7 דרכים לשעמם את הקהל שלך

כולנו מכירים את החוויה — מתחילים להעביר הרצאה וכל הקהל מתבונן בעיניין בורקות, השאלות המעניינות לא מפסיקות להגיע והדיון סוער ופורה. אני פה כדי לדאוג שלכם זה לא יקרה.

השעמום מתחיל באנשים שהולכים לאיבוד. מאזינים טובים ואדיבים, שהיו שמחים לפרגן לכם, אבל אתם פשוט מסרבים בתוקף לתת להם סיבות להקשיב.

בעקבות הרצאה של דן מאייר בטד על לימודי המתמטיקה (ההרצאה, אגב, מרתקת ומומלצת בחום לכל מי שעוסק בהוראה) קבלו את המדריך המלא לשעמום.

1. יותר מדי תיאוריה

כמות הזמן שאנשים מצליחים לשמור על ריכוז ולהקשיב להסבר תיאורטי נעה בין 1-5 דקות (תלוי בנושא). פנקו אותם בהסבר תיאורטי שאורכו 10 דקות או יותר נטול דוגמאות והשלכות פרקטיות והפיהוקים יגיעו מיד.

חשוב להקפיד: אל תנסו לשאול את המאזינים שאלות תוך כדי ההסבר, זה עלול להעיר אותם.

2. הרצאה שלא מותאמת לקהל היעד

מדברים מול קהל של מוסכניקים ? דוגמאות מעולם האופרה עשויות להיות בדיוק מה שאתם צריכים בשביל להרדים את כולם. קהל היעד שלכם לרוב מרוכז בעצמו ובבעיות שלו, ומכיר את עולם התוכן שלו די טוב. עולמות אחרים — לא כל כך.

3. התמקדו בפתרון ולא בבעיה

נניח והמצאתם שואב אבק חדש, המנקה טוב יותר מכל שואב אחר וגם מכין קפה. אתם עומדים לדבר על המוצר החדש בכנס של איגוד המנקים וברגע האחרון החלטתם שעדיף להרדים את כולם מאשר להלהיב אותם על המוצר שלכם.

למרות שהמוצר מותאם במיוחד עבורם עדיין יש דרך ! עלו לבמה וספרו להם על המפרט הטכני של שואב האבק שלכם, עדיף בפרטי פרטים. לאחר מכן עברו לתאר את תהליך הפיתוח, את המחיר וכל מאפיין אחר של המוצר שאתם יכולים למצוא.

בשום אופן אל תעצרו להתייחס לבעיות שלהם. בדקות הראשונות של הרצאה מסוג זה נראה שכולם עדיין אתכם, אבל די מהר מתחילות לעבור במוחם השאלות: "מה בעצם הוא רוצה מאתנו ?", "למה השואב אבק הזה שונה ממה שיש לי עכשיו ?", והאהובה עליי "מה רע במה שאני עושה עכשיו ?".  אם לא תתנו התיחסות לשאלה השלישית, היו בטוחים שאנשים יאבדו אתכם במהירות.

4. פתרו בעיות מזויפות

הצד השני של לא להציג בעייה הוא להציג בעייה מזויפת. בעייה מזויפת היא בעייה שהומצאה במיוחד לצורך ההרצאה. לבעייה מזויפת אין קשר לחיי היום-יום האמיתיים של המאזינים, ויהיה מאוד קשה להסיק מסקנה מהפתרון של הבעייה המזויפת לפתרון של בעייה אמיתית דומה.

מספרים כי בתקופת המירוץ לחלל נאס"א רצו לאפשר לאסטרונאוטים שלהם לכתוב גם בתוך החללית. עטים רגילים לא עבדו ולכן עמלו בנאס"א על פיתוח עט מיוחד שיצליח לכתוב בסביבה נטולת גרביטציה. מיליוני דולרים ושנים של עבודה אחר כך הצליחו האמריקאים להמציא עת "עט החלל" שכותב גם מחוץ לכדור הארץ.

הרוסים פשוט בחרו להשתמש בעפרון.

