יום שבת, 5 באוקטובר 2013

10 דברות למשתתפים בהרצאה


אתם מכירים את ההרצאות האלה שבהן הכל הולך טוב? שהאווירה חיובית, ההומור עובד ואפילו יצאתם עם רעיון חדש לקחת הביתה. וודאי השתתפתם באחת או שתיים כאלה בחייכם, ואני מקווה שאף ביותר.
בתור משתתפים בהרצאה אנו מייחסים למרצה את עיקר ההשפעה על איכותה. היה מרצה מעולה או היה מרצה משעמם הן ביקורות שמאוד נפוץ לשמוע אותן ממשתתפים.

אבל מה אם אספר לכם שזו רק על מחצית התמונה?

גם המרצה הטוב ביותר לא יצליח להעביר מסר לאנשים שלא מוכנים להקשיב, וגם מרצה בינוני יצליח להעביר הרצאה טובה אם הקהל לצדו. בתור משתתף בהרצאה, אתה מחזיק במפתחות להצלחה באותה המידה כמו המרצה. ומאחר ואני יודע שאם כבר טרחת לבוא להרצאה, אתה מעדיף שהיא תהיה טובה, הנה 10 כללים פשוטים שיגרמו להרצאה הבאה שתשתתף בה להיות הצלחה (או לפחות יעזרו מאוד).

1. לא אפתח לפטופ באמצע הרצאה


הניסוח ספציפי אבל הכלל תקף גם במקרים כלליים יותר. זה לא משנה אם מדובר בעבודה על הלפטופ, כתיבת מאמר שאינו קשור או התעסקות בכל פעילות אחרת שאינה קשורה להרצאה. בניגוד למה שאתה אולי חושב, כשאתה יושב בחדר ההרצאה ומרוכז במשהו אחר אתה מעביר למרצה מסר (כן, מרצים רואים הכל).
מכירים את הסיפור עם הצפרדע החרש שהצליח לקפוץ החוצה מהבור רק כי הוא לא שמע את חוסר העידוד של חבריו?  זה קצת דומה. למרצה יהיה הרבה יותר קל לשמח אתכם אם לא תגידו לו כל היום כמה הוא משעמם. וכן, עדיף שתשבו בחוץ עם הלפטופ.

2. לא אגרור את המרצה לדיונים שלא מעניינים את האחרים


מכל 10 הכללים כאן, יש רק שני כללי אל תעשה. אם הקודם התייחס למקרה בו אתה לא מתעניין בהרצאה, בכלל זה אנו עוסקים בבעיה הפוכה, המאזין שמתעניין יתר על המידה.
לכאורה דיון ושאלות מראים על התעניינות, אך יש מצבים בהם אנו שואלים רק כדי להעביר נקודה למרצה או למשתתפים האחרים. אתה מכיר את זה, המרצה אמר משהו שטותי ואתה רוצה להוכיח אותו על טעותו, או שאתה לא מסכים או חושש מהרעיון החדש שמקודם כאן. זה קורה לכולנו. בפעם הבאה שזה קורה לך נסה פשוט לשתוק. אני יודע שזה קשה, אבל שנינו הרי יודעים שממילא לגרור את המרצה לדיונים שוליים לא יגרום להרצאה לעבוד טוב יותר.

3. אשתתף ואוסיף הערות


אין דבר שמייצר אנרגיה טוב יותר מקהל שמשתתף ומוסיף הערות. דרך ההערות שלכם המרצה מבין מה מעניין אתכם יותר או פחות, מכיר את העולם שלכם. מרצה טוב ייקח הערות אלה ויתאים את המשך הדברים למה שעולה מהשיח.
תנו למרצה שלכם את הכלים להעביר את הרעיון בשפה שתדבר אליכם הכי טוב.

4. אצחק בקול רם או לפחות אחייך


הנה הדבר לגבי הומור. הוא עובד אם המאזינים צוחקים. וזה לא משנה כמה טוב או רע אתה מספר את הבדיחה, או כמה היא מוצלחת. הדבר השני לגבי הומור הוא שאף אחד לא אוהב לצחוק לבד. אם המרצה שלך ניסה להצחיק, זרום אתו. גם אם הבדיחה לא הצחיקה אותך במיוחד, אנשים מסביב רואים את החיוך ומרגישים בנוח לחייך גם. זה מדבק.
האלטרנטיבה ? מרצה שמרגיש נבוך אחרי שסיפר בדיחה לא מצחיקה, מה שישפיע על המשך הדרך.

