יום שבת, 19 באוקטובר 2013

3 סיבות למה מרצים טובים חייבים לדעת לסרב

אחת המיומנויות החשובות לחיים בכלל ולמרצים בפרט היא היכולת להגיד לא. למרות שאת רוב המיומנויות אנו צוברים עם הגיל והנסיון, היכולת להגיד לא מתנהגת בדיוק הפוך: היא הולכת לאיבוד. קחו ילד בן 4 ונסו לשכנע אותו לעשות משהו שהוא לא רוצה. אני משער שה”לא“ שלו יעיר את כל השכנים בבניין מהר מאוד. אני גם משער שכשאתם הייתם בגיל הזה, ידעתם יפה מאוד מה אתם רוצים, מה אתם לא רוצים, ואיך לשדר לסביבה את (חוסר) הרצון שלכם.

עם הגיל היכולת הזו נשחקת. אנו עדיין יכולים להכנס לוויכוחים טפשיים בבית כשלא מתחשק להוריד את הזבל, קצת יותר קשה לנו לסרב לקבצנים ברחוב (אבל גם להם רוב האנשים לא נותנים כסף), וכשמדובר בקריירה אנחנו איומים בלהגיד לא. נסו להזכר מתי בפעם האחרונה סירבתם להשאר שעה נוספת בעבודה, לא הסכמתם להגיע לפגישה עם לקוח חשוב בשעה לא סבירה, או לא עניתם על מייל דחוף כי הוא נשלח בשבת.

אנחנו אוהבים לתרץ לעצמנו שחוסר היכולת שלנו לסרב היא בעצם לטובה. אני לא רוצה לקחת צד בוויכוח הזה, אבל כשמדובר בהרצאות אני משוכנע שמרצים שאינם מסוגלים לסרב הולכים לסבול ולאמלל את הקהל שלהם יחד אתם. הנה 3 סיבות למה מרצים טובים חייבים לדעת לסרב.

 

 1. כדי לא להגרר אחרי תלמידים במהלך ההרצאה


דרך קלה לזהות מרצה מתחיל היא להסתכל על התגובות שלו לשאלות הקהל. בתחילת דרכנו המקצועית, אנחנו לא מספיק בטוחים בעצמנו וביכולת שלנו לדבר על הדברים הנכונים, ולכן כל שאלה היא בעלת פוטנציאל להסיט את הדיון למחוזות רחוקים. ואני לא מדבר כאן על שאלות עם תוכן הרלוונטיות לנושא ההרצאה, אלא דווקא לאנשים ששואלים כאילו בשביל להרגיז. שאלות מהסוג שגם אם הן באמת מעניינות את השואל, רוב המאזינים האחרים לא מבינים בכלל את השאלה או את התשובה.

הדבר המדהים כאן הוא כמה קל למרצה להיגרר לדיון עם מאזין אחד על חשבון שאר המאזינים. במקום שהמרצה ייקח יוזמה ויעביר את המסר שלו לכלל המאזינים, הוא מוכן לאבד את כולם, ובלבד שלא יצטרך לסרב לשואל אחד עקשן.

כשאתה נגרר לדבר על דברים לא רלוונטים, רק כי מאזין אחד שאל, אתה שם את ההרגשה שלך לפני הקהל שלך. אתה מוכן לבזבז לכולם את הזמן, ובלבד שלא תצטרך לסרב לאותו מאזין.

 

2. כדי לא לדבר על דברים שאתה לא מספיק מבין בהם


באחד השעורים שהעברתי תלמיד העיר לי כאילו בצחוק ”אתה לא יודע הרבה דברים היום“, בתגובה לשאלה שלא ידעתי לענות עליה. כמובן שאף אחד לא אוהב לשמוע הערות מסוג זה, ובכל זאת, מרצים מנוסים יודעים שלסרב לענות על שאלה שאתה לא יודע את התשובה אליה — זו כנראה האופציה הכי פחות רעה.

אתם תופתעו (או שבעצם אולי לא) לשמוע כמה פעמים ישבתי בהרצאה, ובתגובה לשאלה שהמרצה לא ידע הוא פשוט התחיל לענות שטויות. לפעמים מרצים עושים זאת בכזה בטחון, שבתור מאזין אתה מתחיל לפקפק בעצמך, ולחשוב שאולי אתה זה שלא יודע את התשובה. הכיף כמובן מתחיל כשמישהו נוסף ממשיך את הדיון או שואל שאלת המשך. פארסות מסוג זה מסתיימות בדרך כלל כשלמאזינים האחרים נמאס, ומישהו צועק שאולי עדיף לחזור לנושא ההרצאה.

כשאתה מדבר על דברים שאתה לא מבין בהם, אתה שם את ההרגשה שלך לפני הקהל שלך. אתה מוכן לבזבז לכולם את הזמן, ובלבד שלא תצטרך להתמודד עם הסירוב.

 

3. כדי לא להגיע להרצאה לא מוכן


לא תמיד יש לך זמן להכין הרצאה מספיק טובה. לכולנו יש עוד דברים בחיים, וזה בסדר. דברים מתחילים להתקלקל כשאנשים שאין להם זמן להכין הרצאה מגיעים בכל זאת לדבר. בדרך כלל, מרצים כאלה מאוד מנוסים או מיומנים בחומר. הם חיים בתוך העולם עליו הם מגיעים לדבר, ולכן כשמבקשים מהם לבוא להרצאות על ציפור נפשם, הם לא ירצו לסרב.

