספר טוב, ובתקופה האחרונה הרצאות וידאו הפכו לפופולריות, וגם הן נותנות מענה טוב לסקירת הרוחב הראשונית.

מטרתה של סקירת הרוחב היא להבין בכלל מה הם כללי המשחק ומה אנו לא יודעים. בסיומה אתם צריכים להשאר עם רשימה של שאלות, או אם מדובר בנושא מעשי, עם רעיון מעשי לביצוע.

אם לדוגמא החלטתם שאתם רוצים ללמוד לטפס, אחרי סקירת הרוחב אתם אמורים לדעת פחות או יותר איך לקשור את הרצועות שלא תיפלו, ואיפה בערך לשים את הרגליים.

2. ניסוי וטעייה

בדוגמת הטיפוס זה השלב בו הולכים לקיר הטיפוס ומתחילים לנסות לטפס. שלב הניסוי הוא הרגע בו אתם לוקחים את רשימת השאלות שהכנתם בסקירה, מנחשים (כן, מנחשים) את התשובה אליהן, ואז מתחילים לחקור ולחפש את התשובה האמיתית.
השלב הזה הוא המעניין ביותר בנושאים פרקטיים, אז אפשר פשוט להתחיל לעבוד. אל תפחדו ליפול מקיר הטיפוס או לכתוב קוד שלא יעבוד. זה חלק טבעי מתהליך הלמידה.

3. רפלקסיה

אחרי שניסינו ונפלנו הגיע הזמן לדבר על מה שקרה לנו. אם יש לכם בלוג תוכלו לכתוב על זה פוסט, וכמובן אם יש מפגש חובבנים על התחום אתם יכולים בכיף להתנדב להעביר הרצאה קטנה (שכותרתה "איך ניסיתי לטפל על הקיר ונפלתי", או כל כותרת דומה).
שלב הרפלקסיה הוא החשוב ביותר בתהליך הלמידה. הוא נותן לכם הזדמנות לבחון מה חשבתם, איפה טעיתם ולמה.
סיום מוצלח של שלב הרפלקסיה צריך להיות טקסט כתוב המפרט את התהליך, הטעויות והמסקנות.

4. חזרה

שלושת השלבים שהוצגו לא שווים כלום אם הם מבוצעים רק פעם אחת. מהר מאוד שוכחים הכל. כדי שלמידה תהיה אפקטיבית יש צורך בחזרה שוב ושוב על אותו התהליך. סיימתם את הרפלקסיה ? מצוין, עכשיו חיזרו לספר הלימוד וקראו אותו שוב (סקירה חוזרת). השאלות שיעלו לכם יהיו שונות ומעמיקות יותר מאלו שעלו בפעם הראשונה. הניסוי המעשי הבא שתבצעו, וגם הרפלקסיה עליו יהיו מעמיקים יותר.

תהליך למידה טוב כולל התחלה מוגדרת היטב, ובכל נקודה אנו יודעים כיצד יסתיים הסבב הקרוב. אין סוף למספר הסבבים שאתם יכולים לבצע, וככל שתתמידו ותבצעו יותר סבבי למידה, כך רמת ההבנה שלכם את החומר רק תגדל.
התחלתי את הפוסט עם הקשר בין שנות נסיון לידע. אני לא בטוח שקל למצוא קשר כזה. מה שאני כן יכול להבטיח שקיים קשר בין מספר סבבי הלמידה לרמת הידע וההבנה.
אז לפני שאתם רצים לספר על 4, 5 או 10 שנות הנסיון שלכם, ענו על השאלה: האם אלו 10 שנות נסיון, או סבב למידה אחד שפשוט נמשך כבר 10 שנים ?

ארבעה אתגרים בהוראת מבוגרים שאתה צריך להכיר

בעולם בו אני גדלתי היתה מוסכמה בנוגע ללמידה: אתה לומד כי אתה צריך. אתה צריך ציונים גבוהים בחטיבה כדי להגיע לתיכון, אתה צריך ציונים גבוהים בתיכון כדי להגיע לאוניברסיטה, ואתה צריך ציונים גבוהים באוניברסיטה כדי להתקבל לעבודה.


האשם לדעתי איננו חוסר הסקרנות של הילדים, אלא שהסביבה הלימודית וסביבת החיים הרגילה שלהם היא מאוד שונה.
בתור ילד אתה לא מנתח טקסטים ספרותיים או פותר תרגילים במתמטיקה מחוץ לכותלי בית הספר.
אם נזכור שבאופן טבעי אנשים (וגם ילדים) מתעניינים במה שקרוב אליהם ומעסיק אותם, קל לראות את הניתוק של בית הספר בתור סביבה לימודית המנוגדת לסביבת החיים הרגילה.

הסיטואציה הבית ספרית מציבה בפני המורים אתגרים גדולים מאוד. לפעמים זה מצליח, ולפעמים לא. מה שמעניין זה שכשאנו עוברים ללמידת מבוגרים עולם המושגים שלנו משתנה מקצה לקצה. אם ננסה ליישם את שיטות הלמידה, המוטיבציה והעבודה הבית-ספריים על מבוגרים שמנסים ללמוד צפוי לנו כשלון.

מבדיקה קצרה ברשת חוקר בשם קוולס חיפש את המאפיינים הייחודיים של לומדים מבוגרים, והנה הרשימה שהוא הציע:

1. לומד מבוגר הינו בעל זהות עצמית מגובשת.
2. הוא ראה בחייו דבר או שניים (המהווים קרקע ללמידה).
3. צרכי הלימוד שלו קשורים לעבודה היום-יומית.
4. הוא מרוכז בבעיה וביישום מיידי של הידע.
5. מוטיבציית הלימוד שלו היא פנימית ולא חיצונית.