5. אמחא כפיים בסוף ההרצאה


כי זה לא עולה כסף, כי זה נותן הרגשה טובה וכי הבן אדם באמת התאמץ. והכי חשוב מחיאות כפיים, כמו צחוק, הן מדבקות. מישהו צריך להתחיל את זה אבל ההמשך קורה מעצמו.

6. אעביר את הטלפון לשקט בתחילת ההרצאה, ואם שכחתי אז אחרי הצלצול הראשון


כי טלפון מצלצל מוציא אותך, את המרצה, ואת שאר המשתתפים מריכוז, ופוגע בהנאה של כולם. כי לענות לשיחה באמצע הרצאה מעביר מסר, שגם המרצה קולט אותו וגם שאר המשתתפים. וכי זה די מביך כשהמרצה עוצר את הכל, מתקרב אליך ומבקש שתסיים את השיחה (וכולם מסביב מסתכלים).

7. יש שאלות ? בהחלט!


כשמרצה שואל אם יש שאלות, שאל משהו. גם אם זה לא באמת מטריד אותך. השאלה מראה על התעניינות ומדבקת לאחרים. יש בכל הרצאה אנשים שבאמת רוצים לשאול משהו אך מתביישים להיות הראשונים ששואלים, או שחוששים שהמרצה לא באמת מעוניין לענות או לא יודע את התשובה.
כשאני משתתף בתור קהל בהרצאה, אני משתדל להיות הראשון ששואל משהו, רק בשביל להראות לאחרים שזה עובד ומייצר דיון נחמד.

8. אנסה לענות על שאלות המרצה, גם אם אינני יודע את התשובה


כשמרצה שואל שאלה ואף אחד לא עונה הוא מתבאס. הוא לא יודע אם לא עונים כי לא הקשיבו, כי באמת השאלה קשה או כי כולם יודעים את התשובה והשאלה נשמעת נורא טפשית. לכן, אני מנסה להשתתף ולענות, גם אם אינני יודע את התשובה. במקרה הגרוע אמרתי שטות, מה שבהחלט מותר כשאתה קהל.
התשובה שלי, גם אם נכונה וגם אם לא, תתן למרצה חומר להמשיך ממנו ולבנות את המשך הרעיון.

9. אגש לדבר עם המרצה בסוף ההרצאה


מעבר להרגשה הטובה שזה נותן, אפשר גם להעלות שאלות נוספות שלא היה זמן לשאול במהלך ההרצאה, או להסב את תשומת לבו לנקודות שלא היו מספיק ברורות. ההיזון החוזר מהקהל בסוף ההרצאה לא יעזור להרצאה הנוכחית (כי היא הרגע הסתיימה), אבל ייתן למרצה שלך כלים לשפר כדי ההרצאה הבאה תהיה ברורה יותר.

10. אגיב באופן בונה על טופס המשוב


שיחה בסוף ההרצאה היא דרך יעילה לתת הרגשה טובה ואולי לחדד נקודה שלא היתה ברורה, ההיזון החוזר האמיתי והכן ביותר מבוצע דרך טופס המשוב. מרצים קוראים את המשובים, ואת רובנו לא מעניין החלק של המספרים. לעומת זאת, אנחנו מאוד נשמח לשמוע מה לקחת מההרצאה, איזה נקודות היו ברורות יותר ואיזה פחות, על איזה נושאים קיווית לשמוע ולא דיברנו עליהם.
כשמישהו מבקש ממני משוב אני שולח מגילות. אל תתביישו לכתוב הכל, סמכו על המרצה שלכם שיידע לקחת את מה שרלוונטי.

את כל עשרת הכללים אפשר לסכם במשפט אחד — כשאני משתתף בהרצאה בתור קהל, אני לוקח אחריות שההרצאה תצא הטובה ביותר שאפשר, כי אני יודע שאני ושאר המאזינים רק נרוויח מזה. קהל שעובד קשה מקבל בדרך כלל תמורה טובה עבור הזמן שלו, וזה הרי מה שחשוב בשורה התחתונה.