מה כבר יכול להשתבש ?

מסתבר שהרבה מאוד. אם לא חשבת מראש איזה מסר תרצה להעביר, ומהי הדרך הכי טובה להעביר אותו, יהיה לך קשה מאוד לרתום את הקהל. איש מקצוע פותר בעיות ביום-יום, ולכן לרוב אם אתה מגיע לדבר על דברים שאתה עוסק בהם בשוטף הפוקוס שלך יהיה בפתרונות. לעומת זאת, הקהל שלך יצטרך להבין את הבעיות אתן אתה מתמודד. אנשי מקצוע מנוסים שבאים לדבר לא מוכנים לרוב יקבלו משובים בסגנון ”המרצה מאוד חכם ומבין את החומר, אך לא מסביר טוב“— זאת למרות שעם קצת הכנה אותו מרצה היה יכול להעביר הרצאה מעולה.

כשאתה מגיע לא מוכן להרצאה, רק כי לא הרגשת בנוח לסרב, אתה שם את ההרגשה שלך לפני הקהל שלך. אתה מוכן לבזבז לכולם את הזמן, ובלבד שלא תצטרך להתמודד עם הסירוב.

המיומנות החשובה ביותר שתלמד בתור מרצה היא לדעת לסרב. לסרב למאזינים, לסרב למארגנים ולסרב לעצמך. למרות שבמבט ראשון נראה שצריך בטחון כדי להחליט מה נכון ומה לא, ומה צריך לעשות ומה לא, האמת היא שכל אחד יודע מהו הדבר הנכון. כשמבקשים מכם לעשות את ההפך, פשוט אמרו לא.

יום שבת, 12 באוקטובר 2013

האם הסטודנטים באמת הפכו לעצלנים יותר?

כשאתה נכנס ללמד קורס עם ציון בסופו, האווירה מיד משתנה. הפעם הראשונה שלי בקורס מסוג זה היתה מפתיעה. אתה נכנס לכיתה וכולם מקשיבים, סוג של בוחנים אותך. מהר מאוד הסטודנטים קולטים איזה מהדברים שאתה אומר רלוונטים לציון הסופי (מבחן או פרויקט זה לא משנה), ואיזה נחשבים להעשרה. ומרגע שהפילטר הזה הורם, אין ממש דרך חזרה.

מפעם לפעם ניסיתי לרמות אותם, למשל להכריז ”עכשיו תקשיבו טוב, זו נקודה שהרבה טועים בה במבחן“, פעולה שזיכתה אותי מיד בכמה דקות של הקשבה. גם זה לא החזיק יותר ממספר פעמים, ושימוש יתר בטכניקה זו הוביל לשחיקה נוספת.

יש שיגידו שתלמידים היום הפכו לעצלנים, אבל אני חושב שהשינוי הוא בתפיסה שלנו לגבי השקעה ותשומת לב. אם פעם זמן נחשב כמשהו שיש לך הרבה ממנו, ותשומת לב היתה זמינה בשפע, היום אנו מוקפים בגורמים הנלחמים על תשומת הלב שלנו. היום אנו מבינים שהזמן שלנו רחוק מלהספיק לכל הדברים שאנו רוצים או יכולים ללמוד.

אז בפעם הבאה שאתה נכנס לקורס שציון בסופו, והקבוצה הם תלמידים בני הדור שלי, הנה כמה דברים שעליך לזכור:

1. התעודה חשובה לנו, אבל היינו מעדיפים לשלם עליה כמה שפחות.


הסיפור הדומיננטי שסיפרו לנו הוא שאם תלמד תצליח. עבור ההורים שלנו, אם נכנסת למסלול הנכון אתה כבר תשאר בו ותהיה מסודר בחיים. מצד שני מהמסלול הלא נכון קשה מאוד לצאת. הדרך הבטוחה למסלול הנכון היא ללמוד טוב ולקבל תעודה טובה שתוכיח שלמדת טוב.
כשגדלנו ראינו שהסיפור הזה כבר לא מתאר את מציאות החיים שלנו. התעודה הטובה והפסיכומטרי הגבוה לא יבטיחו הצלחה, ותמיד תצטרך להוכיח את עצמך ואת היכולות שלך.
למרות שהתעודה איננה מספיקה, בהרבה מקומות היא נחשבת תנאי הכרחי או כזה שפותח דלתות. זה לא משנה כרגע אם היא אכן כזו, מה שחשוב הוא מה התלמידים שלך חושבים.

אנחנו נשמח לקבל תעודה טובה, אבל בהחלט נתמקח על המחיר. והמחיר לא נמדד בכסף אלא בתשומת לב והשקעה. אם הצלחתי לקבל את אותה תעודה בהשקעה יותר נמוכה, העסקה שעשיתי היתה טובה יותר. ואף אחד הרי לא רוצה לצאת פראייר.

נסו להציע לתלמיד שלכם את התעודה בחינם. נראה לכם שהוא ימשיך להגיע לשיעורים?

2. אין אף אחד בסביבה שלנו שיעודד אותנו ללמוד.