5. עצרו את הדיבור להגיד אהה כמה שיותר פעמים

הפעם נראה שהכל אבוד. נקראתם להעביר הרצאה על מוצר חדש שפיתחתם בפני קהל של משתמשים אדוקים. את הנאום כתב עבורכם גדול כותבי הנאומים. הוא הגיש את הנייר ועליו הנאום והבטיח "את זה לא תצליח לפשל". כמו ביבי בנאום מול אייפא"ק, כל מה שתגידו יתקבל במחיאות כפיים.

הנה טריק שתמיד עובד: גמגמו. עצרו להגיד אההה, חזרו על מילים, וקטעו משפטים באמצע. בשיטה זו, גם מי שמאוד ירצה להקשיב פשוט לא יצליח להשאר מרוכז וילך לאיבוד מהר מאוד.

6. פנקו בפרטים הקטנים

לפעמים טבלאות אין סופיות של נתונים יכולות ליצור עניין. לשמחתנו מקרים אלו נדירים ביותר. ברוב הפעמים שתרצו להציג מחקר, נתונים חדשים, או כל דבר אחר שדורש ירידה לפרטים — הרצאה היא הפורמט הכי גרוע לעשות זאת. ככל שתעמיסו בפרטים ובמספרים, כך תגדילו את סיכויי המאזינים שלכם לשכוח את כל מה שאמרתם בשניה שתצאו מהחדר. סבירות גבוהה שאף הרבה קודם.

7. הימנעו מקריאה לפעולה

הדבר הכי טוב שאפשר לעשות כדי לשלוח את כולם לישון הוא להימנע מכל סוג של קריאה לפעולה. נסו להעביר למאזינים את ההרגשה שכל מה שהם שומעים מיותר לחלוטין, מאחר וחייהם לאחר ההרצאה ולפניה הולכים להיראות בדיוק אותו הדבר.

קריאה לפעולה נותנת להרצאה שלכם את הרלוונטיות ומחברת אותה לחיים של המאזינים.

שמעתם הרצאות משעממות בתקופה האחרונה ? בואו ספרו לי בתגובות מה עשה המרצה כדי להרדים אתכם

איך לסיים הרצאה במחיאות כפיים סוערות

ההרצאה מתקדמת יפה, אחרי פתיחה מושלמת שהבהירה לכולם מי אתה ומה באת לספר להם, אתה עובר לשלב הטיעונים ומקבל חיזוקים מהמאזינים. נראה שחוץ מהבחור שבודק את האימייל והבחורה שיוצאת כל רגע לשיחת טלפון — מרביתם קשובים ושוכנעו באמיתות הטיעונים שלך. השקפים מתקדמים ואתם השעון. נשאר רק שקף הסיכום.

מה אומרים עכשיו ? 

רוב האנשים שמדברים מול קהל ממלמלים "תודה רבה" ויורדים מהבמה. זו טעות איומה.

בסיום הנאום יש לך רגע נדיר של הקשבה, רגע שבו גם האנשים שקצת איבדו אותך במהלך הדרך, כן, כולל בודקי האימייל והמסמסים הסדרתיים, קשובים לכל מילה שלך. זו הדקה שכל מילה שתגיד תשאר בראש של המאזינים ועל פי דקה זו הם יזכרו מה היה בהרצאה.

אפשר ורצוי לסיים הרצאה בזיקוקים. הנה מספר טיפים שיעזרו לך לייצר זיקוקים (ומחיאות כפיים) בסיום ההרצאה הבאה שלך.

1. סגירה של סיפור שהוצג במהלך ההרצאה

אפשר להתחיל את ההרצאה בסיפור, אך במקום לספר אותו במלואו נסה לקטוע אותו באמצע בנקודה אסטרטגית ואז להמשיך את ההרצאה לשלב הטיעונים.