בהתבסס על הנסיון שלי עם כיתות של מבוגרים, ועם אופי הלמידה שלי עצמי, אני חייב להסכים עם כל אחת מהנקודות כאן. לומדים מבוגרים נכנסים לתהליך הלמידה ממוקדים בבעיה ספציפית. אם גם אתה הולך ללמד כיתה של לומדים מבוגרים, הנה ארבעה אתגרים שלומדים אלו מציבים בפני המרצה שלהם:

1. כיתה סופר-הטרוגנית.

 

כיתה הטרוגנית רגילה כוללת קבוצה של ילדים באותו הגיל שעברו מסלול דומה, אך הם בעלי ציונים שונים, יכולות שונות ומצב סוציו-אקונומי שונה. בלמידת מבוגרים אתם יכולים לשכוח משכבת גיל אחידה או מסלול דומה.
זה מאוד נפוץ להכנס לכיתה שמורכבת מתלמידים שכבר מכירים כמעט את כל החומר, יחד עם תלמידים שחסרים להם דרישות קדם בסיסיות כדי להירשם לקורס.

2. הם יותר חכמים מהמורים שלהם.

 

טוב זה תלוי גם בך קורא יקר, אבל הרשה לי לשתף מנסיוני. חלק גדול מהתלמידים המבוגרים שאני לימדתי היו יותר חכמים ממני. חלקם ידעו יותר ממני על תחום הידע שאותו אני צריך ללמד אותם, וחלקם היו בעלי ידע כללי הרבה יותר רחב.
זה מאוד נפוץ כשתלמיד אחד עונה לתלמיד אחר, לפני שהמרצה מספיק בכלל להבין מה היתה השאלה.

כשמדובר בילדים אנו מתוכנתים להקשיב לדמויות סמכותיות ובוגרות.
איך תגרום לאנשים בוגרים וסמכותיים להקשיב למה שיש לך לומר ?

3. גם מבוגרים מחפשים קיצורי דרך.

 

למרות כל הנאמר לעיל, קחו קבוצה של מבוגרים ושימו אותם יחד בכיתה - תגלו שהם מתנהגים קצת כמו ילדים. הם מאבדים ריכוז מהר, שמחים לצאת הביתה מוקדם והכי כיף אם אפשר לפטפט קצת בלי שהמורה ישים לב.
אבל הצרה הגדולה באמת שלומדים מבוגרים קיבלו ממערכת החינוך (עוד מהתקופה שלהם בתור ילדים) היא הנטייה לחיפוש קיצורי דרך. במהלך הלמידה בבית הספר הדבר המדיד היה הציונים. אם קיבלת ציון גבוה יכולת להמשיך במסלול. זה אומר שאם מצאת דרך לקבל ציון גבוה בפחות השקעה, הרווח היה כולו שלך.
לומדים מבוגרים שעדיין יש להם שרידים של נטייה זו, מחליפים את הציון בבעייה ספציפית בעבודה. אם הם יצליחו לדלות מהשיעור את הפתרון של הבעייה הממוקדת שלהם בכמה שפחות השקעה, הם מרגישים שהרוויחו.

4. הלומד מחליט בעצמו מתי הוא הבין את הנקודה.

 

מורה בבית ספר הנתקל בנטייה הנרכשת לקיצורי דרך לרוב ימצא את הקיצור ויסגור אותו (למשל, על ידי מבחנים קשים יותר או שמערבים חלק רחב יותר מהחומר). כשמדובר במבוגרים המורה איננו זה שנותן את ההערכה, אלא הלומד עצמו. כשהוא מרגיש שהבין את הנקודה והספיק לו, אז זה מספיק.
בטפסי חוו"ד על מרצים, ביקורת שעולה לעתים קרובות היא שפרק מסוים היה מיותר, שאפשר היה לדלג על חלק מהתיאוריה או שחבל שלא הסבירו פרק אחר או נתנו דוגמא אחרת. כך, אחריות המרצה בלימוד מבוגרים מכסה לא רק את אופן הלימוד, אלא גם את בחירת הנושאים והיקפם. בניסוח אחר - המורה מלמד אך התלמיד הוא זה שכותב את המבחן ונותן את הציון.

כל אחד מאתגרים אלו הוא פתיר אם מכירים בו, אבל כדי להתמודד אתו יש להבין דבר אחד חשוב: הוראת מבוגרים שונה מהותית מהוראת ילדים. אם תתמקדו בקהל שלכם, תבינו מה מעניין אותם, וכיצד אתם יכולים לעזור להם להשיג את המטרות שלהם, יש סיכוי לא רע שתצליחו לעזור לאנשים ללמוד.

שתי שתיקות רעות ואחת טובה

בואו נדבר על הכמעט-נגיד יעקב פרנקל. בדיון שעלה השבוע בפורום פרזנטציה עלתה השאלה מדוע זכה הכמעט-נגיד לביקורת כה שלילית, והאם היה יכול להגיב או לנהוג אחרת כדי לשפר את מצבו. אני בהחלט חושב שכן. פרנקל בחר בטקטיקה של שתיקה. החשדות נגדו פורסמו ב 12/7. באותו יום הוא הגיב בקצרה ומאז במשך מעל שבועיים לא נשמע קולו, עד ל 29/7 שם הודיע על פרישתו.