כשהגישה לידע היתה מוגבלת, לימודים נחשבו לדרך להיות אדם טוב יותר. או שאתה משכיל או שאתה בור, ובשביל להיות משכיל עליך ללמוד. בבחירה הישנה בין משכיל לבור, הסביבה עודדה אנשים ללמוד. אינני מכיר אף אחד מחבריי ללימודים שהוריהם אמרו להם ”אין טעם שתלמד, עדיף שתלך לשבת על הברזלים“, מאחר ולשבת על הברזלים נחשב לבחירה פחות טובה.
החיים בסביבה רבגונית ובעלת זרימה חופשית של ידע הראו לנו שיש דרכים נוספות. שאתה יכול להיות בן אדם מעולה בלי לימודים אקדמאיים, ולמעשה שזה מאוד קל.

נסו לשכנע תלמיד היום שאם ילמד בעל פה את ביאליק הוא יהיה אדם טוב יותר. 
ספרו לי אחרי זה בתגובות איך זה הצליח.

3. הנסיון לימד אותנו שאת רוב המיומנות שנצטרך לשוק העבודה נרכוש לבד.


בהמשך לנקודה הקודמת: לא רק שלימודים לא יעשו אותנו אנשים טובים יותר, הם גם לא יעזרו לנו בשוק העבודה. הקלף האחרון שנשאר ביד של מוסדות ההשכלה הולך לאיבוד עם התמעטות מקומות העבודה המסורתיים וסוף העידן התעשייתי.
הסטודנטים של היום מבינים שכל שנתיים-שלוש הטכנולוגיה משתנה ללא היכר, ואתה הרלוונטיות של הידע. לא משנה מה תלמד בבית הספר או במכללה, עד שתגיע לשוק העבודה תצטרך ללמוד את רוב הדברים מחדש.

4. אז מה, צריך פשוט לסגור את בית הספר?


אינני יודע, אבל זו גם לא השאלה כרגע. יותר מעניין לחשוב מה כן אפשר לעשות עם קבוצה כזו של סטודנטים.

התשובה שלי: אם אתה מאמין בכנות שהידע שיש לך לחלוק הוא חשוב, השאר את הציונים והתעודה מחוץ למשוואה וספר לנו למה. שכנע אותנו שאם נקשיב לך נהיה אנשים טובים יותר, ושהידע שאתה תחלוק אתנו הוא ייחודי ומעניין, כזה שלא ניתן למצוא אותו במקומות אחרים. ידע מהסוג שילווה אותנו שנים קדימה וישנה אותנו באופן מסוים.

אנחנו נשמח להקשיב לסיפור, בתנאי שהוא מספיק מעניין.

יום שבת, 5 באוקטובר 2013

10 דברות למשתתפים בהרצאה


אתם מכירים את ההרצאות האלה שבהן הכל הולך טוב? שהאווירה חיובית, ההומור עובד ואפילו יצאתם עם רעיון חדש לקחת הביתה. וודאי השתתפתם באחת או שתיים כאלה בחייכם, ואני מקווה שאף ביותר.
בתור משתתפים בהרצאה אנו מייחסים למרצה את עיקר ההשפעה על איכותה. היה מרצה מעולה או היה מרצה משעמם הן ביקורות שמאוד נפוץ לשמוע אותן ממשתתפים.

אבל מה אם אספר לכם שזו רק על מחצית התמונה?

גם המרצה הטוב ביותר לא יצליח להעביר מסר לאנשים שלא מוכנים להקשיב, וגם מרצה בינוני יצליח להעביר הרצאה טובה אם הקהל לצדו. בתור משתתף בהרצאה, אתה מחזיק במפתחות להצלחה באותה המידה כמו המרצה. ומאחר ואני יודע שאם כבר טרחת לבוא להרצאה, אתה מעדיף שהיא תהיה טובה, הנה 10 כללים פשוטים שיגרמו להרצאה הבאה שתשתתף בה להיות הצלחה (או לפחות יעזרו מאוד).

1. לא אפתח לפטופ באמצע הרצאה


הניסוח ספציפי אבל הכלל תקף גם במקרים כלליים יותר. זה לא משנה אם מדובר בעבודה על הלפטופ, כתיבת מאמר שאינו קשור או התעסקות בכל פעילות אחרת שאינה קשורה להרצאה. בניגוד למה שאתה אולי חושב, כשאתה יושב בחדר ההרצאה ומרוכז במשהו אחר אתה מעביר למרצה מסר (כן, מרצים רואים הכל).
מכירים את הסיפור עם הצפרדע החרש שהצליח לקפוץ החוצה מהבור רק כי הוא לא שמע את חוסר העידוד של חבריו?  זה קצת דומה. למרצה יהיה הרבה יותר קל לשמח אתכם אם לא תגידו לו כל היום כמה הוא משעמם. וכן, עדיף שתשבו בחוץ עם הלפטופ.

2. לא אגרור את המרצה לדיונים שלא מעניינים את האחרים


מכל 10 הכללים כאן, יש רק שני כללי אל תעשה. אם הקודם התייחס למקרה בו אתה לא מתעניין בהרצאה, בכלל זה אנו עוסקים בבעיה הפוכה, המאזין שמתעניין יתר על המידה.
לכאורה דיון ושאלות מראים על התעניינות, אך יש מצבים בהם אנו שואלים רק כדי להעביר נקודה למרצה או למשתתפים האחרים. אתה מכיר את זה, המרצה אמר משהו שטותי ואתה רוצה להוכיח אותו על טעותו, או שאתה לא מסכים או חושש מהרעיון החדש שמקודם כאן. זה קורה לכולנו. בפעם הבאה שזה קורה לך נסה פשוט לשתוק. אני יודע שזה קשה, אבל שנינו הרי יודעים שממילא לגרור את המרצה לדיונים שוליים לא יגרום להרצאה לעבוד טוב יותר.