בשלב הסיכום תוכל לחזור לאותו הסיפור ולהציג סיום מרגש, שגם יחבר את המאזינים למה שהם שמעו בפתיחה ויתן להם משהו לחשוב עליו. הסיפור צריך להיות קשור לנושא ההרצאה. לדוגמא, בהרצאה על הגשמת חלומות - ”ומה עלה בגורלו של הילד שחלם להציל את אביו הגוסס ממחלת הסרטן ? כיום הוא אונקולוג בכיר החוקר טיפול חדשני לסרטן ריאות.“

2. תשובה לשאלה שהעלית במהלך ההרצאה

בהרצאה שהעברתי על אחזקה של בעלי חיים גדולים בקרקסים אחד השקפים כלל תמונה של פיל גדול קשור ברגלו בשרשרת קטנה. שאלתי - נסו לחשוב מדוע הפיל לא מנסה בכוחו הרב לחתוך ברגלו את השרשרת ולברוח ? והבטחתי תשובה בסוף ההרצאה. 

כשסיימתי עם הסיפור הזה, על הפיל שמגיל קטן היה קשור ולכן כשגדל אפילו לא טרח לנסות להשתחרר כי לא האמין שזה אפשרי, כולם היו מרותקים.

3. שימוש חוזר בשקפים - אבל עם טוויסט

אם משתמשים במצגת, שקפים הכוללים תמונות הם כלי העברת מסרים מאוד טוב. נסה לפתוח את ההרצאה בשקף המציג תמונה חלקית או היסטורית, ובמהלך ההרצאה אפשר לספר עוד פרטים אודות התמונה והפרטים החסרים בה. בסיום ההרצאה הצג את התמונה עם החלקים החסרים, או תמונה דומה מזמן אחר.

כך למשל, בהרצאה על איכות הסביבה אפשר להציג בשקפים הראשונים תמונה של צב גדול, ובשקף האחרון להציג תמונה נוספת של צב שמת כתוצאה מזיהום נפט בים. השימוש החוזר בצב יישאר בראש של המאזינים גם אחרי שיצאו מהחדר.

4. סיום באמצעות סרט

כשדייויד הנסון דיבר על ריילס בכנס רובי 2010, הוא סיים הרצאה של שעה בקטע הבא (דקה 58 והלאה). זה כמובן הפיג את המתח אחרי שעה של הרצאה, שימח את הקהל וזיכה את דייויד במחיאות כפיים סוערות.

סיום טוב הוא חלק אינטגרלי מההרצאה, הוא קודם כל הזדמנות להעביר את המסר בצורה שאנשים יזכרו אותו, הוא המקום שבו אנו מייצרים קריאה לפעולה באופן האפקטיבי ביותר, והוא ההזדמנות האחרונה שלנו לעשות משהו שאנשים יזכרו אחרי שיצאו מהחדר.

אל תוותרו על ההזדמנות לסיים בזיקוקים, וגם — ספרו לי בתגובות על רעיונות שלכם לסיום הרצאה, הרצאות שהסתיימו טוב, או הרצאות שניסיתם לסיים בטוב אבל לא כל כך הצליח.

איך מפסיקים להגיד אההה

מקור: http://app.cheezburger.com

השבוע יצא לי לשמוע מספר הרצאות וידאו כמעט מעניינות, כאשר הדבר היחיד שהבדיל בינן לבין הרצאות מרתקות הוא אהההה הדיבור המקוטע של המרצים. דיבור מקוטע הוא כמובן לא גזירה משמים, ובפוסט זה אבחן את השלכותיו, נזקיו וכמובן טיפים כיצד להפסיק.

בוא נתחיל בעובדות הפשוטות - רוב האנשים שידברו מול קהל בלי הכנה מתאימה ידברו באופן מקוטע. הקיטוע יכול להתבטא במילמולים (אההה, אההמ, המממ, וכו'), בחזרה על מילים (ו...ו...ו...), במילות קישור לא במקום (אבל, וגם, אני חושב ש...). קטיעת הדיבור מתבצעת כאשר רצף המחשבה נפגם ואתה לא בטוח מה המילה הבאה, אז בזמן שהמוח שלך מחפש לחדש את הרצף, הוא מזין את הפה במילים חסרות פשר.

לתופעה פשוטה זו השלכות הרסניות בהרצאה.

