 |
| מרתין לותר קינג בנאום החלום המקורי |
האירוע היה נשמע בערך כך:
”יש לי [כרוז: הרכבת לנהריה תצא מרציף מספר 1] חלום. שיום אחד תקום אומה [כרוז: הרכבת הינה רכבת ישירה לנהריה ואינה עוצרת בתחנות הבינייים. מרתין והקהל מחכים] שיום אחד תקום אומה זאת...“
הנה השני סנט שלי על הנאום הדמיוני — הוא כנראה היה מסתיים מהר מאוד.
לחלל שבו אנו מעבירים את ההרצאות יש חשיבות עצומה בקביעת תגובת הקהל, ההשפעה של ההרצאה והיכולת שלנו להעביר את המסר. לא מזמן התבקשתי להעביר קורס בקומת המרתף, כאשר בקומה הראשונה בוצעו עבודות שיפוצים נרחבות. הקורס נשמע בדיוק כמו נאום של מרתין לותר קינג בתחנת רכבת. לא מובן לחלוטין.
ברוב המקרים, לעומת זאת, התנאים הם לא אופטימליים אבל בהחלט אפשר להתאים או לשפר אותם עם קצת עבודת הכנה. בפוסט זה אספתי מספר טכניקות שעובדות להתמודד עם חדרים חדשים.
1. מגיעים מוקדם.
כשמזמינים אותי להרצאה במקום חדש אני אכוון להגיע שעה לפני תחילת ההרצאה. מעבר לסיבות הטכניות של לא לאחר יש חשיבות להגעה מוקדמת כדי להתיידד עם הקירות. להבין את המכשולים שבחדר ולנסות לחשוב על מעקפים.
אם התמזל מזלכם, חלק מהמאזינים גם יקדימו קצת, ואז הרווחתם הזדמנות לפטפט עם האנשים שהכי מתעניינים בהרצאה לפני שמתחילים.
2. לא מתעלמים מתקלות.
הדבר הבולט ביותר שמבדיל בין מרצים מתחילים למנוסים יותר הוא ההשלמה עם בעיות בחדר. התחלתם לדבר והמיקרופון מצפצף ? תעצרו, תבינו למה ותסדרו את זה. המיזוג חזק מדי ואתם מרגישים שקר לכם ? ככל הנראה הקהל שלכם קופא מקור (אל תשכחו שלמרצה תמיד קצת יותר חם מאשר לקהל) — סדרו את המזגן.
3. משתפים את הקהל
אם התחלתם את ההרצאה ורק אז שמתם לב שפתאום נהיה קר, הדבר הכי טוב לעשות הוא לשתף את הקהל. אפשר לשאול "האם קר לכם ? להעלות את הטמפרטורה במזגן ?". גם הבעתם אכפתיות, גם יצרתם שיתוף פעולה, וגם פתרתם בעייה.
בעייה נוספת שעלולים להתקל בה היא צפיפות קהל, או ליתר דיוק היעדר צפיפות. אתם נכנסים לחדר ההרצאות ורואים שהקהל מפוזר בקצוות שונים של החדר, והאולם נראה ריק. בקשו מהאנשים לעבור לקידמת הבמה. ההבדל בין הרצאה לקהל מפוזר להרצאה מול קהל קטן וצפוף הוא עצום ושווה את הזמן שתפסידו בשינויי המקומות.
4. ואם הכל טוב, אפשר להחמיא
למרות שלא כל ההרצאות שלנו יהיו באולמות תיאטרון מושלמים, בעזרת עבודת שטח קצרה ורצון טוב, אפשר להתאים את האולם לצרכים שלכם ולהרגיש בבית גם בחדרי הרצאות פחות מוצלחים.
מה היה החדר הכי גרוע שאתם הרציתם בו ? איך התמודדתם ? אשמח לשמוע בתגובות.
בנקודה של בקשה מהקהל לשנות מקומות - אני מוצא את עצמי מתלבט.
השבמחקאני נתקל בזה הרבה בהרצאות מול בתי ספר, כשכל התלמידים ה"מגניבים" יושבים בשורות האחרונות של האולם.
זה מרגיש נכון לבקש מהם להתקרב ולדבר איתם בצורה אישית יותר, ואפשר לפעמים לחסוך ככה את השימוש במיקרופון.
מצד שני זה לוקח כל כך הרבה זמן, ומעורר סוג של התנגדות מצידם.
נקודה טובה. בבתי ספר המצב מורכב וזה מאוד תלוי בכיתה.
השבמחקמה שכן, מנסיון שלי בבתי ספר כמעט לא נתקלתי בקהל ממש דליל. מקסימום השורה הראשונה נשארת ריקה אבל האולם תמיד נראה מלא (ואף מלא מדי - באחת ההרצאות ילדים ישבו על הרצפה וכמעט מעדתי עליהם..)