3. אשתתף ואוסיף הערות


אין דבר שמייצר אנרגיה טוב יותר מקהל שמשתתף ומוסיף הערות. דרך ההערות שלכם המרצה מבין מה מעניין אתכם יותר או פחות, מכיר את העולם שלכם. מרצה טוב ייקח הערות אלה ויתאים את המשך הדברים למה שעולה מהשיח.
תנו למרצה שלכם את הכלים להעביר את הרעיון בשפה שתדבר אליכם הכי טוב.

4. אצחק בקול רם או לפחות אחייך


הנה הדבר לגבי הומור. הוא עובד אם המאזינים צוחקים. וזה לא משנה כמה טוב או רע אתה מספר את הבדיחה, או כמה היא מוצלחת. הדבר השני לגבי הומור הוא שאף אחד לא אוהב לצחוק לבד. אם המרצה שלך ניסה להצחיק, זרום אתו. גם אם הבדיחה לא הצחיקה אותך במיוחד, אנשים מסביב רואים את החיוך ומרגישים בנוח לחייך גם. זה מדבק.
האלטרנטיבה ? מרצה שמרגיש נבוך אחרי שסיפר בדיחה לא מצחיקה, מה שישפיע על המשך הדרך.

5. אמחא כפיים בסוף ההרצאה


כי זה לא עולה כסף, כי זה נותן הרגשה טובה וכי הבן אדם באמת התאמץ. והכי חשוב מחיאות כפיים, כמו צחוק, הן מדבקות. מישהו צריך להתחיל את זה אבל ההמשך קורה מעצמו.

6. אעביר את הטלפון לשקט בתחילת ההרצאה, ואם שכחתי אז אחרי הצלצול הראשון


כי טלפון מצלצל מוציא אותך, את המרצה, ואת שאר המשתתפים מריכוז, ופוגע בהנאה של כולם. כי לענות לשיחה באמצע הרצאה מעביר מסר, שגם המרצה קולט אותו וגם שאר המשתתפים. וכי זה די מביך כשהמרצה עוצר את הכל, מתקרב אליך ומבקש שתסיים את השיחה (וכולם מסביב מסתכלים).

7. יש שאלות ? בהחלט!


כשמרצה שואל אם יש שאלות, שאל משהו. גם אם זה לא באמת מטריד אותך. השאלה מראה על התעניינות ומדבקת לאחרים. יש בכל הרצאה אנשים שבאמת רוצים לשאול משהו אך מתביישים להיות הראשונים ששואלים, או שחוששים שהמרצה לא באמת מעוניין לענות או לא יודע את התשובה.
כשאני משתתף בתור קהל בהרצאה, אני משתדל להיות הראשון ששואל משהו, רק בשביל להראות לאחרים שזה עובד ומייצר דיון נחמד.

8. אנסה לענות על שאלות המרצה, גם אם אינני יודע את התשובה


כשמרצה שואל שאלה ואף אחד לא עונה הוא מתבאס. הוא לא יודע אם לא עונים כי לא הקשיבו, כי באמת השאלה קשה או כי כולם יודעים את התשובה והשאלה נשמעת נורא טפשית. לכן, אני מנסה להשתתף ולענות, גם אם אינני יודע את התשובה. במקרה הגרוע אמרתי שטות, מה שבהחלט מותר כשאתה קהל.
התשובה שלי, גם אם נכונה וגם אם לא, תתן למרצה חומר להמשיך ממנו ולבנות את המשך הרעיון.

9. אגש לדבר עם המרצה בסוף ההרצאה


מעבר להרגשה הטובה שזה נותן, אפשר גם להעלות שאלות נוספות שלא היה זמן לשאול במהלך ההרצאה, או להסב את תשומת לבו לנקודות שלא היו מספיק ברורות. ההיזון החוזר מהקהל בסוף ההרצאה לא יעזור להרצאה הנוכחית (כי היא הרגע הסתיימה), אבל ייתן למרצה שלך כלים לשפר כדי ההרצאה הבאה תהיה ברורה יותר.

10. אגיב באופן בונה על טופס המשוב


שיחה בסוף ההרצאה היא דרך יעילה לתת הרגשה טובה ואולי לחדד נקודה שלא היתה ברורה, ההיזון החוזר האמיתי והכן ביותר מבוצע דרך טופס המשוב. מרצים קוראים את המשובים, ואת רובנו לא מעניין החלק של המספרים. לעומת זאת, אנחנו מאוד נשמח לשמוע מה לקחת מההרצאה, איזה נקודות היו ברורות יותר ואיזה פחות, על איזה נושאים קיווית לשמוע ולא דיברנו עליהם.
כשמישהו מבקש ממני משוב אני שולח מגילות. אל תתביישו לכתוב הכל, סמכו על המרצה שלכם שיידע לקחת את מה שרלוונטי.

את כל עשרת הכללים אפשר לסכם במשפט אחד — כשאני משתתף בהרצאה בתור קהל, אני לוקח אחריות שההרצאה תצא הטובה ביותר שאפשר, כי אני יודע שאני ושאר המאזינים רק נרוויח מזה. קהל שעובד קשה מקבל בדרך כלל תמורה טובה עבור הזמן שלו, וזה הרי מה שחשוב בשורה התחתונה.