כשהיינו בבית הספר או באוניברסיטה, אם נשאלנו שאלה או שהיינו צריכים להעביר נושא בעל פה - ברוב המקרים המאזינים שהיו חשובים (המורה - היא נותנת את הציון) כבר ידעו את החומר. אותה מורה סיננה בראשה את הקטיעות המילוליות כך שהן לא הפריעו. הסיפור שונה בתכלית כשאתם מנסים להסביר חומר לאנשים שאינם מכירים אותו.

בדיבור מול אנשים, כאשר נושא ההרצאה חדש להם, כל פגיעה ברצף הולכת להוציא אותם מריכוז ולפגוע באפשרות שהמאזינים שלכם יבינו את המסר.

האמת הפשוטה על דיבור מקוטע — כל קיטוע פוגע במסר.

חמור מכך, רובנו כלל לא מודעים לדיבור המקוטע. השימוש בדיבור מקוטע מגיע לרוב מהתת-מודע, ובסיום ההרצאה אם תשאלו את הדובר כמה פעמים אמר אההה במהלך ההרצאה, כנראה שהתשובה שתקבלו נמוכה משמעותית מהמציאות.

אז איך בכל זאת מתגברים על האההה ?

1. מפתחים מודעות: נסו להקליט את עצמכם בזמן שאתם מתאמנים להרצאה, והאזינו להקלטה. בעת ההאזנה סיפרו את הנקודות שבהן שטף הדיבור נקטע.

אפשר גם לבצע הקלטה בזמן ההרצאה ממש על ידי שימוש בסמארטפון או טייפ מנהלים.

2. תרגלו: בזמן האימון להרצאה, נסו לתפוס את הנקודות שבהן אתם קוטעים את הדיבור והחליפו את הקטיעה הרועשת בקטיעה שקטה (ללא אההה. פשוט עצירה).

זה עשוי להישמע מוזר בהתחלה, אבל אחרי שמתרגלים ההרצאה נשמעת טוב בהרבה.

ולסיום, קבלו את פול אייריש, אחד הדוברים האהובים עליי, בפתיחה רווית אהה-מים:
http://vimeo.com/40929961

יש לכם טכניקות נוספות להתגבר על דיבור מקוטע ? ספרו לי על זה בתגובות !

צריכה לכתוב מצגת ? מתחילים להתכונן כבר היום

מקור: פליקר

כשהבוס ניגש השבוע וביקש שתכיני מצגת לעובדים החדשים, זה נשמע כמו משימה קלה. סך הכל, את כבר עובדת בחברה שנים רבות, מכירה את המערכות, היעדים והאתגרים מבפנים, וגם פחד קהל מעולם לא היה בעייה — מי חשב שתמצאי את עצמך בערב שלפני הפרזנטציה, מול המסך הריק של הפאואר פוינט.

מסתבר שכתיבת מצגת, בדומה לרוב המטלות שלנו, קל בהרבה לבצע כשיש תוכנית פעולה מסודרת. לכן ריכזתי בפוסט הזה את השלבים השונים שאני משתמש בהם בתהליך ההכנה.

1.  הציבי יעדים

מועד לביצוע: כמה שיותר מוקדם, עדיף כשבועיים לפני מועד ההרצאה.

יעד הוא ההנעה לפעולה, והוא הסיבה שאנשים מתאמצים להגיע ולהקשיב להרצאה במקום לקרוא את הסיכום במייל. על היעד להיות קונקרטי ביחס למאזינים ורלוונטי. יש להימנע מיעדים שאינם כוללים קריאה לפעולה ספציפית במועד תחום.

הנה מספר דוגמאות ליעדים המנוסחים לא טוב:

• המאזינים יכירו את הסעיפים המופיעים בדו"ח קרן הפנסיה
• המאזינים ידעו שצריך לפנות למחלקת IT כשיש תקלת מחשוב
• המאזינים יכירו את המיזם העסקי שאני מעוניין לקדם

את אותם היעדים ניתן לנסח בצורה שתאפשר לנו להתקדם לשלב הבא - הנה אותם היעדים, הפעם מנוסחים היטב:

• המאזינים יבחנו את דו"ח קרן הפנסיה שלהם וינסו להוזיל עלויות
• המאזינים יפנו בקשה למחלקת IT בארגון
• המאזינים ישקיעו כסף במיזם העסקי שאני מעוניין לקדם

קל לראות את ההבדל, הניסוח הטוב כולל קריאה לפעולה בעוד שהניסוח הראשוני מעורפל. בעת ניסוח יעדים, יש להימנע משימוש במילים "יכירו", "יהיו מסוגלים", "ידעו" וכו'.