יום שבת, 28 בספטמבר 2013

המדריך השלם לבחירת תמונות לשקפים

לא קל לכתוב מצגות. בעוד שפעם יכולת לקחת ספר ופשוט לסכם אותו בנקודות ולרשום בפורמט של פאואר פוינט, היום כולם רוצים מצגות בסגנון טד. זה אגב שם קוד לשקפים מינימליסטיים עם משפט או עזר ויזואלי בשקף. אומרים לך שלהקריא נקודות משקפים זה משעמם וצריך לספר סיפורים, והמטרה של השקף היא להעביר רגש באמצעים ויזואליים באופן שיתחבר עם המלל של הסיפור. עכשיו לך תלמד פרל עם סיפורים ותמונות. לא קל לכתוב מצגת.

מצגת ויזואלית טובה היא אכן קשה יותר לכתיבה מאוסף נקודות פאואר פוינט, וזאת משתי סיבות: האחת היא שמצגת ויזואלית היא רק חלק קטן מהכנת ההרצאה. החלק המרכזי הוא הסיפור שאותו המצגת מלווה. מי שיתחיל מהמצגת עלול ללכת לאיבוד בפרטים. הדרך הנכונה היא להתחיל מהסיפור שלכם, ורק אחרי שכתבתם אותו בראשי פרקים לעבור על כל סעיף ולהתאים לו עזר ויזואלי; הסיבה השניה היא יותר טכנית. קשה למצוא תמונות טובות. לא שאין תמונות יפות וחופשיות — כאלה יש בשפע. זה פשוט שכשאתה מגיע לחלק בסיפור ורוצה לחזק אותו עם תמונה, קשה לבחור תמונה שתלווה את המסר ולא תגנוב תשומת לב או תעביר מסרים נלווים.

רוצים דוגמא ? כנסו לחיפוש הבא לתמונה חופשית הקשורה למילה פוקוס. תראו אם תצליחו למצוא תמונה שתעביר מסר של מיקוד במטרה.
http://www.123rf.com/search_free.php?kword=focus&t_word=&t_lang=en

כבר חזרתם ? מעולה. עכשיו בואו נדבר קצת על איך בוחרים את התמונה הנכונה למצגת.

1. אולי בכלל לא צריך שקף

לפני מספר שבועות העברתי הרצאה בסגנון Ignite, שזה אומר שיש 20 שקפים והשקף מתחלף אוטומטית כל 15 שניות. בזמן הכנת המצגת בדקתי כמה זמן אני מדבר על כל נקודה ולפי זה כתבתי שקפים שבדיוק יתחלפו עם כל מעבר לנקודה הבאה. זה היה מתיש. אם רצית להתעכב על נקודה יותר זמן זה לא היה אפשרי, או לפחות כך חשבתי. בדיעבד הבנתי שהיתה אפשרות נוספת: שקף כפול. שים שני שקפים זהים וקיבלת 30 שניות לדבר על השקף.
בהרצאה רגילה שאיננה Ignite אפילו את זה לא צריך. ובכל זאת יש נטייה לאנשים לשים שקף על כל נקודה. הנה רעיון: אם אין לך שום רעיון לתמונה טובה עבור נקודה מסוימת, אולי אין צורך בשקף.

2. כמעט תמיד עדיף איור

לאיור יש את היתרון שהוא מספיק פשוט בשביל שכולם יבינו אותו באותו האופן. אם מדובר בהסבר טכני איור עוזר להבין נקודה יותר טוב מכל הסבר מילולי שיוקרן על שקף. לגבי הרצאות לא טכניות הנה כמה דרכים פשוטות להעביר נקודה באיור:

  • אפשרות אחת עדיפה על אפשרות שניה: איור של מאזניים מוטים לכיוון שם האפשרות העדיפה.
  • לא יודעים מה לבחור: מאזניים מאוזנים עם סימן שאלה באמצע.
  • הערות או פידבקים מקהל המשתמשים: רשמו כל הערה בבועת דיבור (סטייל אייפון)
  • מספר אפשרויות: ריבועים צבעוניים מסודרים בגריד
  • איך מוצאים את הדבר הנכון מתוך מבחר גדול: צורה אחת (למשל ריבוע) משוכפלת לאורך כל השקף. מופע אחד מרכזי בצבעים והשאר בשחור-לבן.