בעוד ששתיקה יכולה לשמש בתור אמצעי רטורי רב-עוצמה, שימוש לא נכון בשתיקה הינו בעל פוטנציאל הרסני. להלן שתי שתיקות גרועות ואחת טובה למרצים (וגם לפוליטיקאים).

1. שתיקה מעיקה

 

חבר לעבודה שאתם לא מאוד מיודדים אתו צריך להגיע לאזור שלכם ומבקש טרמפ. אתם מסכימים בנימוס, אך לאחר 10 דקות נסיעה הסמול טוק הרגיל מסתיים ואתם תקועים אתו ברכב לעוד 30 או 40 דקות.
חלקנו אולי מסוגלים להאזין לרדיו ולהירגע, אבל רובנו נתחיל להרגיש מועקה. מהר מאוד נעלה בעיניי רוחנו את כל החוויות המוזרות ביותר מהימים האחרונים רק כדי שיהיה לנו מה להגיד, שחלילה לא נצטרך לשבת ולשתוק עם האדם הזר הזה שיושב לנו במכונית.

השתיקה המעיקה מאופיינת בדיוק בתחושת המועקה הזו. כולם מרגישים אותה ורק מחכים שהיא תגמר. אנשים שנמצאים בסיטואציות של שתיקה מעיקה רוצים רק לברוח מהסיטואציה.

זו הסיבה שממליצים לכם לא להסתבך עם עזרים טכניים בזמן ההרצאה. רק תמשיכו לדבר. הקוד לא עובד ? מתנצלים וממשיכים הלאה. השקף לא נטען ? מתנצלים וממשיכים הלאה.
האלטרנטיבה היא יצירה של שתיקה מעיקה, בה המרצה מנסה לפתור את הבעייה הטכנית, והמאזינים, שאינם יודעים מתי זה ייגמר רק רוצים לברוח מהסיטואציה.

2. שתיקה כזכות

 

השתיקה השנייה שהיא בעיניי הרסנית כאמצעי רטורי היא זכות השתיקה. בעולם המשפט העברי אומרים שאין אדם משים עצמו רשע, כלומר שכדי להגן על כבודו של אדם, אל לנו לנסות לסחוט ממנו הודאה באשמה (שאולי תנתן בעקבות לחץ) ועלינו למצוא ראיות אמיתיות.
למרות חשיבותה הרבה של זכות השתיקה במשפט, אל לנו לשכוח את תפקידה הרטורי של השתיקה, הנגזר מהביטוי ”שתיקה כהסכמה“. כשאדם עומד מול האשמה ושותק הקהל מתחיל להעלות השערות ולרוב מצבו מחמיר.

בואו נשאר עם עולם ההרצאות כדוגמא. אם באמצע ההרצאה מאזין שואל שאלה ואתם מתעלמים (תשובות כגון: זה לא חשוב, אני מעדיף לא לענות על זה, וכו') אתם מאוד מקשים על אותו מאזין ועל חבריו להמשיך להקשיב לכם. הוא לא מבין למה מתעלמים ממנו ומרגיש דחוי.
אם לעומת זאת תענו בפשטות ”אני לא יודע“, שמרתם על האנושיות שלכם והשארתם את המאזין בעמדה שהוא יכול להמשיך להקשיב, מאחר ולא זלזלתם בשאלתו.

הפעלת זכות השתיקה של נאשם מוחלש אל מול חוקריו הינה בגדר המוצא האחרון. אבל כשגורם בעל כח (כדוגמת מרצה) משתמש בזכות השתיקה זה פשוט נתפס כזלזול.

3. שתיקה כאמצעי רטורי איכותי המשמש להדגשת המסר

 

אחרי שתי שתיקות רעות מגיע תורה של השתיקה הטובה, היא שתיקתו של אלון גל. גל מדבר בכל שישי ברדיו 103 והשיחות מוקלטות ברשת. כדי לחזק את המסר גל מוסיף 2-3 שניות של שתיקה לפני כל משפט חשוב.
לשתיקה שתי השלכות: בהיבט הראשון היא מבליטה את המשפט החשוב. במקום להיבלע בבליל של טקסט המסר מופיע לבדו. כך ברור לכולם שעכשיו מגיע החלק החשוב (לפני שבכלל שמענו מה תוכנו).
בהיבט השני השתיקה יוצרת בלבול. המאזינים וגם הצד השני בשיחה לא מצפה לה. אנו מצפים לרצף דיבור בלתי פוסק. כשיש שתיקה אנחנו רוצים להכנס ולהגיב, למלא את החלל. השתיקה נותנת לנו את השניות היקרוב כדי שנעכל את מה שנאמר עד כה, נחשוב על מסקנה, נתחיל לגבש תגובה ואז גל ממשיך לדבר ומושך אותנו חזרה לסיפור שלו.

השתיקה מונעת מהמאזינים ללכת לאיבוד, בכך שהיא מכריחה אותם לתפוס את הנשימה, להתקדם בעצמם עד שכולם באותו הקו ואפשר להמשיך.

שתיקה רטורית לצורך הדגשה לוקחת בסך הכל 2-3 שניות לפני המסר. למרצה שיש לו מה לומר, ההדגשה שמתקבלת שווה זהב.

אינני יודע מדוע פרנקל בחר את השתיקה השנייה כטקטיקה. הנסיון מראה ששתיקות ארוכות מייצרות מצבים של איבוד שליטה והן כמעט לעולם אינן הפתרון הנכון מבחינה רטורית.