2.  כתבי סיפור

מועד לביצוע: מיד עם סיום כתיבת היעדים

עכשיו כשאנו ממוקדים הגיע הזמן לכתוב את הטקסט להרצאה. מומלץ להתחיל מסיפור קצר המעורר הזדהות ("כשאני רק הגעתי לחברה בתור עובדת חדשה..."), להמשיך בתיאור בעייה או בעיות של הקהל (לדוגמא: "דוד הגיע לעבוד כאן לפני שבועיים, ועדיין הוא לא יכול לקרוא מיילים בגלל תקלת מחשוב"), אפשר לתבל בגרפים וסטטיסטיקות שמראים שהסיכוי של עובד להתקדם בחברה גדל משמעותית אם הוא פונה לגורמי ה IT כשיש תקלות, וכו'.

השתדלי שתיאור הבעייה ויצירת הזדהות עם הסיפור יהוו את חלק הארי של הפרזנטציה, כ 50-70% מהזמן יוקדש לזה. לאחר מכן, יש להציג את הפתרון בדמות הנעה לפעולה, הכוללת בונוס למי שאכן יפעל.

לדוגמא: "על מנת להוריד את עלויות דמי הניהול בקרן הפנסיה שלכם, התקשרו עוד היום לנציג חברת הפנסיה ודרשו עמלה שגובהה לא יעלה על … לאחר מכן, פנקו את עצמכם בסופ"ש זוגי במלון הנסיכה באילת (כן, כולל טיסות) בזכות הכסף שחסכתם".

מומלץ שהבונוס יהיה מאוד ספציפי והפעולה תהיה קלה לביצוע - כך אנשים אכן ישתפו פעולה.  

מרגע שסיימנו לכתוב את הסיפור, אפשר להתחיל לתרגל אותו בקול רם בבית, מול המראה, במקלחת, ברכב בדרך לעבודה או בכל מקום שאפשר לדבר בקול רם בלי להפריע לשכנים.

3.  הכיני את המצגת ודף הסיכום

מועד לביצוע: כ 3-4 ימים לאחר סיום כתיבת הסיפור ותרגולו.

אחרי שלושה-ארבעה ימים שאת מקריאה לעצמך את הסיפור השכם וערב, כבר די ברור איזה תמונה או משפט מפתח צריכים להופיע בכל רגע. כל מה שצריך זה לקחת את התמונה/משפט מפתח הללו ולרשום אותם על השקף. השקפים הם כלי עזר וכך צריך להכין אותם, אם מספרים על דוד העובד החדש שהסתבך עם המיילים אפשר להראות את תמונתו (ברשותו של דוד, כמובן). אם מספרים על קרנות פנסיה אפשר להראות צילום של דוח פנסיה שנתי, תמונה של סוכן ביטוח, ותמונה של חוף הים כשמספרים על כל הכסף שנחסוך כשנוריד את דמי הניהול.

במקביל, כדאי להכין דף סיכום קצר למאזינים, שכולל למשל את מספרי הטלפון של קרנות הפנסיה השונות, דמי הניהול המומלצים וטלפון של מלון מומלץ באילת ליום שאחרי.

ניסיתם את השיטה והעברתם מצגת מנצחת ? ספרו לי על זה בתגובות !

ארבע טכניקות של מרצים מעולים להרצאה בחדר קשה

מרתין לותר קינג בנאום החלום המקורי

בואו נניח שהצלחנו להמציא מכונת זמן ובזכותה אנו יכולים להביא דמויות מפתח מהעבר לתקופה שלנו. יותר מזה, נניח שמכונת הזמן הזאת התגלגלה לידי כותב הבלוג, וכדי ללמוד טוב יותר על הרצאות החלטתי להביא את מרתין לותר קינג לשידור חוזר של נאומו המפורסם, אבל, בגלל שכל הבמות תפוסות לכבוד יום העצמאות, הנאום נערך בתחנת רכבת אוניברסיטה.