3. ואפשר גם לנסות משפט

אם יש לכם נקודה מרכזית להעביר זה ממש בסדר לכתוב משפט בודד על השקף בפונט גדול. הרבה פעמים זה עושה את העבודה טוב יותר מכל איור או תמונה. אם יש כמה נקודות או כמה אפשרויות, אפשר לחלק למספר שקפים, בכל שקף לכתוב את שלושת הנקודות אך שתיים מהן בצבע חצי שקוף ורק אחת בולטת — זו שאתם עכשיו מדברים עליה.

4. אם בכל זאת חייבים תמונה

הדרך הנכונה לבחור תמונה היא להתחיל ממה שאתם רוצים ולא מהרעיון שאותו אתם רוצים להביע. אתרי תמונות אינם שם כדי לתת לכם השראה אלא כדי לתת לכם את התמונה שתרצו (בין אם מדובר באתר תמונות חופשי או בתשלום). גוגל תמונות לעומתם הוא מקום מעולה לקבל בו השראה לרעיון מסוים. זכרו שכשמחפשים בגוגל תמונות אפשר להשתמש בסימן המינוס כדי לסנן החוצה תוצאות לא רלוונטיות, לדוגמא אם תחפשו פוקוס, אולי תרצו להוסיף -ford כדי לא לקבל תמונות של המכונית.

אחרי שאתם יודעים מה אתם מחפשים אפשר ללכת לאתרי תמונות. האהוב עליי למצגות הוא:
http://123rf.com/freeimages.php

שם תמצאו הרבה תמונות סטוק חופשיות.

ואם לא מצאתם אפשר להמשיך ל:
http://morguefile.com/archive


שם התמונות לדעתי קצת פחות מתאימות למצגות, אבל עדיין אפשר למצוא דברים להשתמש בהם.

5. והכי חשוב לקחת השראה מאנשים אחרים

מכירים את ספיקר דק ? ברור שכן. עכשיו לכו לשם ותסתכלו במצגות. לא הכל מוצלח אבל אם נשארים בחלק העליון של Featured Presentations כמעט תמיד תמצאו שם רעיונות מעניינים לאמצעים ויזואלים שיעזרו לכם להעביר את הנקודה שלכם בצורה אפקטיבית.

יש לכם רעיונות נוספים ? מצגות מעניינות שכתבתם ? מקומות אחרים שאתם לוקחים מהם תמונות ? אל תתביישו להוסיף בתגובות.

יום שבת, 21 בספטמבר 2013

זה לא עובד: שתי שיטות שלא יגרמו לאנשים לדבר על ההרצאה שלכם (ועובדה אחת שיכולה לשנות את הכל)

אנשים אוהבים לדבר. אנחנו אוהבים לדבר מול קהל, לדבר עם החברים, עם המשפחה. עובדה זו מסתדרת טוב עם עובדה כואבת אחרת: לא תמיד כל האנשים בעולם יהיו בהרצאה שלכם (למעשה, כמעט תמיד יהיו אנשים מוצלחים מאוד שלא ישבו בהרצאה שלכם). קחו לדוגמא את אילנה, עובדת בחברת ביטוח שבזכות ההרצאות שהיא מעבירה לצוות הקטן שבו היא עובדת, כולם יודעים טוב יותר על פרטי הביטוח שהם מוכרים. ייתכן שאם מעסיקיה של אילנה היו יודעים על ההרצאות המצוינות שלה, היו מזמן מרחיבים את היוזמה, מסייעים לה להפיץ את הידע לכלל העובדים בחברה ואף מתגמלים אותה על ההשקעה.
יש רק בעייה אחת — מי שאחראי על הדרכות העובדים בחברה בה אילנה עובדת לא יודע על היכולות המצוינות שלה, ולא היה בהרצאה.

וזה נכון גם במקרה הכללי, כמובן. את ההרצאה שלכם ישמעו 30, 50 או 100 איש. רק דמיינו את כמות האנשים הרלוונטיים שלא ישמעו את ההרצאה. בתור מרצים אנו מעוניינים לשמח את הקהל שלנו, אבל אנו גם מעוניינים שהם ימשיכו לדבר על מה שהם שמעו, יכתבו על זה יעלו לפייסבוק, בקיצור יעשו קצת באזז. מה, אם כן, אנו יכולים לעשות כדי לעזור לבאזז הזה לקרות ? בואו נתחיל מהדברים שלא ממש עובדים.

1. אפשר לעשות משהו ממש מוזר


למה זה נשמע נכון: אנשים מדברים אם יש להם משהו לדבר עליו, וגם אנשים אחרים עושים את זה. כולם דיברו על ליאור צורף שהעלה שור לבמה בטד, אולי גם אני אביא שור להרצאה הבאה שלי…

האמת הכואבת: הדברים המוזרים שאנשים מדברים עליהם הם מאוד נדירים, וגם כשזה קורה לא תמיד זה לטובה. כשאורן אל-און  משנה למנכ"ל הפניקס התפשט בכנס סוכני הביטוח זה אומנם הגיע לעיתונים, אבל תגובות משתתפים העידו שזה היה מאוד מביך כנראה לא יקדמו את מטרותיו.
ברוב המקרים כשתעשו דברים מוזרים זה ייזכר בתור אירוע חריג ומביך שכולנו נעדיף לשכוח. הסיכוי להפוך לסנסציה ויראלית הוא נמוך. כנראה בגלל זה אנו מתלהבים כל כך מאלה שכן הצליחו לעשות את זה, ומדברים עליהם.

2. אפשר (לנסות) לייצר באזז בעצמנו.


למה זה נשמע נכון: לפעמים אנשים מדברים מכוח האינרציה, משהו מופיע בפייסבוק אז עושים שייר. אם רק אני אעלה לבד לפייסבוק לינקים לכל הדברים הטובים שאני אומר על עצמי, אולי זה יגרום לאנשים נוספים לשתף.

האמת הכואבת: כשאנשים מעלים יותר מדי חומרים על עצמם לרשת ואף אחד לא משתף, זה נראה קצת… עצוב. יניב דויטש למשל מאיים שיחסום חברי פייסבוק שלא ישתפו את הבדיחות שלו. גם פרופילים מזויפים לא עובדים. אנחנו מספיק חכמים להבדיל בין התלהבות אמיתית לרעשי רקע מזויפים. עדיף להתמקד בלייצר את הראשון.

אם לדחוף ולהתאמץ לא יעזור לי לקבל את תשומת הלב הציבורית לה אני ראוי, מה עוד נשאר? התשובה לדעתי היא אכפתיות. יש מספר אנשים בקהל שלך שהולכים מאוד להתרגש מההרצאה. יש מספר אנשים שההרצאה שלך הצליחה לגעת בהם, לשנות בהם משהו. אלה האנשים שאחרי ההרצאה גם ילכו לדבר עליה.
הסוד הוא להראות לאנשים האלה שאכפת לך מהם. לייצר אתם דיאלוג ולעזור להם לדבר על מה שהם ממילא רוצים לדבר עליו.
אני קורא כל שבוע את הטור של טל ניב במוסף הארץ. היא כותבת על תמונות וכל פעם בוחרת תמונה אחרת לכתוב עליה. כשהצלם ג'ף וול הגיע לארץ, טל הגיעה להרצאות לפני הזמן כדי לדבר אתו לפני. עצם זה שהמרצה (ג'ף וול) הגיע לפני הזמן, ודיבר עם אנשים שאכפת להם מעבודתו זיכה אותו במילה טובה בטור השבועי.

לייצר באזז חיובי להרצאות שלכם זה לא כל כך קשה. כל מה שצריך זה למצוא אנשים שמוכנים לדבר, ולעזור להם לדבר על זה. כל השאר זה קישוטים.

יום שבת, 14 בספטמבר 2013

רוצה לדעת מה באמת הקהל חושב עליך?

ברור שכן! מנסיון בעבודה עם מרצים, ולמרות שלא נעים להודות בזה, כולם רוצים לדעת מה הקהל חשב עליהם. האם המסר עבר, האם אנשים התעניינו, האם הם יבואו שוב. אלה שאלות שכל מרצה שואל את עצמו בסוף הרצאה.
ברוב המקרים משובים על הרצאה הם יוזמה (או אינטרס) של מארגן האירוע שרוצה להרוויח. בשביל להרוויח מארגון אירועים צריך להביא את המרצים הטובים ביותר, ולכן יש הגיון כלכלי לנסות לדרג את המרצים כדי לדעת את מי להזמין בפעם הבאה.
העניין שבדרך כלל המשובים האלה לא מגיעים למרצים. המרצים הטובים יודעים שהם כאלה כי הם מוזמנים להרצות שוב. הפחות טובים נותרים להבין לבד.

גם במקרים בהם המשובים כן מגיעים למרצים, הרבה פעמים השאלות הרשומות בהם לא מספיק טובות כדי שמרצה יוכל להסיק מסקנות ולדעת מה לשפר. אני חושב שזה נובע מאותה הסיבה: מי שכותב את המשובים צריך אותם כדי לדעת את מי להזמין לפעם הבאה. יש מספיק מרצים ולכן הרבה יותר קל לקחת מרצה טוב מאשר לעזור למרצה בינוני להשתפר (עבור מישהו שתפקידו לארגן כנסים).

טופס משוב כזה יכול להגיד לך ש-29 משתתפים מאוד נהנו בהרצאה שלך וחושבים שאתה עשר, עוד 12 חשבו שהיה די בסדר ו-3 חשבו שההרצאה היתה משעממת מאוד.
לפעמים גם יוסיפו לזה תיאור מילולי, ואז אתה תקבל טופס שכולל הערות כאלה (פעמים רבות באותו הטופס):
1. ”ינון מרצה תותח ומקצועי, למדתי המון ונהניתי מכל רגע“
2. ”המרצה היה גרוע מאוד, לא יודע את החומר וחסר ידע מקצועי“

אז מה עושים כדי לדעת מה אנשים חשבו על ההרצאה שלך ואיך ניתן להשתפר לפעם הבאה?

1. דבר עם המשתתפים


הדבר הראשון והחשוב ביותר שמרצה צריך לעשות הוא להיות זמין למשתתפי ההרצאה. זמין זה אומר שאנשים יכולים לדבר אתך (כלומר אתה נשאר אחרי ההרצאה, נותן את כתובת המייל שלך ועושה חיים קלים למי שרוצה למצוא אותך ולדבר), אבל גם מרגישים בנוח לעשות כן.

הרבה אנשים לא אוהבים לקבל ביקורת או לתת אותה. לקבל ביקורת יכול להיות מביך, אבל כשאתה בא לתת ביקורת אתה מסתכן בעימות, ואין לנו כח לזה.

הדרך הכי טובה לגרום לאנשים להרגיש בנוח לדבר אתך היא לפנות אליהם בעצמך. לך אחרי ההרצאה לאנשים שנראים נחמדים בקהל ושאל את השאלות הבאות:
  - איך היתה ההרצאה שלי בהשוואה להרצאות אחרות ששמעת היום ?
  - האם היה נושא שרצית שאתייחס אליו, אך לא קיבל התייחסות ?
  - מה היה מעצבן בהרצאה ? מה אפשר היה לשפר לדעתך ?

אתם תגלו שכשאתם נגשים לאנשים ומתחילים שיחה, במיוחד בארץ, לכל אחד יש משהו להגיד. וזה דבר טוב.

2. דבר עם מארגן הכנס


להביא אנשים שיקשיבו להרצאות זה לא דבר קל. אני אסתכן בהשערה שרוב מארגני הכנסים מכירים אישית חלק משמעותי מהאנשים שמגיעים לכנס, ובהתחשב בעבודת השיווק שמארגני הכנס כבר ביצעו ערוץ התקשורת שלהם עם המשתתפים הוא הרבה יותר פתוח מאשר שלך.

אחרי שהעברת הרצאה בכנס תפוס שיחה קצרה עם המארגן, אפשר גם במייל. שאל את השאלות שהצעתי קודם ותראה מה יש להם להגיד. לא כולם ישתפו פעולה, לצערי יש יותר מדי אנשים שמעדיפים להגיד שהיה מצוין מאשר להסתכן בלפגוע, אבל אלה שכן יכולים לתת נקודת מבט טובה לשיפור בעתיד.