אני כן ממליץ למי שיש זמן להקשיב לאלון גל. וכמובן לנסות ליישם לפעם הבאה שיש לכם משהו מעניין להגיד.

מדריך: 10 עצות למדריכי וידאו מקצועיים

אז אתם רוצים להקליט מדריך וידאו. במקרה שלי הצורך עלה מבקשות של תלמידים - במהלך הקורס רואים הרבה הדגמות וחומר, ולא תמיד כולם זוכרים את הכל בסוף. מדריכי וידאו מאפשרים לאנשים להיזכר בחומר גם אחרי הקורס ולראות את הדברים החשובים בצורה מעניינת יותר מטקסט יבש.

כדי שזה יצליח, מדריכי הוידאו שלכם צריכים להיות מעניינים, אינפורמטיביים, מדויקים וכיפיים לצפייה.

מדריך הוידאו הראשון שהקלטתי לא היה מוצלח. למעשה הוא היה כל כך גרוע שהלקוח שביקש ממני את המדריך מעולם לא השתמש בו (ואף דאג להבהיר לי זאת בשיחת טלפון מאוד לא נעימה). מאז אני חושב שהשתפרתי מאוד. אז כדי לתת לכם נקודת התחלה טובה יותר מזו שלי היתה, קבלו 10 עצות להקלטת מדריך הוידאו המקצועי הראשון שלכם.

1. בואו נתחיל מהקהל

הדבר הכי קשה כשמתחילים להקליט מדריך וידאו הוא להחליט מה להשאיר בחוץ. לא משנה איזה תוכן תרצה להעביר, יהיו חלקים שידרשו ידע קודם. אם תתחילו להסביר כל פיסת ידע קודם הדרושה להבנה אתם תאבדו צופים. מצד שני, אם תדלגו על דברים שהצופים שלכם לא יודעים גם תאבדו צופים.

העצה שלי כאן היא לא לפחד לאבד צופים. הדרך הנכונה היא להתחיל ממישהו ספציפי (עדיף שאתם מכירים) שאתם חושבים שיתעניין בסרטון שלכם, להשאיר את אותו הבן אדם בראש ולהניח ידע מוקדם לפי אותו הבן אדם שעבורו אתם מקליטים. כך לפחות יהיה מאזין אחד שלא יסגור את הסרטון באמצע.

2. קבעו זמנים קשיחים

למרות שזה מפתה פשוט להדליק את המיקרופון ולהתחיל לדבר ברגע שבחרנו קהל, יש עוד החלטה אחת חשובה שעליכם לקבל לפני שתוכלו להתחיל.
הנסיון שלי הראה שאם פשוט מקליטים ורואים כמה זמן זה לוקח קשה לייצר תהליך של שיפור. אבל, אם החלטנו על מסגרת זמן, יהיה לנו הרבה יותר קל להקליט כמה טייקים ולראות מה מהם יצא יותר טוב.
מסגרת זמן גם עוזרת למקד את הקהל שלנו. יש אנשים שישמחו לראות מדריך של 4-5 דקות על נושא ספציפי (אני ביניהם), ומצד שני יש אנשים שיעדיפו הסבר מלא של 35-40 דקות. הכל עובד כל עוד אתם עקביים.

3. עכשיו הקליטו טייק או שניים, ואז כתבו את התסריט

על פניו זה נשמע הפוך - לא עדיף קודם לכתוב מה רוצים להגיד לפני שמקליטים ? לי לפחות הנסיון הראה הפוך. אם אני מתחיל מלחשוב מה אני רוצה להגיד זה יכול לקחת הרבה מאוד זמן והתלבטויות, ובסוף אני לא אקליט את המדריך.
לעומת זאת, אם אני מתחיל מלהקליט דרך הדיבור וההסבר אני כבר מבין טוב יותר במה כדאי להתמקד ואיזה נקודות יותר קשות או קלות להבנה.
בצורה כזו הרבה יותר קל לכתוב את התסריט, ואז להמשיך בהקלטות עד שיוצא משהו שאתם שמחים אתו.

4. ועוד מילה על הקהל: דאגו שיהיה קל לנווט לכל חלק במדריך

אם החלטתם על מדריך של 4 דקות אין ממש מה לנווט, אבל אין כמעט נושא שאפשר להסביר אותו טוב ב-4 דקות בלבד. אפשרי להקליט אוסף מדריכים נפרדים וקצרים, או אופציה אחרת שעובדת היא להציג "תוכן עניינים" לוידאו. שקף ראשון הכולל את רשימת הנושאים ובאיזה נקודת זמן מועבר כל נושא.
בכל מקרה יש להבהיר בתחילת כל נושא שמתחילים נושא ומה הולך להיות בו, וכמובן בסיום מה ראינו עם סיכום ביניים (בדיוק כמו בהרצאה רגילה).

5. שקט בשידור - עדיף שלא.

הנקודה הזאת בעיניי מאוד שונה מאשר כשעומדים מול קהל בהרצאה פרונטלית. בעוד שבעמידה רגילה מול קהל מותר ואף רצוי לתת לדיבור לנוח קצת (זה עוזר גם למאזינים וגם לכם). הפסקה של 4-5 שניות במדריך וידאו מרגישה מוזר.
אם זה חד פעמי ואחרי זה חוזרים לדבר לא קרה כלום, אבל הפסקות תכופות פשוט יגרמו לאנשים לעשות דברים אחרים תוך כדי הצפייה במדריך, מה שלא תמיד מומלץ.
במדריכי וידאו קצרים אין בעייה, אבל אם אתם מקליטים מדריך ארוך נסו לחשוב על פיצול לכמה טייקים.