האירוע היה נשמע בערך כך:

”יש לי [כרוז: הרכבת לנהריה תצא מרציף מספר 1] חלום. שיום אחד תקום אומה [כרוז: הרכבת הינה רכבת ישירה לנהריה ואינה עוצרת בתחנות הבינייים. מרתין והקהל מחכים] שיום אחד תקום אומה זאת...“

הנה השני סנט שלי על הנאום הדמיוני — הוא כנראה היה מסתיים מהר מאוד.

לחלל שבו אנו מעבירים את ההרצאות יש חשיבות עצומה בקביעת תגובת הקהל, ההשפעה של ההרצאה והיכולת שלנו להעביר את המסר. לא מזמן התבקשתי להעביר קורס בקומת המרתף, כאשר בקומה הראשונה בוצעו עבודות שיפוצים נרחבות. הקורס נשמע בדיוק כמו נאום של מרתין לותר קינג בתחנת רכבת. לא מובן לחלוטין.

ברוב המקרים, לעומת זאת, התנאים הם לא אופטימליים אבל בהחלט אפשר להתאים או לשפר אותם עם קצת עבודת הכנה. בפוסט זה אספתי מספר טכניקות שעובדות להתמודד עם חדרים חדשים.

1. מגיעים מוקדם.

כשמזמינים אותי להרצאה במקום חדש אני אכוון להגיע שעה לפני תחילת ההרצאה. מעבר לסיבות הטכניות של לא לאחר יש חשיבות להגעה מוקדמת כדי להתיידד עם הקירות. להבין את המכשולים שבחדר ולנסות לחשוב על מעקפים.

אם התמזל מזלכם, חלק מהמאזינים גם יקדימו קצת, ואז הרווחתם הזדמנות לפטפט עם האנשים שהכי מתעניינים בהרצאה לפני שמתחילים.

2. לא מתעלמים מתקלות.

הדבר הבולט ביותר שמבדיל בין מרצים מתחילים למנוסים יותר הוא ההשלמה עם בעיות בחדר. התחלתם לדבר והמיקרופון מצפצף ? תעצרו, תבינו למה ותסדרו את זה. המיזוג חזק מדי ואתם מרגישים שקר לכם ? ככל הנראה הקהל שלכם קופא מקור (אל תשכחו שלמרצה תמיד קצת יותר חם מאשר לקהל) — סדרו את המזגן.

3. משתפים את הקהל

אם התחלתם את ההרצאה ורק אז שמתם לב שפתאום נהיה קר, הדבר הכי טוב לעשות הוא לשתף את הקהל. אפשר לשאול "האם קר לכם ? להעלות את הטמפרטורה במזגן ?". גם הבעתם אכפתיות, גם יצרתם שיתוף פעולה, וגם פתרתם בעייה.

בעייה נוספת שעלולים להתקל בה היא צפיפות קהל, או ליתר דיוק היעדר צפיפות. אתם נכנסים לחדר ההרצאות ורואים שהקהל מפוזר בקצוות שונים של החדר, והאולם נראה ריק. בקשו מהאנשים לעבור לקידמת הבמה. ההבדל בין הרצאה לקהל מפוזר להרצאה מול קהל קטן וצפוף הוא עצום ושווה את הזמן שתפסידו בשינויי המקומות.

4. ואם הכל טוב, אפשר להחמיא

ניקולאס זקש עושה זאת יפה בהרצאה שכאן (מספיק לצפות בדקות הראשונות, עד שהוא מתחיל לשיר).

למרות שלא כל ההרצאות שלנו יהיו באולמות תיאטרון מושלמים, בעזרת עבודת שטח קצרה ורצון טוב, אפשר להתאים את האולם לצרכים שלכם ולהרגיש בבית גם בחדרי הרצאות פחות מוצלחים.