הדבר הכי קל למרצה זה לחכות לטפסים, לגלות שהיה טוב (או לא), ולהגיד שפעם הבאה יהיה יותר טוב. אבל התנהלות זו היא חסרת תועלת באותה מידה שהיא קלה. החיים לא נגמרים בסוף ההרצאה. צא החוצה, דבר עם הקהל ותשתפר לפעם הבאה.
רק כך ההרצאה הבאה שלך תהיה טובה יותר.

יום שבת, 7 בספטמבר 2013

5 הרגלים חדשים שיהפכו אותך למרצה טוב יותר בשנה הבאה

שנה חדשה היא הזדמנות מצוינת לחשבון נפש, לאכול את הלב על מה שעשינו רע השנה וגם קצת לשמוח על הדברים שהצליחו. לנו כאן בארץ יש מזל, בגלל שאנחנו אוהבים לאכול את הלב, אנחנו מתחילים שנה פעמיים בשנה. זה גם נותן לנו עוד הזדמנות לתכנן תוכניות לשנה הבאה. הפעם הרשימה שלי קצרה וכוללת 5 סעיפים קלים לביצוע. כל אחד מהם כשלעצמו יהפוך אתכם למרצים טובים יותר, ואפשר גם לנסות את כולם יחד.

1. דברו יותר


בואו נתחיל מההרגל הכי חשוב למרצים. רוצים להיות מרצים טובים יותר ? דברו. קחו כל הזדמנות שיש לכם להעביר הרצאה: מצגת בעבודה, מפגש מקצועי או אפילו ברכה לחג, והתייחסו אליה במלוא הרצינות. תכננו מה אתם רוצים להגיד, הכינו דף קצר עם עיקרי הדברים ותרגלו לפני. בדיבור מול קהל, כמו בדברים רבים נוספים, אין תחליף לנסיון.

2. הכנסו לכושר


מאחר שכושר גופני משפיע על מצב הרוח והאנרגיה שלנו, העצה הזו טובה כמעט לכל דבר שתרצו לעשות. לגבי מרצים זה חשוב במיוחד, אולי לא להרצאות של שעה, אבל מי מכם שניסה ללמד יום של 8-9 שעות (ולפעמים גם 12) יודע שבסוף מתעייפים. כושר גופני יעזור לכם להחזיק מעמד גם בימים והשבועות הארוכים, ועדיין לחייך ולהיראות במיטבכם.

3. שדרגו את הציוד


אין לכם עדיין שלט להעביר שקפים ? המחשב נתקע ב-3 מתוך 4 מצגות שהעברתם החודש ? מגיעים למקום ונתקעים כי אין אינטרנט ? אנחנו כבר בשנת תשע"ד (או 2013 לספירתם) וציוד המחשוב של ימינו די טוב. שלט להעברת שקפים יאפשר לכם חופש תנועה בחדר בזמן ההרצאה, מחשב חדש עם כונן SSD יגרום לתוכנת המצגות להדלק בן-רגע ו Net-Stick או כל סמארטפון ייתן לכם חיבור אינטרנט בכל מקום שתגיעו אליו.
ציוד מיושן או לא מקצועי עלול לפגוע באיכות ההרצאה ולתת רושם לא נכון על המרצה.

4. צאו מאזור הנוחות שלכם


אזור הנוחות הוא המקום שבו אנו יודעים שנעשה עבודה טובה. לכל אחד יש את אזור הנוחות שלו. יש כאלה שמעולים בהרצאות מול ילדים, ולעומתם מרצים שתמיד מצליחים לשעשע מבוגרים. יש מרצים שמעבירים סדנאות של ימים ארוכים או כאלה שאלופים בהרצאות קצרות. לא משנה מה אתם יודעים לעשות טוב, השאלה האמיתית היא מה אתם עדיין לא יודעים לעשות טוב. אם תמשיכו להעביר את אותו סוג הרצאות לאותו קהל, גם אם הקהל מאוד יהנה, זה לא יעזור לכם להיות מרצים טובים יותר.
מרצה טוב מגוון, ולכן לכו וחפשו את ההזדמנויות שיפחידו אתכם. בפעם הראשונה זה מלחיץ, אחרי זה מתרגלים וזה אפילו נהיה כיף.