6. אין טעם להתאמץ להקליט פנים.

למרות שיש אנשים שזה מצליח להם, והפנים הנעימות שלהם מוסיפות פן אישי למדריך, אני חושב שבמדריך וידאו טכני זה מיותר. עדיף לתת לצופים להתמקד במה שחשוב, ולא לחשוב אם הבעת הפנים שלכם היתה מתאימה לקטע או לא.
מה גם שתוספת וידאו ממצלמת המחשב דורשת לכוון אותה בצורה מסוימת, לארגן את החדר בצורה מתאימה ועוד המון דברים קטנים שיכולים להתקלקל.

7. אין תחליף למיקרופון טוב.

הקול שלכם יישמע אחרת לגמרי במיקרופון הפנימי של המחשב לעומת מיקרופון חיצוני, וגם בחיצוניים יש פערי איכות. אני לא חושב שחייבים ללכת על ההכי טוב כאן, מיקרופון חיצוני שמתחבר ל USB בהחלט מספיק.
מה שכן מומלץ זה מיקרופון שייצמד לראש (למשל אלה עם האוזניות). כך אתם משאירים את הידיים פנויות להקליד או להעביר שקפים תוך כדי שמדברים.

8. אין תחליף לתוכנת עריכה טובה.

בין אם מדובר בהדבקה של כמה טייקים או חלקים מכל טייק, שינויי ווליום כתוצאה מקירבה (או ריחוק) מהמיקרופון, מחיקת רעשי רקע מיותרים - תוכנת עריכה טובה יכולה לעשות פלאים למדריך שלכם.
אם בכל זאת החלטתם ללכת על משהו בסיסי - וודאו שהתוכנה מצליחה לקודד את הסרט כך שהוא ישמור על איכותו גם אחרי העלאה לאינטרנט (יוטיוב או וימאו). אין דבר יותר מתסכל מלהקליט אוסף סרטונים גדול ואז לגלות שאי אפשר לראות את הטקסט שעל המסך.

אם אתם במק התוכנה המוצלחת ביותר נקראת Screen Flow:
http://www.telestream.net/screenflow/

9. נסו לצפות בסרטונים בעצמכם.

לא באותו רגע שהקלטתם (בייחוד אם ניסיתם הרבה טייקים כי אז אתם כבר משוחדים). אחרי שהגעתם לתוצאה משביעת רצון, התרחקו מהמחשב לכמה שעות ואז חזרו לצפות בזה. עדיין מרוצים ? מעולה אפשר להעלות לרשת.

10. והכי חשובה ההתמדה.

אני יודע שאני עברתי דרך ארוכה עם מדריכי וידאו. היום כבר יותר קל לי להקליט והסרטונים יוצאים מוצלחים בהרבה ממה שהיו כשהתחלתי. הדרך הנכונה להתקדם היא פשוט להתמיד ולהקליט עוד סרטונים (כולל על נושאים נוספים). כמו הרבה דברים בחיים גם מדריכי וידאו זה כנראה עניין של נסיון.

אלה מכם שיודעים לכתוב קוד מוזמנים לצפות במדריכי הוידאו שאני הקלטתי ולספר מה דעתכם בלינק:
http://mobileweb.ynonperek.com/videos

שכחתי משהו ? חושבים אחרת ? מסכימים עם העצות ? ספרו לי על זה בתגובות !

מקרן ומצב רוח טוב. רשימת מלאי למרצים.

לא פעם אני מגיע לשמוע הרצאה בכנס או אירוע אחר, ולמרות שהמרצה מוכשר והתכונן והכל אמור היה להיות מעולה, אנחנו נתקלים בבעיות טכניות שפוגעות בחוויה. הנה מספר דוגמאות.
מרצה אחד הגיע השבוע להעביר מצגת בכנס. כל השבוע שלפני הוא ישב לשפר את השקפים, לעבוד על הטקסטים ולהכין הרצאה מאוד מוצלחת. מה הבעייה ? כשהגיע המרצה להתחיל לדבר התברר שיש בעייה בחיבור של המחשב, וצריך להשתמש במחשב חלופי. 20 דקות יקרות מההרצאה שתוכננה הושקעו בנסיון לפתור את תקלת המחשוב, בסופו של דבר ההרצאה עברה ממחשב חלופי אבל קיצור זמן ההרצאה פגם במסר הכללי.

וכל זה מתגמד לעומת כנס הלינוקס של שנה שעברה בו המחשב שעליו הוקרנה המצגת היה מאחורי הקהל. רוב המרצים שהגיעו לדבר ניסו לאותת בתנועות ידיים לבן אדם שישב ליד המחשב מתי צריך להעביר שקף. זה היה מעצבן למרצים כמו גם לקהל.

המשותף למקרים אלו (ועוד עשרות שקורים בכל חודש) הוא אופטימיות יתר של המרצה. אופטימיות שיהיה מחשב בחדר ההרצאות, שיהיה לוח לכתוב עליו (וטושים שעובדים), שתהיה רשת זמינה ועוד ועוד. הבעייה שלא משנה כמה נשאל הכל מראש, תמיד שוכחים משהו.