יום שבת, 28 בספטמבר 2013

המדריך השלם לבחירת תמונות לשקפים

לא קל לכתוב מצגות. בעוד שפעם יכולת לקחת ספר ופשוט לסכם אותו בנקודות ולרשום בפורמט של פאואר פוינט, היום כולם רוצים מצגות בסגנון טד. זה אגב שם קוד לשקפים מינימליסטיים עם משפט או עזר ויזואלי בשקף. אומרים לך שלהקריא נקודות משקפים זה משעמם וצריך לספר סיפורים, והמטרה של השקף היא להעביר רגש באמצעים ויזואליים באופן שיתחבר עם המלל של הסיפור. עכשיו לך תלמד פרל עם סיפורים ותמונות. לא קל לכתוב מצגת.

מצגת ויזואלית טובה היא אכן קשה יותר לכתיבה מאוסף נקודות פאואר פוינט, וזאת משתי סיבות: האחת היא שמצגת ויזואלית היא רק חלק קטן מהכנת ההרצאה. החלק המרכזי הוא הסיפור שאותו המצגת מלווה. מי שיתחיל מהמצגת עלול ללכת לאיבוד בפרטים. הדרך הנכונה היא להתחיל מהסיפור שלכם, ורק אחרי שכתבתם אותו בראשי פרקים לעבור על כל סעיף ולהתאים לו עזר ויזואלי; הסיבה השניה היא יותר טכנית. קשה למצוא תמונות טובות. לא שאין תמונות יפות וחופשיות — כאלה יש בשפע. זה פשוט שכשאתה מגיע לחלק בסיפור ורוצה לחזק אותו עם תמונה, קשה לבחור תמונה שתלווה את המסר ולא תגנוב תשומת לב או תעביר מסרים נלווים.

רוצים דוגמא ? כנסו לחיפוש הבא לתמונה חופשית הקשורה למילה פוקוס. תראו אם תצליחו למצוא תמונה שתעביר מסר של מיקוד במטרה.
http://www.123rf.com/search_free.php?kword=focus&t_word=&t_lang=en

כבר חזרתם ? מעולה. עכשיו בואו נדבר קצת על איך בוחרים את התמונה הנכונה למצגת.

1. אולי בכלל לא צריך שקף

לפני מספר שבועות העברתי הרצאה בסגנון Ignite, שזה אומר שיש 20 שקפים והשקף מתחלף אוטומטית כל 15 שניות. בזמן הכנת המצגת בדקתי כמה זמן אני מדבר על כל נקודה ולפי זה כתבתי שקפים שבדיוק יתחלפו עם כל מעבר לנקודה הבאה. זה היה מתיש. אם רצית להתעכב על נקודה יותר זמן זה לא היה אפשרי, או לפחות כך חשבתי. בדיעבד הבנתי שהיתה אפשרות נוספת: שקף כפול. שים שני שקפים זהים וקיבלת 30 שניות לדבר על השקף.
בהרצאה רגילה שאיננה Ignite אפילו את זה לא צריך. ובכל זאת יש נטייה לאנשים לשים שקף על כל נקודה. הנה רעיון: אם אין לך שום רעיון לתמונה טובה עבור נקודה מסוימת, אולי אין צורך בשקף.

2. כמעט תמיד עדיף איור

לאיור יש את היתרון שהוא מספיק פשוט בשביל שכולם יבינו אותו באותו האופן. אם מדובר בהסבר טכני איור עוזר להבין נקודה יותר טוב מכל הסבר מילולי שיוקרן על שקף. לגבי הרצאות לא טכניות הנה כמה דרכים פשוטות להעביר נקודה באיור:

  • אפשרות אחת עדיפה על אפשרות שניה: איור של מאזניים מוטים לכיוון שם האפשרות העדיפה.
  • לא יודעים מה לבחור: מאזניים מאוזנים עם סימן שאלה באמצע.
  • הערות או פידבקים מקהל המשתמשים: רשמו כל הערה בבועת דיבור (סטייל אייפון)
  • מספר אפשרויות: ריבועים צבעוניים מסודרים בגריד
  • איך מוצאים את הדבר הנכון מתוך מבחר גדול: צורה אחת (למשל ריבוע) משוכפלת לאורך כל השקף. מופע אחד מרכזי בצבעים והשאר בשחור-לבן.

3. ואפשר גם לנסות משפט

אם יש לכם נקודה מרכזית להעביר זה ממש בסדר לכתוב משפט בודד על השקף בפונט גדול. הרבה פעמים זה עושה את העבודה טוב יותר מכל איור או תמונה. אם יש כמה נקודות או כמה אפשרויות, אפשר לחלק למספר שקפים, בכל שקף לכתוב את שלושת הנקודות אך שתיים מהן בצבע חצי שקוף ורק אחת בולטת — זו שאתם עכשיו מדברים עליה.

4. אם בכל זאת חייבים תמונה

הדרך הנכונה לבחור תמונה היא להתחיל ממה שאתם רוצים ולא מהרעיון שאותו אתם רוצים להביע. אתרי תמונות אינם שם כדי לתת לכם השראה אלא כדי לתת לכם את התמונה שתרצו (בין אם מדובר באתר תמונות חופשי או בתשלום). גוגל תמונות לעומתם הוא מקום מעולה לקבל בו השראה לרעיון מסוים. זכרו שכשמחפשים בגוגל תמונות אפשר להשתמש בסימן המינוס כדי לסנן החוצה תוצאות לא רלוונטיות, לדוגמא אם תחפשו פוקוס, אולי תרצו להוסיף -ford כדי לא לקבל תמונות של המכונית.

