את הקורס הראשון לימדתי לפני שבע שנים, ובפרט זו היתה הפעם הראשון שעמדתי להעביר הרצאה רצינית מול קהל. היום כשאני חושב על זה, מוזר שהיה לי קל יותר להתחיל בקורס של שלושה ימים מלאים, מאשר בהרצאה של שעה.
הקורס היה כשלון טוטאלי. רובו לא היה מעניין, חלקו כלל טעויות ועל שיתוף הקהל, דיון פורה ותהליך למידה אין ממש מה לדבר שם.
למרות הביקורת לא חתכתי. למדתי מה שהיה צריך ללמוד והמשכתי ללמד. במהלך השנים העברתי עוד הרבה קורסים גרועים, בינוניים וגם מעולים. במהלך השנים פגשתי אנשים שהיו אצלי בקורסים גרועים, ולמרות זאת למדו הרבה ונהנו, ושמחו שבאו.
למדתי גם, שלפעמים אני בטוח שהרצאה היתה איומה, רק כדי לגלות חודשים או שנים אחרי שהיא השפיעה ושינתה משמעותית את המאזינים.
כמעט כל דבר ששווה לעשותו, הוא דבר ששווה לעשותו טוב יותר. מה שאומר שפעמים מסוימות יהיו טובות יותר מהאחרות, ויהיו כשלונות לאורך הדרך. זה לא בעייה לטווח הרחוק. זה בסך הכל חלק טבעי מהמסלול.
המסקנה ? כמה שתעביר את ההרצאה הגרועה ביותר שלך מהר יותר, תוכל להשתפר מהר יותר, ותוכל להיות מעולה מהר יותר. אז למה אתה מחכה?
אני חושב שאני זוכר את השיעור הראשון שהעברתי.
השבמחקלא ידעתי בכלל אם התקבלתי לעבודה, והתקשרו אלי לספר לי ש"מחר נפתח קורס שאני מעביר"
"מה? על מה? איזה קורס? תשלחי לי סילבוס..."
"אל תדאג, יהיה בסדר."
את השיעור שאני אמור להעביר למדתי באוטובוס כחצי שעה לפני תחילת השיעור.
בסופו של דבר, כמו שהיא אמרה, היה בסדר.
אין לי פואנטה.
סתם, זה הסיפור שלי.