אז בשביל שהכל ילך חלק להרצאה הבאה שלך, הנה רשימת מלאי קצרה שכדאי תמיד להחזיק בתיק, ממוינת לפי סדר חשיבות:

1. (אם צריך רק שקפים) המצגת בפורמט PDF על Disk on key

נשמע פשוט נכון ? אין לכם מושג כמה זמן יקר בפתיחת ההרצאה יכול להיחסך אם יהיה לכם דיסק און קי פשוט עם השקפים שלכם בפורמט PDF. אפשר לחבר אותו כמעט לכל מקום, והיום כמעט לכולם יש דרך להציג קבצי PDF.
למרות הפשטות יש שתי טעויות נפוצות שמרצים עושים בסעיף זה: הפורמט והמדיום.

לגבי הפורמט זה מאוד מפתה להגיע עם קובץ PPT, אבל אתם אף פעם לא יודעים איזה מערכת הפעלה או גירסא של אופיס תהיה על המחשב שעליו תרצו להקרין. חוסר תאימות בגירסאות יכול בקלות להפוך מצגת מוצלחת לבלאגן, והמרצה במקום להתמקד במסר מתחיל להתנצל "כן אצלי באופיס הכל היה בסדר".

לגבי המדיום יש מרצים שמעדיפים לשים את המצגת (כקובץ PDF) זמינה להורדה באינטרנט. זה לא רעיון טוב כי יכול להיות שלא יהיה אינטרנט זמין או שהאינטרנט לא יעבוד או יהיה איטי מדי.

בקיצור דיסק און קי עם קובץ PDF. בתיק. שימו עכשיו אחד. אני אהיה פה כשתחזרו.

2. מחשב להקרנה

למרות שבדרך כלל באולם ההרצאות יהיה מחשב - הרבה יותר כיף לדבר ממחשב שאנחנו מכירים. זה חשוב במיוחד אם מדובר בהרצאה שכוללת חוץ משקפים גם הדגמות או הצגה של תוכנות.
הבעייה כאן בדרך כלל איננה במחשב אלא ביכולת לחבר אותו למקרן. מסתבר שיש עולם שלם שיכול להשתבש בחיבור הפשוט הזה (סוג חיבור, רזולוציה וכו').
וודאו שאתם מגיעים עם כל הכבלים הרלוונטיים והמתאמים הרלוונטים למחשב שלכם. כמו כן, ודאו שאתם יודעים לשחק עם הגדרות הרזולוציה במחשב ומגיעים לכנס לפני הזמן כדי לחבר ולראות שהכל עובד.

3. שלט למצגת

המכשיר הקטן הזה יחסוך לכם לעמוד ליד המחשב בשביל להחליף שקפים, אבל הוא מציל חיים של ממש בכנסים בהם המחשב רחוק מכם. יש הרבה דגמים, אני משתמש בזה:
http://www.kama.co.il/product_details.php?product=150681
הסיבה ? החלק שמתחבר למחשב ב USB נכנס לתוך השלט בזמן שאינו בשימוש. זה שומר על ה USB שלא יתקלקל.
והכי חשוב לא לשכוח סוללות ספייר.

4. אינטרנט

היום כבר אפשר להביא אינטרנט וגם די בקלות. כל סמארטפון מצויד ביכולת לפתוח נקודת גישה אלחוטית, והמחמירים יכולים לקנות נטסטיק. אם אתם מתכננים להשתמש בטלפון אל תשכחו להביא לו גם מטען.

ועוד כמה דברים שבטח תמצאו אותם שימושיים:

5. שעון שולחני למדוד זמן
6. טושים מחיקים
7. מחק ללוח מחיק
8. בקבוק מים
9. תפוח (או נשנוש קטן אחר)
10. חולצת גיבוי אם ההרצאה היא אחרי ארוחה

זו הרשימה שלי. הצעות או תוספות יתקבלו בשמחה בהערות!

איך לדבר כמו מומחה על כל נושא שבעולם

כשלמדתי בתיכון לא כל כך אהבתי להכין שיעורי בית. לרוב האנשים זה לא הפריע פרט למורה למתמטיקה, שמשום מה תמיד בתחילת השיעור היתה מתעניינת אם הפעם לשם שינוי הכנתי שיעורים. מאחר ולא רציתי לאכזב אותה, עניתי בכל פעם שפתרתי רק חלק מן התרגילים. אם בשלב בדיקת השיעורים היא היתה מזמינה אותי ללוח להציג פתרון לתרגיל מסוים, תמיד יכולתי לענות שהתרגיל הספציפי הזה היה בחלק שלא פתרתי. 

לא לדעת כלום על נושא מסוים זה בעקרון לא נורא. יש נושאים שאני לא מבין בהם כלום, נושאים אחרים שאני מבין בהם מעט, ויש גם מעט נושאים שאני מבין בהם די טוב. מטבע הדברים, הכי קל לדבר על הסוג השלישי - אבל, מה קורה אם עולה הצורך לדבר גם על נושא שאתם לא הכי מומחים בו ? 

לדוגמא: החברה שבה אתם עובדים רוצה להציג בכנס כדי לצבור פרסום, והבוס החליט שדווקא אתם האנשים המתאימים ביותר לדבר בכנס. אה ושכחנו לספר, שנושא ההרצאה הוכתב על ידי מארגני הכנס. 

הרבה אנשים שאני מכיר ייבהלו מהאתגר. הפחד הוא תמיד לגמור כמו באותו שיעור מתמטיקה, רק בהיפוך הכסאות: תלמיד ישאל אותך שאלה ותצטרך להסביר במבוכה שאתה יודע רק חלק מן הנושא, והשאלה נמצאת בחלק שעליו לא התכוננת. לא כיף גדול.