אחרי שאתם יודעים מה אתם מחפשים אפשר ללכת לאתרי תמונות. האהוב עליי למצגות הוא:
http://123rf.com/freeimages.php

שם תמצאו הרבה תמונות סטוק חופשיות.

ואם לא מצאתם אפשר להמשיך ל:
http://morguefile.com/archive


שם התמונות לדעתי קצת פחות מתאימות למצגות, אבל עדיין אפשר למצוא דברים להשתמש בהם.

5. והכי חשוב לקחת השראה מאנשים אחרים

מכירים את ספיקר דק ? ברור שכן. עכשיו לכו לשם ותסתכלו במצגות. לא הכל מוצלח אבל אם נשארים בחלק העליון של Featured Presentations כמעט תמיד תמצאו שם רעיונות מעניינים לאמצעים ויזואלים שיעזרו לכם להעביר את הנקודה שלכם בצורה אפקטיבית.

יש לכם רעיונות נוספים ? מצגות מעניינות שכתבתם ? מקומות אחרים שאתם לוקחים מהם תמונות ? אל תתביישו להוסיף בתגובות.

יום שבת, 21 בספטמבר 2013

זה לא עובד: שתי שיטות שלא יגרמו לאנשים לדבר על ההרצאה שלכם (ועובדה אחת שיכולה לשנות את הכל)

אנשים אוהבים לדבר. אנחנו אוהבים לדבר מול קהל, לדבר עם החברים, עם המשפחה. עובדה זו מסתדרת טוב עם עובדה כואבת אחרת: לא תמיד כל האנשים בעולם יהיו בהרצאה שלכם (למעשה, כמעט תמיד יהיו אנשים מוצלחים מאוד שלא ישבו בהרצאה שלכם). קחו לדוגמא את אילנה, עובדת בחברת ביטוח שבזכות ההרצאות שהיא מעבירה לצוות הקטן שבו היא עובדת, כולם יודעים טוב יותר על פרטי הביטוח שהם מוכרים. ייתכן שאם מעסיקיה של אילנה היו יודעים על ההרצאות המצוינות שלה, היו מזמן מרחיבים את היוזמה, מסייעים לה להפיץ את הידע לכלל העובדים בחברה ואף מתגמלים אותה על ההשקעה.
יש רק בעייה אחת — מי שאחראי על הדרכות העובדים בחברה בה אילנה עובדת לא יודע על היכולות המצוינות שלה, ולא היה בהרצאה.

וזה נכון גם במקרה הכללי, כמובן. את ההרצאה שלכם ישמעו 30, 50 או 100 איש. רק דמיינו את כמות האנשים הרלוונטיים שלא ישמעו את ההרצאה. בתור מרצים אנו מעוניינים לשמח את הקהל שלנו, אבל אנו גם מעוניינים שהם ימשיכו לדבר על מה שהם שמעו, יכתבו על זה יעלו לפייסבוק, בקיצור יעשו קצת באזז. מה, אם כן, אנו יכולים לעשות כדי לעזור לבאזז הזה לקרות ? בואו נתחיל מהדברים שלא ממש עובדים.

1. אפשר לעשות משהו ממש מוזר


למה זה נשמע נכון: אנשים מדברים אם יש להם משהו לדבר עליו, וגם אנשים אחרים עושים את זה. כולם דיברו על ליאור צורף שהעלה שור לבמה בטד, אולי גם אני אביא שור להרצאה הבאה שלי…

האמת הכואבת: הדברים המוזרים שאנשים מדברים עליהם הם מאוד נדירים, וגם כשזה קורה לא תמיד זה לטובה. כשאורן אל-און  משנה למנכ"ל הפניקס התפשט בכנס סוכני הביטוח זה אומנם הגיע לעיתונים, אבל תגובות משתתפים העידו שזה היה מאוד מביך כנראה לא יקדמו את מטרותיו.
ברוב המקרים כשתעשו דברים מוזרים זה ייזכר בתור אירוע חריג ומביך שכולנו נעדיף לשכוח. הסיכוי להפוך לסנסציה ויראלית הוא נמוך. כנראה בגלל זה אנו מתלהבים כל כך מאלה שכן הצליחו לעשות את זה, ומדברים עליהם.

2. אפשר (לנסות) לייצר באזז בעצמנו.


למה זה נשמע נכון: לפעמים אנשים מדברים מכוח האינרציה, משהו מופיע בפייסבוק אז עושים שייר. אם רק אני אעלה לבד לפייסבוק לינקים לכל הדברים הטובים שאני אומר על עצמי, אולי זה יגרום לאנשים נוספים לשתף.

האמת הכואבת: כשאנשים מעלים יותר מדי חומרים על עצמם לרשת ואף אחד לא משתף, זה נראה קצת… עצוב. יניב דויטש למשל מאיים שיחסום חברי פייסבוק שלא ישתפו את הבדיחות שלו. גם פרופילים מזויפים לא עובדים. אנחנו מספיק חכמים להבדיל בין התלהבות אמיתית לרעשי רקע מזויפים. עדיף להתמקד בלייצר את הראשון.

