השאלה הראשונה שנתקלתי בה השבוע כלל לא היתה קשורה לחומר הלימוד. התחלתי קורס חדש מול קבוצה חדשה, ועוד לפני המשפט השני שאל אותי אחד המשתתפים: ”מי אתה?“. עכשיו במהלך השנים למדתי שכששואלים אותי ”מי אתה“ לא מתכוונים להיבט הפילוסופי של מי אני בכלל בעולם. כוונת השואל פשוטה בהרבה. לפני שנדבר על השאלה הזו, בואו אספר לכם איך הקורס נגמר.
תגלגלו 5 ימים קדימה לשיחה אישית שלי עם הבחור (שבמהלך הימים התגלה כתלמיד מאוד מוכשר), בה הוא סיפר לי כי בפעם הקודמת שהיה בקורס, היתה תחושה שהמדריך הגיע רק בשביל להקריא את הספר, וזה היה די משעמם. הוא התעניין מי אני כי רצה לוודא שאני הולך ללמד חומר שאני גם עוסק בו בשוטף. כך, לדעתו, גדולים הסיכויים שהקורס יהיה מעניין ורלוונטי.
אם נחזור לשאלה - כשאותו תלמיד שאל ”מי אתה“ הוא בעצם התכוון ”האם אני יכול לסמוך עליך שתלמד דברים מעניינים“. והחלק החשוב בשאלה זו הוא דווקא הראשון.
זה נורא מלחיץ להגיע למקום בו אתה זר ולבד, מוקף בזרים, ועומד לתת מזמנך היקר כדי להקשיב למישהו זר מבלבל את המוח. זרים, הרי, מהווים סכנה. מי יודע איזה שטויות המרצה הזה הולך לדבר עכשיו. מי יודע אם הוא לא פה רק בשביל לבזבז את זמני או למכור לי שטויות או לקדם אינטרסים או לעשות עליי קופה.
מי אתה היא הדרך שלנו לבקש מאותו זר להזדהות, להוכיח שהוא אחד משלנו. עד שזה יקרה, יהיה קשה מאוד להתרכז בדברים שהוא הולך לספר.
עם השנים גיליתי שהתשובה לשאלה מי אתה, וההרגעה של הפחד אצל המאזינים, מבוצעים גם בתחילת ההרצאה (בחלק שהמרצה מציג את עצמו), אבל גם לכל אורך הדרך. בתור מרצה עליך להשאר עם האנשים בגובה העיניים, ולתת להם הרגשה שלמרות שאתם בצדדים שונים של הכיתה, לכולכם מטרה משותפת וכולכם שייכים לאותה קבוצה. דיבור בגובה העיניים עוזר לאנשים להקשיב, וכך עוזר למסר שלך לעבור.
אז בשביל שלא תצטרכו לעבוד קשה, ריכזתי עבורכם 3 טיפים שעוזרים לי לדבר לאנשים בגובה העיניים.
1. השתמש בעולם התוכן של המאזינים.
הדבר הכי חשוב כשרוצים לייצר לכידות הוא להכנס לעולם התוכן של המאזינים שלך. בכל הרצאה המאזינים שלך עוברים מסע, וכדי לעבור אותו יחד אתם כדאי לצעוד באותה הדרך.
בתור סטודנט התנדבתי בעמותה שסייעה בלימודים לילדים בשכונות מצוקה. גיליתי ששאלה שמתחילה ב”אבא קנה 5 כרטיסים לאופרה…“ הרבה יותר קשה לפתרון מאשר שאלה שמתחילה ב”אבא קנה 5 כרטיסים למשחק של הפועל“.
רק אם נשתמש בעולם התוכן והמושגים של המאזינים שלנו, הם יתנו בנו את האמון הדרוש לתהליך הלמידה.
2. אפשר לדעת הרבה מאוד על הקהל לפני שבכלל פגשת אותם.
הרעיון נקרא מחקר קהל והדרך פשוטה. אם יש קבוצה של אנשים שבאה לשמוע משהו, מישהו היה צריך לארגן אותם לבוא, לספר להם על האירוע, לענות על שאלותיהם ואולי אפילו לגבות תשלום בעבור השתתפות.
לפני ההרצאה דבר עם מי שארגן את הקבוצה ונסה לברר לפרטי פרטים מי האנשים, מה הם יודעים, מה עולם התוכן שלהם, מה מעניין אותם ומול איזה אתגרים הם מתמודדים במהלך היום-יום.
מחקר קהל טוב הוא הכרחי לבניית הרצאה טובה, שתשתמש בעולם המושגים של הקהל ותדבר לאנשים בגובה העיניים.
3. נסה לזכור שמדובר באנשים שנתקלים ברעיון בפעם הראשונה.
כל הרצאה עוסקת בהעברת ידע, ולכן בהכרח מתחילה בפערי ידע. אתה יודע משהו שהמאזינים שלך לא יודעים, ואתה רוצה להעביר להם את הרעיון החדש הזה. מטבע הדברים, קיימות רמות שונות להכרת רעיון, ואני אניח כאן שאתה יודע די טוב את הדבר שעליו אתה מדבר.
באחת העבודות בעברי המעסיק הורה לי לפגוש את סוכן הביטוח של החברה כדי להסדיר את ענייני הביטוח והפנסיה שהם משלמים. ישבתי עם הבן אדם כמעט שעה. לא הבנתי כלום.
בפעם הבאה שאתה כותב הרצאה נסה להזכר בכל ההרצאות שהיית בהן ולא הבנת כלום בגלל פערי ידע. נסה להזכר בפעם הראשונה שנתקלת ברעיון שעליו אתה מדבר, ולשים לב לדברים שהקשו עליך להבין אותו (שהיום נראים מובנים מאליהם). אל תשכח שגם המאזינים שלך הולכים להתקל באותם הקשיים.
עיקר העבודה שלך כמרצה היא לקחת רעיון שאנשים לא מכירים, ולהעביר אותו לקהל שלך בצורה שיהיה להם קל לעכל ולהבין אותו. לפני שאנשים יכולים להתחבר לרעיון, הם חייבים לתת בך את האמון הדרוש כדי להקשיב לך.
כששואלים אותך בפעם הבאה ”מי אתה“, נצל את ההזדמנות. ספר את הדברים אודותיך שאנשים יוכלו להתחבר אליהם. והכי חשוב, לעולם אל תשקר (אפילו לא שקר קטן או הסתרת מידע). כשמישהו שואל ”מי אתה“ הוא בסך הכל רוצה לדעת שהוא יכול לתת בך אמון. אל תאכזב אותו.
טיפ חשוב מאוד! תודה רבה, ישר כוח!
השבמחק