זה כמובן לא חייב להיות כך.

אנשים מגיעים להרצאה מכל מיני סיבות, אחת מהן היא ללמוד משהו חדש. בתור מרצה למדתי שהמשהו החדש הזה ממש לא צריך להיות גדול - ואף עדיף שיהיה כמה שיותר קטן.

הדבר החשוב הוא להעביר רעיון טוב בצורה מעניינת.

בואו נחזור לחבר שלי שנדרש להעביר הרצאה על נושא שאינו מומחה בו, בכנס שהאנשים שמגיעים מכירים את אותו הנושא פחות או יותר באותה רמה כמו אותו חבר. כל מה שאותו חבר צריך לעשות כדי להעביר הרצאה טובה, הוא למצוא רעיון אחד, נקודת היאחזות אחת, שיחדשו או ישנו משהו לבאי הכנס, ולהעביר רעיון זה בצורה מעניינת. ככל שהרעיון קטן יותר, כך יהיה קל יותר לחבר להבין אותו ולהעביר אותו. 

אני אסביר באמצעות דוגמא: דוד הוא סוכן ביטוח המומחה בביטוחי רכב. בפירמה שבה הוא עובד החליטו להתרחב לתחום ביטוחי המשכנתאות. כדי להתחיל למצוא לקוחות הבוס הגדול החליט שנציג החברה חייב להעביר הרצאה בכנס על הזדמנויות בתחום הדיור (הרבה נוטלי משכנתאות לעתיד יהיו שם חשב הבוס, אז כדאי שיכירו את השם שלנו). מאחר ואיש בחברה לא מבין גדול בביטוחי משכנתאות, ודוד הוא סוכן מצטיין, הבוס תפס אותו לשיחה והטיל על דוד את המשימה.

יש אנשים שיבהלו מהמשימה, אך לא דוד שלנו. הוא הבין שאם יביא לקוחות מהכנס יש לו סיכוי טוב לקידום. השאלה: איך יוכל סוכן ביטוח רכב לדבר על שוק הדיור ?. דוד נזכר בפרסומת של מיקי חיימוביץ על ביטוח משכנתא ומיד התחיל לבדוק את התחום. הוא עבר על פוליסות ממספר חברות, גילה את המורכבות אבל גם את ההבדלים בפוליסות, ועבור כל סעיף שונה התחיל לבדוק באינטרנט האם היו תביעות בסעיף זה. 

לבסוף, מצא דוד את סעיף ביטוח צד ג' בביטוחי משכנתאות. הבנקים לא כוללים אותו, הפרטיים כן. נשמע כמו משהו שיכול להיות מעניין. 

דוד ניצל את מיומנויותיו בתור סוכן ביטוח להבין כמה תביעות היו על הסעיף הזה בשנה האחרונה, כמה אחוז מהאנשים קיבלו כספים או הפסידו בזכות ביטוח כזה או אחר, ולבסוף הגיע לנושא המרכזי של הרצאתו: "האם כדאי לעשות ביטוח משכנתא בבנק - התשובה האמיתית". 

במהלך ההרצאה, יציג דוד את כל הנתונים שגילה אודות סעיף ביטוחי צד ג בביטוח המשכנתא. למרות שהוא אינו מוכר ביטוחי משכנתא, הוא כבר יודע מספיק כדי לחדש לבאי הכנס דבר או שניים, וגם לענות על שאלותיהם. 

הרצאה מול קהל היא הרבה פעמים הזדמנות לקידום אישי או עסקי. אם היא הגיעה אליכם אני ממליץ לא לוותר עליה. גם אם ההרצאה לא בדיוק על הנושא שאתם מומחים בו, תמיד תוכלו למצוא תת-תחום מספיק קטן בתוך נושא ההרצאה, שבאמצעות שילוב של מחקר עיקש עם כישוריכם ומומחיותכם, תוכלו לגלות ולספר עליו משהו מעניין לקהל שלכם.

וכשזה קורה אל תשכחו להזמין אותי לשמוע :)

רוצה שיקשיבו לך ? 3 טיפים שיעזרו לאנשים לסמוך עליך בהרצאה הבאה

השאלה הראשונה שנתקלתי בה השבוע כלל לא היתה קשורה לחומר הלימוד. התחלתי קורס חדש מול קבוצה חדשה, ועוד לפני המשפט השני שאל אותי אחד המשתתפים: ”מי אתה?“. עכשיו במהלך השנים למדתי שכששואלים אותי ”מי אתה“ לא מתכוונים להיבט הפילוסופי של מי אני בכלל בעולם. כוונת השואל פשוטה בהרבה. לפני שנדבר על השאלה הזו, בואו אספר לכם איך הקורס נגמר. 

תגלגלו 5 ימים קדימה לשיחה אישית שלי עם הבחור (שבמהלך הימים התגלה כתלמיד מאוד מוכשר), בה הוא סיפר לי כי בפעם הקודמת שהיה בקורס, היתה תחושה שהמדריך הגיע רק בשביל להקריא את הספר, וזה היה די משעמם. הוא התעניין מי אני כי רצה לוודא שאני הולך ללמד חומר שאני גם עוסק בו בשוטף. כך, לדעתו, גדולים הסיכויים שהקורס יהיה מעניין ורלוונטי. 