אם לדחוף ולהתאמץ לא יעזור לי לקבל את תשומת הלב הציבורית לה אני ראוי, מה עוד נשאר? התשובה לדעתי היא אכפתיות. יש מספר אנשים בקהל שלך שהולכים מאוד להתרגש מההרצאה. יש מספר אנשים שההרצאה שלך הצליחה לגעת בהם, לשנות בהם משהו. אלה האנשים שאחרי ההרצאה גם ילכו לדבר עליה.
הסוד הוא להראות לאנשים האלה שאכפת לך מהם. לייצר אתם דיאלוג ולעזור להם לדבר על מה שהם ממילא רוצים לדבר עליו.
אני קורא כל שבוע את הטור של טל ניב במוסף הארץ. היא כותבת על תמונות וכל פעם בוחרת תמונה אחרת לכתוב עליה. כשהצלם ג'ף וול הגיע לארץ, טל הגיעה להרצאות לפני הזמן כדי לדבר אתו לפני. עצם זה שהמרצה (ג'ף וול) הגיע לפני הזמן, ודיבר עם אנשים שאכפת להם מעבודתו זיכה אותו במילה טובה בטור השבועי.

לייצר באזז חיובי להרצאות שלכם זה לא כל כך קשה. כל מה שצריך זה למצוא אנשים שמוכנים לדבר, ולעזור להם לדבר על זה. כל השאר זה קישוטים.

יום שבת, 14 בספטמבר 2013

רוצה לדעת מה באמת הקהל חושב עליך?

ברור שכן! מנסיון בעבודה עם מרצים, ולמרות שלא נעים להודות בזה, כולם רוצים לדעת מה הקהל חשב עליהם. האם המסר עבר, האם אנשים התעניינו, האם הם יבואו שוב. אלה שאלות שכל מרצה שואל את עצמו בסוף הרצאה.
ברוב המקרים משובים על הרצאה הם יוזמה (או אינטרס) של מארגן האירוע שרוצה להרוויח. בשביל להרוויח מארגון אירועים צריך להביא את המרצים הטובים ביותר, ולכן יש הגיון כלכלי לנסות לדרג את המרצים כדי לדעת את מי להזמין בפעם הבאה.
העניין שבדרך כלל המשובים האלה לא מגיעים למרצים. המרצים הטובים יודעים שהם כאלה כי הם מוזמנים להרצות שוב. הפחות טובים נותרים להבין לבד.

גם במקרים בהם המשובים כן מגיעים למרצים, הרבה פעמים השאלות הרשומות בהם לא מספיק טובות כדי שמרצה יוכל להסיק מסקנות ולדעת מה לשפר. אני חושב שזה נובע מאותה הסיבה: מי שכותב את המשובים צריך אותם כדי לדעת את מי להזמין לפעם הבאה. יש מספיק מרצים ולכן הרבה יותר קל לקחת מרצה טוב מאשר לעזור למרצה בינוני להשתפר (עבור מישהו שתפקידו לארגן כנסים).

טופס משוב כזה יכול להגיד לך ש-29 משתתפים מאוד נהנו בהרצאה שלך וחושבים שאתה עשר, עוד 12 חשבו שהיה די בסדר ו-3 חשבו שההרצאה היתה משעממת מאוד.
לפעמים גם יוסיפו לזה תיאור מילולי, ואז אתה תקבל טופס שכולל הערות כאלה (פעמים רבות באותו הטופס):
1. ”ינון מרצה תותח ומקצועי, למדתי המון ונהניתי מכל רגע“
2. ”המרצה היה גרוע מאוד, לא יודע את החומר וחסר ידע מקצועי“

אז מה עושים כדי לדעת מה אנשים חשבו על ההרצאה שלך ואיך ניתן להשתפר לפעם הבאה?

1. דבר עם המשתתפים


הדבר הראשון והחשוב ביותר שמרצה צריך לעשות הוא להיות זמין למשתתפי ההרצאה. זמין זה אומר שאנשים יכולים לדבר אתך (כלומר אתה נשאר אחרי ההרצאה, נותן את כתובת המייל שלך ועושה חיים קלים למי שרוצה למצוא אותך ולדבר), אבל גם מרגישים בנוח לעשות כן.

הרבה אנשים לא אוהבים לקבל ביקורת או לתת אותה. לקבל ביקורת יכול להיות מביך, אבל כשאתה בא לתת ביקורת אתה מסתכן בעימות, ואין לנו כח לזה.

הדרך הכי טובה לגרום לאנשים להרגיש בנוח לדבר אתך היא לפנות אליהם בעצמך. לך אחרי ההרצאה לאנשים שנראים נחמדים בקהל ושאל את השאלות הבאות:
  - איך היתה ההרצאה שלי בהשוואה להרצאות אחרות ששמעת היום ?
  - האם היה נושא שרצית שאתייחס אליו, אך לא קיבל התייחסות ?
  - מה היה מעצבן בהרצאה ? מה אפשר היה לשפר לדעתך ?

אתם תגלו שכשאתם נגשים לאנשים ומתחילים שיחה, במיוחד בארץ, לכל אחד יש משהו להגיד. וזה דבר טוב.

2. דבר עם מארגן הכנס


להביא אנשים שיקשיבו להרצאות זה לא דבר קל. אני אסתכן בהשערה שרוב מארגני הכנסים מכירים אישית חלק משמעותי מהאנשים שמגיעים לכנס, ובהתחשב בעבודת השיווק שמארגני הכנס כבר ביצעו ערוץ התקשורת שלהם עם המשתתפים הוא הרבה יותר פתוח מאשר שלך.

