לא מזמן שמעתי על מחקר לפיו עודף משקל אינו בעייה בריאותית, אלא הצרה האמיתית היא מחסור בפעילות גופנית. מסתבר שאנשים שמנים שמתעמלים טוב ואוכלים בריא נמצאים בסיכון נמוך יותר למחלות מאשר אנשים רזים שאינם מתעמלים.
אבל, שלא תחשבו שרק כלפי אנשים שמנים יש דעות קדומות - גם מרצים מתמודדים מול מיתוסים - והיום אני רוצה לנסות לנפץ את המיתוס לפיו איש מקצוע מנוסה בתחומו יעביר הרצאה מעניינת יותר ממרצה עם מעט נסיון באותו התחום.
מעבר לעובדה שמיתוס זה משקף דעה רווחת, קל לנו גם לראות את ההגיון בדעה זו. הרי, הנסיון עוזר לאדם להבדיל בין עיקר לטפל ובין אמיתי לשקרי. מספיק לשבת פעם אחת בהרצאה של מרצה שלא מספיק מנוסה בחומר כדי להבין את עומק הצרה. חלק מהדברים שנאמרים אינם נכונים או אינם מדויקים, עודף דגש על דברים לא חשובים וחוסר יכולת לענות על השאלות החשובות באמת.
אז איזה מרצה אנחנו נעדיף לפגוש בפעם הבאה שנלך לשמוע הרצאה ?
1. מרצה חסר נסיון שלא התכונן להרצאה.
הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לקהל זה לשבת באולם של מרצה שגם אין לו נסיון, אבל גם לא עשה מספיק עבודת הכנה לקראת ההרצאה. מרצה כזה יכול לקחת שקפים מהאינטרנט או ממישהו אחר, לעבור עליהם קצת לפני ההרצאה ולקוות לטוב. האמת היא שטוב כמעט אף פעם לא יוצא מאירועים כאלה.
חוסר הנסיון גורם לכך שכל מה שאותו מרצה מצליח לעשות זה להקריא את השקפים. אין לו יכולת להוסיף שום דבר מעניין מעבר, והרבה פעמים הוא מנסה להסביר את השקפים אך ההסבר מבלבל יותר מאשר הטקסט המקורי בשקף.
באנלוגיה, זהו האיש השמן שאינו מתעמל. הסיכון הבריאותי כאן הוא הגבוה ביותר.
2. מרצה מנוסה בחומר שלא התכונן להרצאה.
הנה עוד מרצה שלא מתעמל, רק שהפעם נתוני הפתיחה שלו טובים יותר. זהו האיש הרזה שאינו עושה ספורט. סיכויי ההצלחה שלו בתור מרצה גבוהים מאשר אלו של המרצה חסר הנסיון, אך גם מרצה זה הולך להתקל בבעיות.
נתחיל בסיפור: לאחר 4 שנים שעבדתי בתור מתכנת Java, נפלה בידיי הזדמנות ללמד קורס Java למתכנתים חדשים. באותו הזמן, ולמרות המלצות של חברים, לא חשבתי שזה מאוד חשוב לתרגל את ההרצאה לפני השיעור. עברתי קצת על השקפים וראיתי שאני מכיר טוב את החומר המדובר. בתור מתכנת עם 4 שנים נסיון ידעתי שאוכל להתמודד עם כל אתגר.
ההפתעה לא איחרה לבוא: כבר בשקפים הראשונים נשאלתי עשרות שאלות שלא התמודדתי אתן בעבודה השוטפת, למרות שהכרתי טוב את החומר, הצורך לנסח באופן מדויק כל משפט בזמן אמת בלבל אותי, ובחלק מהמקרים אמרתי דברים שרק בדיעבד הבנתי שלא היו מדויקים.
הגרוע מכל - ההרצאה פשוט לא היתה מספיק מעניינת. כל פעם שנזכרתי בסיפור מעניין או באנלוגיה טובה זה היה כבר מאוחר מדי, ואחרי שלימדתי את החומר הרלוונטי.
למרות נתוני הפתיחה הטובים (ואולי בגללם), מרצה מנוסה שאינו מתכונן להרצאה בדרך כלל לא יספר את הדברים המעניינים ביותר ויתקשה לשמור על רצף דיבור טוב. הייתרון הבולט שלו על מרצה חסר נסיון הוא היכולת לענות הרבה יותר טוב על שאלות הקהל.
3. מרצה חסר נסיון שהתכונן להרצאה.
עכשיו בואו נדבר על פעילות גופנית, או בעולם שלנו - על הכנה מראש להרצאה. מרצה שמתכונן מראש דומה לאיש השמן שמתעמל. הוא חשב לעומק על המסר שאותו הוא רוצה להעביר, חיפש דוגמאות ואנלוגיות רלוונטיות, הבין את כל הקשיים שבדרך ופתר אותם ותרגל שוב ושוב עד שהטקסט מתחבר לסיפור מעניין עם התחלה, אמצע וסוף שמחזקים את המסר.
כשאני יושב בהרצאה של מרצה לא מנוסה שהתכונן מראש, או שומע אחת באינטרנט, אין לי כל דרך להבדיל בינו לבין מרצה מנוסה. הטקסטים, הדוגמאות והסיפורים מחזקים האחד את השני. האנלוגיות מדויקות והבדיחות מצחיקות. להרצאה כזו יש פוטנציאל להשפיע עליי ולגרום לי לחשוב אחרת על דברים.
4. מרצה מנוסה שהתכונן מראש להרצאה.
אז מה בכל זאת הערך של הנסיון אל מול ההכנה המקדימה ? למרצה מנוסה יהיה הרבה יותר קל להתכונן, הוא כבר יודע על מה לשים את הדגש ואיזה סיפורים מצחיקים כדאי לספר, ורק צריך להזכר בהם ולעבד אותם שישתלבו עם המסר הכללי.
מרצה מנוסה לרוב גם יידע לתת תשובות טובות יותר על שאלות מעניינות, ולכן חלק השאלות ותשובות (בסוף או במהלך ההרצאה) עשוי להיות פורה יותר מאשר עם מרצה לא מנוסה.
בסופו של דבר החלוקה המעניינת, לדעתי, היא בין מרצים שמתכוננים להרצאה וכאלה שלא. מרצה שמגיע מוכן יעביר הרצאה מעניינת, יספק נקודת מבט חדשה ויתן לקהל שלו חומר למחשבה ודרך לפעולה אפקטיבית. מה שמפתיע כאן הוא שדווקא ככל שמרצה יותר מנוסה בנושא מסוים, כך הסיכוי שהוא ישקיע את הזמן בהתכוננות נמוך יותר.
אז שימו בצד את נתוני הפתיחה, ולפני ההרצאה הבאה שלכם השקיעו את הזמן הדרוש להתכונן. זה משתלם בכל פעם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה