ארבעה שלבים בדרך ללמידה מוצלחת

אחד החששות הגדולים של אנשים שמתכוננים לדבר מול קהל הוא החשש מחוסר ידע מקצועי. רמת המקצועיות הנדרשת להרצאה היא גבוהה יותר מהרמה הנדרשת לעבודה שוטפת. בעוד שבעבודה רגילה כשנתקלים באתגר אפשר לשאול, לחפש באינטרנט או לפחות יש זמן לחשוב עליו, בהרצאה אנחנו מצפים מעצמנו (והרבה פעמים גם הקהל מצפה) שנדע את התשובה מיד.

הבעייה היא שכשאנו מגיעים להכין הרצאה קשה לנו מאוד לחשוב מראש על כל השאלות שעשויות לעלות. החשש רק מתגבר כשאנו נזכרים בכל הפעמים שהיינו בהרצאה של מרצה שנתן הרגשה שהוא ממש לא מבין על מה הוא מדבר. אף אחד מאתנו לא רוצה להיות המרצה הזה.

אין תרופת פלא לפחד. מה שכן להכיר טוב ולעומק את נושא ההרצאה בהחלט עוזר. השאלה - איך עושים זאת.

התשובה הראשונה שעולה לראש (לפחות לראש שלי) היא זמן. אם נתכנת מספיק זמן ב Java נדע Java מספיק טוב כדי לדבר על זה. אם נבצע מספיק ניתוחי עיניים נדע מספיק על רפואת עיניים כדי לדבר על זה. אבל למרות שהיא נשמעת טוב, התשובה הזאת פשוט לא עובדת.
כשעבדתי בתור שכיר יצא שראיינתי אנשים לעבודה. פגשתי אנשים עם 4, 5 וגם 10 שנות נסיון בתחום שלהם. למרות הנסיון אנשים אלו לא היו ברמה מקצועית גבוהה כלל. כשדיברתי עם חברים שחיפשו עובדים, גיליתי שכולם מכירים את התופעה. נסיון בקו"ח לא מעיד על רמת הידע של המועמד.

למידה איכותית של נושא היא תהליך מכוון. יש לו התחלה ומטרות ביניים והתקדמות וקצב משלו. למידה איכותית לא לוקחת הרבה זמן, אך היא דורשת קשב ייחודי.
דרך אחת שעובדת מורכבת מארבעה שלבים:

1. סקירת רוחב

כשאתה מגיע ללמוד נושא חדש, תחילה עליך לקבל סקירה קצרה של המושגים, הטכניקות ואפילו האנשים הרלוונטים לאותו הנושא. סקירת הרוחב, כשמה כן היא, צריכה להיות כמה שיותר רחבה. מי שאוהב לקרוא מהרשת יכול למצוא סקירות כאלו בויקיפדיה, או ב Tutorials חופשיים. על כל נושא תוכלו בדרך כלל למצוא ספר טוב, ובתקופה האחרונה הרצאות וידאו הפכו לפופולריות, וגם הן נותנות מענה טוב לסקירת הרוחב הראשונית.

מטרתה של סקירת הרוחב היא להבין בכלל מה הם כללי המשחק ומה אנו לא יודעים. בסיומה אתם צריכים להשאר עם רשימה של שאלות, או אם מדובר בנושא מעשי, עם רעיון מעשי לביצוע.

אם לדוגמא החלטתם שאתם רוצים ללמוד לטפס, אחרי סקירת הרוחב אתם אמורים לדעת פחות או יותר איך לקשור את הרצועות שלא תיפלו, ואיפה בערך לשים את הרגליים.

2. ניסוי וטעייה

בדוגמת הטיפוס זה השלב בו הולכים לקיר הטיפוס ומתחילים לנסות לטפס. שלב הניסוי הוא הרגע בו אתם לוקחים את רשימת השאלות שהכנתם בסקירה, מנחשים (כן, מנחשים) את התשובה אליהן, ואז מתחילים לחקור ולחפש את התשובה האמיתית.
השלב הזה הוא המעניין ביותר בנושאים פרקטיים, אז אפשר פשוט להתחיל לעבוד. אל תפחדו ליפול מקיר הטיפוס או לכתוב קוד שלא יעבוד. זה חלק טבעי מתהליך הלמידה.

3. רפלקסיה

אחרי שניסינו ונפלנו הגיע הזמן לדבר על מה שקרה לנו. אם יש לכם בלוג תוכלו לכתוב על זה פוסט, וכמובן אם יש מפגש חובבנים על התחום אתם יכולים בכיף להתנדב להעביר הרצאה קטנה (שכותרתה "איך ניסיתי לטפל על הקיר ונפלתי", או כל כותרת דומה).
שלב הרפלקסיה הוא החשוב ביותר בתהליך הלמידה. הוא נותן לכם הזדמנות לבחון מה חשבתם, איפה טעיתם ולמה.
סיום מוצלח של שלב הרפלקסיה צריך להיות טקסט כתוב המפרט את התהליך, הטעויות והמסקנות.

4. חזרה

שלושת השלבים שהוצגו לא שווים כלום אם הם מבוצעים רק פעם אחת. מהר מאוד שוכחים הכל. כדי שלמידה תהיה אפקטיבית יש צורך בחזרה שוב ושוב על אותו התהליך. סיימתם את הרפלקסיה ? מצוין, עכשיו חיזרו לספר הלימוד וקראו אותו שוב (סקירה חוזרת). השאלות שיעלו לכם יהיו שונות ומעמיקות יותר מאלו שעלו בפעם הראשונה. הניסוי המעשי הבא שתבצעו, וגם הרפלקסיה עליו יהיו מעמיקים יותר.

תהליך למידה טוב כולל התחלה מוגדרת היטב, ובכל נקודה אנו יודעים כיצד יסתיים הסבב הקרוב. אין סוף למספר הסבבים שאתם יכולים לבצע, וככל שתתמידו ותבצעו יותר סבבי למידה, כך רמת ההבנה שלכם את החומר רק תגדל.
התחלתי את הפוסט עם הקשר בין שנות נסיון לידע. אני לא בטוח שקל למצוא קשר כזה. מה שאני כן יכול להבטיח שקיים קשר בין מספר סבבי הלמידה לרמת הידע וההבנה.
אז לפני שאתם רצים לספר על 4, 5 או 10 שנות הנסיון שלכם, ענו על השאלה: האם אלו 10 שנות נסיון, או סבב למידה אחד שפשוט נמשך כבר 10 שנים ?