אחרי שהעברת הרצאה בכנס תפוס שיחה קצרה עם המארגן, אפשר גם במייל. שאל את השאלות שהצעתי קודם ותראה מה יש להם להגיד. לא כולם ישתפו פעולה, לצערי יש יותר מדי אנשים שמעדיפים להגיד שהיה מצוין מאשר להסתכן בלפגוע, אבל אלה שכן יכולים לתת נקודת מבט טובה לשיפור בעתיד.

הדבר הכי קל למרצה זה לחכות לטפסים, לגלות שהיה טוב (או לא), ולהגיד שפעם הבאה יהיה יותר טוב. אבל התנהלות זו היא חסרת תועלת באותה מידה שהיא קלה. החיים לא נגמרים בסוף ההרצאה. צא החוצה, דבר עם הקהל ותשתפר לפעם הבאה.
רק כך ההרצאה הבאה שלך תהיה טובה יותר.

יום שבת, 7 בספטמבר 2013

5 הרגלים חדשים שיהפכו אותך למרצה טוב יותר בשנה הבאה

שנה חדשה היא הזדמנות מצוינת לחשבון נפש, לאכול את הלב על מה שעשינו רע השנה וגם קצת לשמוח על הדברים שהצליחו. לנו כאן בארץ יש מזל, בגלל שאנחנו אוהבים לאכול את הלב, אנחנו מתחילים שנה פעמיים בשנה. זה גם נותן לנו עוד הזדמנות לתכנן תוכניות לשנה הבאה. הפעם הרשימה שלי קצרה וכוללת 5 סעיפים קלים לביצוע. כל אחד מהם כשלעצמו יהפוך אתכם למרצים טובים יותר, ואפשר גם לנסות את כולם יחד.

1. דברו יותר


בואו נתחיל מההרגל הכי חשוב למרצים. רוצים להיות מרצים טובים יותר ? דברו. קחו כל הזדמנות שיש לכם להעביר הרצאה: מצגת בעבודה, מפגש מקצועי או אפילו ברכה לחג, והתייחסו אליה במלוא הרצינות. תכננו מה אתם רוצים להגיד, הכינו דף קצר עם עיקרי הדברים ותרגלו לפני. בדיבור מול קהל, כמו בדברים רבים נוספים, אין תחליף לנסיון.

2. הכנסו לכושר


מאחר שכושר גופני משפיע על מצב הרוח והאנרגיה שלנו, העצה הזו טובה כמעט לכל דבר שתרצו לעשות. לגבי מרצים זה חשוב במיוחד, אולי לא להרצאות של שעה, אבל מי מכם שניסה ללמד יום של 8-9 שעות (ולפעמים גם 12) יודע שבסוף מתעייפים. כושר גופני יעזור לכם להחזיק מעמד גם בימים והשבועות הארוכים, ועדיין לחייך ולהיראות במיטבכם.

3. שדרגו את הציוד


אין לכם עדיין שלט להעביר שקפים ? המחשב נתקע ב-3 מתוך 4 מצגות שהעברתם החודש ? מגיעים למקום ונתקעים כי אין אינטרנט ? אנחנו כבר בשנת תשע"ד (או 2013 לספירתם) וציוד המחשוב של ימינו די טוב. שלט להעברת שקפים יאפשר לכם חופש תנועה בחדר בזמן ההרצאה, מחשב חדש עם כונן SSD יגרום לתוכנת המצגות להדלק בן-רגע ו Net-Stick או כל סמארטפון ייתן לכם חיבור אינטרנט בכל מקום שתגיעו אליו.
ציוד מיושן או לא מקצועי עלול לפגוע באיכות ההרצאה ולתת רושם לא נכון על המרצה.

4. צאו מאזור הנוחות שלכם


אזור הנוחות הוא המקום שבו אנו יודעים שנעשה עבודה טובה. לכל אחד יש את אזור הנוחות שלו. יש כאלה שמעולים בהרצאות מול ילדים, ולעומתם מרצים שתמיד מצליחים לשעשע מבוגרים. יש מרצים שמעבירים סדנאות של ימים ארוכים או כאלה שאלופים בהרצאות קצרות. לא משנה מה אתם יודעים לעשות טוב, השאלה האמיתית היא מה אתם עדיין לא יודעים לעשות טוב. אם תמשיכו להעביר את אותו סוג הרצאות לאותו קהל, גם אם הקהל מאוד יהנה, זה לא יעזור לכם להיות מרצים טובים יותר.
מרצה טוב מגוון, ולכן לכו וחפשו את ההזדמנויות שיפחידו אתכם. בפעם הראשונה זה מלחיץ, אחרי זה מתרגלים וזה אפילו נהיה כיף.

5. התחילו בלוג


שמתם לב שיש לי רשימה של בלוגים מומלצים כאן בצד ימין ? שמתם לב כמה מעט מהם בנושא דיבור מול קהל ? זה ממש עצוב. בעוד שבאנגלית יש המון חומר לקרוא על עיצוב שקפים, כתיבת מצגות ודיבור מול קהל, מגוון הכותבים העבריים על נושאים אלו מצומצם. בלוג יעזור לכם לחשוב על הדברים שלמדתם, ולחלוק אותם עם הסביבה. הוא יאפשר לכם לקבל רעיונות ודעות מאנשים אחרים (גם כאלה שלא פגשתם אישית). ההזמנה שלי לשנה החדשה — פתחו בלוג על דיבור מול קהל בעברית, שילחו אליי מייל ואוסיף אתכם לרשימת המומלצים.

מאחל לכולם שנה עברית נפלאה ומלאה בהרצאות מעולות.