מה היה החדר הכי גרוע שאתם הרציתם בו ? איך התמודדתם ? אשמח לשמוע בתגובות.

עדיין מדמיין את כולם ערומים ? כך ניצחתי את פחד הקהל

טריילר רשמי לסרט נאום המלך

באחת ההרצאות הזכורות לי ביותר הסברתי על נושא מסוים כשלפתע תלמיד שאל שאלה לכאורה תמימה "רגע, לא הבנתי. תוכל לחזור על זה ?". עד כאן אין שום דבר חריג, אבל מיד לאחר אותה השאלה הראש שלי כאילו נעצר.

לא לגמרי נעצר, כמובן, המשכתי לחשוב על איך הגעתי למצב הזה, למה בכלל נכנסתי לכיתה הזו, למה לא התקשרתי להודיע על מחלה — הדבר היחיד שלא היה בראש באותם רגעים היה הנושא שניסיתי לדבר עליו, או כל דבר שקשור לעניין.

ככל שהשניות חלפו וניסיתי להיזכר (ללא הצלחה, כמובן) התסמינים רק החריפו. הזעה, רעד קל וכל מה שקוראים עליו בספרים תקף.
בסופו של דבר הצלחתי לגמגם שאסביר פרטנית אחרי ההפסקה.

כששאלתי מסביב גיליתי שהתופעה משותפת למרצים קבועים וגם מזדמנים, הפחד שנראה טיפשים, הפחד שלא נדע לענות את התשובה הנכונה, או הפחד שאנשים יצחקו עלינו קיימים אצל כל אחד ברמה כזו או אחרת.

פחד זה מוביל פעמים רבות לתופעה הפוכה אותה אני מכנה "הדיבור הרובוטי". הרעיון הוא שנדמה הרבה יותר קל ללמוד בעל פה טקסט מילה אחר מילה מאשר לדבר שוטף, ולכן מרצים, בעיקר בתחילת דרכם, מנסים ללמוד את כל הטקסט של המצגת בעל פה.

התוצאה היא אובדן החיים של ההרצאה, ותחושה של המאזינים שהם מקשיבים לתקליט ולא לבן אדם, מה שמייצר שיעמום במקרה הטוב, או נטישת האולם במקרה הרע.

בואו נדבר עוד קצת על הפחד הזה, מסיבות שונות (שאת רובן אינני מבין) בתי הספר שלנו מלמדים ילדים מגיל צעיר שלטעות זה דבר רע. במבחן יש תשובה נכונה ותשובה לא נכונה, ואם בחרת בתשובה הלא נכונה איבדת נקודות. ברור לכל כי ציון 97 עדיף על ציון 74. הוא פשוט מייצג פחות טעויות.

דווקא האנשים המוכשרים ביותר סובלים מפחד הקהל הקיצוני ביותר. אותם אלה שתמיד התאמצו והצליחו לקבל ציונים גבוהים בעבודות ובמבחנים, חוששים לטעות הרבה יותר מאשר ה"ילד הרע" של הכיתה.

עבור אנשים שלא טועים המחשבה על הטעות ומה יגידו מסביב מלחיצה הרבה יותר מאשר הטעות עצמה. מחשבה זו משתקת וגורמת גם לתופעת הדיבור הרובוטי, וגם לזיעה קרה והיתקעות באמצע הרצאה.

אז איך בסוף הצלחתי להתגבר על פחד קהל לחלוטין ?

זה קל — התחלתי לטעות.

אם מישהו שואל שאלה שלא רלוונטית לשאר המשתתפים, במקום להגיד "דבר איתי בהפסקה" ניסיתי להגיד "אני לא זוכר", או "אני לא יודע". מה שגיליתי היה שאף אחד לא מתרגש מזה. ומאחר ואני ידעתי את התשובה, גם אני לא התרגשתי יותר מדי.

וכמו בכל דבר, גם כאן חשוב לא להגזים כדי שאנשים עדיין ירצו לשמוע אתכם.