אם נחזור לשאלה - כשאותו תלמיד שאל ”מי אתה“ הוא בעצם התכוון ”האם אני יכול לסמוך עליך שתלמד דברים מעניינים“. והחלק החשוב בשאלה זו הוא דווקא הראשון.

זה נורא מלחיץ להגיע למקום בו אתה זר ולבד, מוקף בזרים, ועומד לתת מזמנך היקר כדי להקשיב למישהו זר מבלבל את המוח. זרים, הרי, מהווים סכנה. מי יודע איזה שטויות המרצה הזה הולך לדבר עכשיו. מי יודע אם הוא לא פה רק בשביל לבזבז את זמני או למכור לי שטויות או לקדם אינטרסים או לעשות עליי קופה.

מי אתה היא הדרך שלנו לבקש מאותו זר להזדהות, להוכיח שהוא אחד משלנו. עד שזה יקרה, יהיה קשה מאוד להתרכז בדברים שהוא הולך לספר.

עם השנים גיליתי שהתשובה לשאלה מי אתה, וההרגעה של הפחד אצל המאזינים, מבוצעים גם בתחילת ההרצאה (בחלק שהמרצה מציג את עצמו), אבל גם לכל אורך הדרך. בתור מרצה עליך להשאר עם האנשים בגובה העיניים, ולתת להם הרגשה שלמרות שאתם בצדדים שונים של הכיתה, לכולכם מטרה משותפת וכולכם שייכים לאותה קבוצה. דיבור בגובה העיניים עוזר לאנשים להקשיב, וכך עוזר למסר שלך לעבור. 

אז בשביל שלא תצטרכו לעבוד קשה, ריכזתי עבורכם 3 טיפים שעוזרים לי לדבר לאנשים בגובה העיניים.

1. השתמש בעולם התוכן של המאזינים.

הדבר הכי חשוב כשרוצים לייצר לכידות הוא להכנס לעולם התוכן של המאזינים שלך. בכל הרצאה המאזינים שלך עוברים מסע, וכדי לעבור אותו יחד אתם כדאי לצעוד באותה הדרך. 

בתור סטודנט התנדבתי בעמותה שסייעה בלימודים לילדים בשכונות מצוקה. גיליתי ששאלה שמתחילה ב”אבא קנה 5 כרטיסים לאופרה…“ הרבה יותר קשה לפתרון מאשר שאלה שמתחילה ב”אבא קנה 5 כרטיסים למשחק של הפועל“. 

רק אם נשתמש בעולם התוכן והמושגים של המאזינים שלנו, הם יתנו בנו את האמון הדרוש לתהליך הלמידה. 

2. אפשר לדעת הרבה מאוד על הקהל לפני שבכלל פגשת אותם.

הרעיון נקרא מחקר קהל והדרך פשוטה. אם יש קבוצה של אנשים שבאה לשמוע משהו, מישהו היה צריך לארגן אותם לבוא, לספר להם על האירוע, לענות על שאלותיהם ואולי אפילו לגבות תשלום בעבור השתתפות. 

לפני ההרצאה דבר עם מי שארגן את הקבוצה ונסה לברר לפרטי פרטים מי האנשים, מה הם יודעים, מה עולם התוכן שלהם, מה מעניין אותם ומול איזה אתגרים הם מתמודדים במהלך היום-יום. 

מחקר קהל טוב הוא הכרחי לבניית הרצאה טובה, שתשתמש בעולם המושגים של הקהל ותדבר לאנשים בגובה העיניים.

3. נסה לזכור שמדובר באנשים שנתקלים ברעיון בפעם הראשונה.

כל הרצאה עוסקת בהעברת ידע, ולכן בהכרח מתחילה בפערי ידע. אתה יודע משהו שהמאזינים שלך לא יודעים, ואתה רוצה להעביר להם את הרעיון החדש הזה. מטבע הדברים, קיימות רמות שונות להכרת רעיון, ואני אניח כאן שאתה יודע די טוב את הדבר שעליו אתה מדבר. 

באחת העבודות בעברי המעסיק הורה לי לפגוש את סוכן הביטוח של החברה כדי להסדיר את ענייני הביטוח והפנסיה שהם משלמים. ישבתי עם הבן אדם כמעט שעה. לא הבנתי כלום. 

בפעם הבאה שאתה כותב הרצאה נסה להזכר בכל ההרצאות שהיית בהן ולא הבנת כלום בגלל פערי ידע. נסה להזכר בפעם הראשונה שנתקלת ברעיון שעליו אתה מדבר, ולשים לב לדברים שהקשו עליך להבין אותו (שהיום נראים מובנים מאליהם). אל תשכח שגם המאזינים שלך הולכים להתקל באותם הקשיים. 

עיקר העבודה שלך כמרצה היא לקחת רעיון שאנשים לא מכירים, ולהעביר אותו לקהל שלך בצורה שיהיה להם קל לעכל ולהבין אותו. לפני שאנשים יכולים להתחבר לרעיון, הם חייבים לתת בך את האמון הדרוש כדי להקשיב לך. 

כששואלים אותך בפעם הבאה ”מי אתה“, נצל את ההזדמנות. ספר את הדברים אודותיך שאנשים יוכלו להתחבר אליהם. והכי חשוב, לעולם אל תשקר (אפילו לא שקר קטן או הסתרת מידע). כשמישהו שואל ”מי אתה“ הוא בסך הכל רוצה לדעת שהוא יכול לתת בך אמון. אל תאכזב אותו.