3 סיבות למה מרצים טובים חייבים לדעת לסרב

אחת המיומנויות החשובות לחיים בכלל ולמרצים בפרט היא היכולת להגיד לא. למרות שאת רוב המיומנויות אנו צוברים עם הגיל והנסיון, היכולת להגיד לא מתנהגת בדיוק הפוך: היא הולכת לאיבוד. קחו ילד בן 4 ונסו לשכנע אותו לעשות משהו שהוא לא רוצה. אני משער שה”לא“ שלו יעיר את כל השכנים בבניין מהר מאוד. אני גם משער שכשאתם הייתם בגיל הזה, ידעתם יפה מאוד מה אתם רוצים, מה אתם לא רוצים, ואיך לשדר לסביבה את (חוסר) הרצון שלכם.

עם הגיל היכולת הזו נשחקת. אנו עדיין יכולים להכנס לוויכוחים טפשיים בבית כשלא מתחשק להוריד את הזבל, קצת יותר קשה לנו לסרב לקבצנים ברחוב (אבל גם להם רוב האנשים לא נותנים כסף), וכשמדובר בקריירה אנחנו איומים בלהגיד לא. נסו להזכר מתי בפעם האחרונה סירבתם להשאר שעה נוספת בעבודה, לא הסכמתם להגיע לפגישה עם לקוח חשוב בשעה לא סבירה, או לא עניתם על מייל דחוף כי הוא נשלח בשבת.

אנחנו אוהבים לתרץ לעצמנו שחוסר היכולת שלנו לסרב היא בעצם לטובה. אני לא רוצה לקחת צד בוויכוח הזה, אבל כשמדובר בהרצאות אני משוכנע שמרצים שאינם מסוגלים לסרב הולכים לסבול ולאמלל את הקהל שלהם יחד אתם. הנה 3 סיבות למה מרצים טובים חייבים לדעת לסרב.

 

 1. כדי לא להגרר אחרי תלמידים במהלך ההרצאה

דרך קלה לזהות מרצה מתחיל היא להסתכל על התגובות שלו לשאלות הקהל. בתחילת דרכנו המקצועית, אנחנו לא מספיק בטוחים בעצמנו וביכולת שלנו לדבר על הדברים הנכונים, ולכן כל שאלה היא בעלת פוטנציאל להסיט את הדיון למחוזות רחוקים. ואני לא מדבר כאן על שאלות עם תוכן הרלוונטיות לנושא ההרצאה, אלא דווקא לאנשים ששואלים כאילו בשביל להרגיז. שאלות מהסוג שגם אם הן באמת מעניינות את השואל, רוב המאזינים האחרים לא מבינים בכלל את השאלה או את התשובה.

הדבר המדהים כאן הוא כמה קל למרצה להיגרר לדיון עם מאזין אחד על חשבון שאר המאזינים. במקום שהמרצה ייקח יוזמה ויעביר את המסר שלו לכלל המאזינים, הוא מוכן לאבד את כולם, ובלבד שלא יצטרך לסרב לשואל אחד עקשן.

כשאתה נגרר לדבר על דברים לא רלוונטים, רק כי מאזין אחד שאל, אתה שם את ההרגשה שלך לפני הקהל שלך. אתה מוכן לבזבז לכולם את הזמן, ובלבד שלא תצטרך לסרב לאותו מאזין.

 

2. כדי לא לדבר על דברים שאתה לא מספיק מבין בהם

באחד השעורים שהעברתי תלמיד העיר לי כאילו בצחוק ”אתה לא יודע הרבה דברים היום“, בתגובה לשאלה שלא ידעתי לענות עליה. כמובן שאף אחד לא אוהב לשמוע הערות מסוג זה, ובכל זאת, מרצים מנוסים יודעים שלסרב לענות על שאלה שאתה לא יודע את התשובה אליה — זו כנראה האופציה הכי פחות רעה.

אתם תופתעו (או שבעצם אולי לא) לשמוע כמה פעמים ישבתי בהרצאה, ובתגובה לשאלה שהמרצה לא ידע הוא פשוט התחיל לענות שטויות. לפעמים מרצים עושים זאת בכזה בטחון, שבתור מאזין אתה מתחיל לפקפק בעצמך, ולחשוב שאולי אתה זה שלא יודע את התשובה. הכיף כמובן מתחיל כשמישהו נוסף ממשיך את הדיון או שואל שאלת המשך. פארסות מסוג זה מסתיימות בדרך כלל כשלמאזינים האחרים נמאס, ומישהו צועק שאולי עדיף לחזור לנושא ההרצאה.

כשאתה מדבר על דברים שאתה לא מבין בהם, אתה שם את ההרגשה שלך לפני הקהל שלך. אתה מוכן לבזבז לכולם את הזמן, ובלבד שלא תצטרך להתמודד עם הסירוב.

 

3. כדי לא להגיע להרצאה לא מוכן

לא תמיד יש לך זמן להכין הרצאה מספיק טובה. לכולנו יש עוד דברים בחיים, וזה בסדר. דברים מתחילים להתקלקל כשאנשים שאין להם זמן להכין הרצאה מגיעים בכל זאת לדבר. בדרך כלל, מרצים כאלה מאוד מנוסים או מיומנים בחומר. הם חיים בתוך העולם עליו הם מגיעים לדבר, ולכן כשמבקשים מהם לבוא להרצאות על ציפור נפשם, הם לא ירצו לסרב.

מה כבר יכול להשתבש ?

מסתבר שהרבה מאוד. אם לא חשבת מראש איזה מסר תרצה להעביר, ומהי הדרך הכי טובה להעביר אותו, יהיה לך קשה מאוד לרתום את הקהל. איש מקצוע פותר בעיות ביום-יום, ולכן לרוב אם אתה מגיע לדבר על דברים שאתה עוסק בהם בשוטף הפוקוס שלך יהיה בפתרונות. לעומת זאת, הקהל שלך יצטרך להבין את הבעיות אתן אתה מתמודד. אנשי מקצוע מנוסים שבאים לדבר לא מוכנים לרוב יקבלו משובים בסגנון ”המרצה מאוד חכם ומבין את החומר, אך לא מסביר טוב“— זאת למרות שעם קצת הכנה אותו מרצה היה יכול להעביר הרצאה מעולה.

כשאתה מגיע לא מוכן להרצאה, רק כי לא הרגשת בנוח לסרב, אתה שם את ההרגשה שלך לפני הקהל שלך. אתה מוכן לבזבז לכולם את הזמן, ובלבד שלא תצטרך להתמודד עם הסירוב.

המיומנות החשובה ביותר שתלמד בתור מרצה היא לדעת לסרב. לסרב למאזינים, לסרב למארגנים ולסרב לעצמך. למרות שבמבט ראשון נראה שצריך בטחון כדי להחליט מה נכון ומה לא, ומה צריך לעשות ומה לא, האמת היא שכל אחד יודע מהו הדבר הנכון. כשמבקשים מכם לעשות את ההפך, פשוט אמרו לא.