לפוסט היום מצורף הטריילר לסרט "נאום המלך", סרט המציג תהליך התמודדות עם פחד קהל עד להשתלטות על הפחד. הוא מעניין ומומלץ.

בפסח הזה משתחררים מהמצגת

הרצאה ללא מצגת - זה עובד

אם ננסה למצוא תאריך אחד, ששינה את עולם הדיבור הציבורי, מן אירוע מכונן שבעקבותיו חיי הדוברים השתנו מקצה לקצה, זה יהיה חייב להיות ה 22 במאי 1990, התאריך שבו מיקרוסופט שחררה לאוויר העולם את תוכנת פאואר פוינט כחלק מחבילת תוכנות האופיס לחלונות גרסא 3.

האפקט התרבותי לא אחר לבוא. אם לפני המצאת הפאואר פוינט מרצים נעזרו בשקפים, לוח או עזרים חזותיים אחרים כדי להמחיש היכן שהיה צורך, ושומעיהם נאלצו לסכם לעצמם נקודות חשובות, כיום נראה כי כולנו התמכרנו לקלות שתוכנה זו (או מתחרותיה) מאפשרת.

מבחינת המאזין המצגת מסכמת את הנקודות החשובות של החומר. המצגת כוללת את כל המידע שהוא יצטרך. היא מספקת ביטחון וחוסכת את הצורך לסכם תוך כדי הרצאה.

מבחינת המרצה שימוש במצגת נוח יותר מאשר לכתוב ולמחוק מהלוח את הנקודות החשובות, היא מאפשרת הצגה של תמונות או סרטונים ויכולה להוסיף מימד של דינמיקה להרצאה.

אז למה שמישהו ירצה "להשתחרר" מהמצגת ?

כשאתם מדברים מול קהל אתם מובילים את ההצגה. אתה, הדובר, מחליט מה יבוא עכשיו, לאיזה נקודה להתיחס, באיזה אמצעי חזותי להשתמש ואיך לגרום לאנשים להתעניין במה שיש לך לספר. השימוש במצגת מאפשר בחלק מהמקרים להאציל סמכויות. השאלות על מה מדברים כעת, איזה דברים לספר, ואפילו מתי ההפסקה מוכתבות על ידי השקפים. המצגת לקחה את ההובלה וכעת כולנו (הדובר והשומעים) הולכים בעקבותיה עד שתסתיים.

תוצאה נוספת ששמתי לב אליה של שימוש במצגת היא רידוד הדיון. כשמרצה אומר משפט המאזינים מתייחסים אליו בספקנות גבוהה יותר מאשר כשהמשפט כתוב במצגת — מה שאומר שאתם תקבלו שאלות קשות בהרבה על הדיבור החי שלכם מאשר על הטקסט הכתוב. השאלות הקשות הנובעות מביקורתיות בריאה הן הבסיס לדיון פורה ולמידה.

לסיום, השימוש במצגות איפשר לדוברים להזניח את שלב ההכנה להרצאה. אנשים שנדרשים לדבר מול קהל כותבים מצגת ומשוכנעים שבכך עבודתם הסתיימה, שכן כשיגיעו להרצאה הם יראו מה כתוב בשקף וידברו על הנקודות שכתבו לעצמם מראש.

אין דבר רחוק יותר מהאמת — כתיבת המצגת היא הצעד האחרון בהכנה להרצאה, ואיננה מהווה תחליף לתכנון ותרגול. השימוש במצגת בהחלט יכול להועיל להרצאות כשעושים אותו נכון אך אם כל ההרצאות שהעברתם עד היום כללו מצגות, עשו לעצמכם טובה ונסו את ההרצאה הבאה להעביר ללא מצגת. התוצאה עשויה להפתיע.

ההרצאה שבלינק השבוע היא של גארי יורובסקי, פעיל זכויות בעלי חיים ואחד הדוברים הרהוטים של התנועה. גארי מצליח בהרצאותיו לשנות הרגלי חיים של אנשים, ולהביא אותם לפעולה מאוד משמעותית. את כל זה הוא מצליח לעשות ללא שימוש במצגת. כך נראית הרצאה ללא מצגת.