זה לא שווה אם הם לא מבינים

השבוע בדרך לעבודה מישהי ניגשה אליי לשאול הוראות הגעה לבניין סמוך. מאחר ולא מיהרתי, הסברתי לה בדיוק איך כדאי ללכת ואף הצבעתי על הבניין שאליו היא רצתה להגיע. הבעייה - בשביל להגיע היה עליה לחצות כביש ולעבור שביל שלא נראה כמו שביל (אתם מכירים את השבילים האלה שנראים כאילו אין כלום מהעבר השני).
כמו שהסברתי לכם קוראים יקרים, כך גם הסברתי לאותה השואלת ונפרדנו לדרכנו. כשעליתי ליעדי כעבור מספר דקות, ראיתי אותה מהחלון מתקרבת לאותו שביל-שלא-נראה-כמו-שביל.

המשכתי להסתכל רק לראות שהכל יהיה בסדר, אך להפתעתי היא פשוט נעמדה בסמוך לשביל, הסתכלה כאובדת לכל הכיוונים ובסופו של דבר פנתה חזרה על עקבותיה לחפש דרך אחרת להגיע לבניין.

אני לא יודע איך זה נגמר, ואני מקווה שהיא הצליחה למצוא מעקף ולהגיע ליעדה. מה שכן שמחתי זה על ההזדמנות לראות איך זה נראה כשלא מבינים אותך.

כשאנו עומדים מול קהל ומעבירים הרצאה אין שום דרך שנוכל לגלות מה המאזינים מרגישים. ברור שיש סימנים חיצוניים: אם כולם מפהקים זה בטח לא בגלל שכולם ישנו רע בלילה, ומצד שני אם קבוצה שלמה משתתפת ושואלת שאלות אז כנראה שההרצאה לא מאוד משעממת. רוב המקרים עם זאת הם איפשהו באמצע.

מה נוכל לעשות בהרצאה כדי לוודא שהמאזינים אכן הבינו אותנו ? הנה כמה רעיונות.

1. נסו לשאול שאלות ולפתח דיון תוך כדי ההרצאה

איפה שמתאפשר נסו לשלב Pop Quizzes (חידוני-פתע) במהלך ההרצאה. שילוב שאלות הבנה איכותיות באופן ספונטני הוא לא קל, ולכן כדאי מאוד להכין את השאלות האלה מראש ואף לשלב אותן בשקפים.
שקף חידון-פתע משרת שתי מטרות, הוא עוזר למרצה להבין אם המאזינים הבינו או לא, אבל הוא גם עוזר למאזינים עצמם. זכרו שרוב המאזינים שלכם דומים לאותה אשה ששאלה אותי הוראות בתחילת הפוסט. אם היא היתה יודעת שעשר דקות מאוחר יותר היא הולכת להסתבך, בטוח היתה שואלת מספר שאלות הבהרה.

גם המאזינים שלכם ככל הנראה לא מבינים שהם לא הבינו. חידוני פתע יעזרו להם להבין את הפער.

2. למידה עצמית עדיפה תמיד על למידה מהרצאה

הכי רחוק שתצליחו להגיע בהרצאה הוא לתת לאנשים את החשק ואת הכלים ללמוד. הלמידה עצמה היא תהליך יחידני שכל אחד חייב לעבור. מסיבה זו, אם אתם יכולים להיות לצד המאזינים שלכם כשהם מבצעים את הלמידה עצמה - יהיה לכם הרבה יותר קל לזהות קשיים ולפתור אותם.

כשמישהו מבקש הוראות הגעה, הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות הוא ללכת אתו. באותו האופן, אם יש זמן נסו לשלב תרגול מעשי וללוות את המאזינים שלכם בתהליך הלמידה דרך עשייה שלהם.

3. היו שם בשבילם כשהם ייתקעו

כשאנשים מבינים שהם לא הבינו, הם מסתכלים ימינה ושמאלה ומתחילים לחפש כיוון אחר. אל תשכח לוודא שאנשים יודעים איך לפנות אליך כשזה יקרה, ומרגישים מספיק בנוח כדי לפנות.

לסיכום, חשוב לזכור שכל למידה היא חוויה עצמית של האזנה וגילוי. הרצאה (או כל סוג של הסבר) הם רק תחילת הדרך, הלמידה האמיתית מתרחשת לאחר שהיא תסתיים. אולי כאן טמון הפוטנציאל של הדרכות וידאו, אבל רק אם נצליח ללוות את הוידאו בתמיכה ונכונות לסייע.