5. התחילו בלוג


שמתם לב שיש לי רשימה של בלוגים מומלצים כאן בצד ימין ? שמתם לב כמה מעט מהם בנושא דיבור מול קהל ? זה ממש עצוב. בעוד שבאנגלית יש המון חומר לקרוא על עיצוב שקפים, כתיבת מצגות ודיבור מול קהל, מגוון הכותבים העבריים על נושאים אלו מצומצם. בלוג יעזור לכם לחשוב על הדברים שלמדתם, ולחלוק אותם עם הסביבה. הוא יאפשר לכם לקבל רעיונות ודעות מאנשים אחרים (גם כאלה שלא פגשתם אישית). ההזמנה שלי לשנה החדשה — פתחו בלוג על דיבור מול קהל בעברית, שילחו אליי מייל ואוסיף אתכם לרשימת המומלצים.

מאחל לכולם שנה עברית נפלאה ומלאה בהרצאות מעולות.

יום שישי, 30 באוגוסט 2013

5 דברים שלא סיפרו לכם על פחד קהל

כולנו רוצים להיות טובים יותר במה שאנו עושים. אנו רוצים להעביר הרצאות טובות יותר, לכתוב טוב יותר, ואולי להיות מתרגמים, רופאים או נהגים טובים יותר. יש רק בעייה אחת: אין לנו מושג מה זה נקרא לעשות משהו יותר טוב.
במהלך רוב הילדות שלנו אנו מסתמכים על אנשים אחרים שיגידו לנו אם אנחנו בכיוון. התינוק שמחפש חיזוקים מהוריו, הילד שמחפש להיות מקובל חברתית או הדוגמא הבולטת ביותר: התלמיד בבית הספר, שעבורו ציון גבוה יותר במבחן אומר שהוא הצליח טוב יותר.

אבל מדדים חיצוניים לא מחזיקים מעמד לאורך זמן.

ככל שאנו גדלים ובוחרים את הכיוון שלנו, אנו מגלים שהצלחה היא עניין אינדיבידואלי, ושמדדים חיצוניים כבר לא קיימים או שאינם עונים עוד על הצורך שלנו לדעת אם אנו בכיוון הנכון להשתפר. קחו לדוגמא מרצה — בתחילת דרכו הוא עשוי להסתכל על טפסי חוות דעת תלמידים כדי לדעת איך היתה ההרצאה. לאחר מספיק אימון ונסיון, יגיע המרצה שלנו לנקודת החוו"ד 10, כלומר בכל טפסי חוות הדעת שהוא מעביר כולם תמיד מסמנים את המספרים הגבוהים ביותר.

וזו הנקודה שבה המדד החיצוני מאבד את משמעותו.

דרך טובה יותר להשתפר היא להשתמש במדדי הצלחה פנימיים. מדד הצלחה פנימי משמש אותנו כמו מצפן. במקום להציג את מקומנו על סקאלה סופית של אפשרויות, מדד הצלחה פנימי יהיה כזה שיכווין אותנו, ושנוכל להיעזר בו כדי לדעת אם אנחנו בדרך הנכונה להשתפר. 
פחד קהל הוא דוגמא למדד הצלחה פנימי כזה. הנה כמה מאפיינים שלו שהופכים אותו למתאים.

1. לכולם יש פחד קהל.


למרות שזה נראה כאילו יש אנשים שממש קל להם לדבר מול קהל, אני אסתכן ואגיד שכל אחד שאי-פעם דיבר מול קהל חווה פחד קהל. מנסיון אישי אני אוסיף שפחד הקהל לא נעלם עם השנים, אבל בהחלט משתנה בהתאם למיומנות וליכולת.

2. הפחד אומר שאכפת לך מהתוצאה.


תנאי הכרחי לפחד הוא שאכפת לנו. אנחנו מפחדים כי דברים עלולים להכשל, כי אנו עלולים לשכוח את מה שרצינו להגיד, כי אולי ישאלו אותנו משהו שלא נדע, כי אולי נתפס כטפשים או לא מקצועיים. כל אחת מהאפשרויות האלה היא משהו שאנו מעדיפים שלא יקרה.
אנשים נלחצים לפני ישיבה חשובה בעבודה, לפני פתרון או הגשה של מבחן או אפילו לפני דייט. בכל המקרים אכפת לנו מהתוצאה, אחרת זה לא היה מלחיץ.

3. המטרה של הפחד: להרחיק אותך מסכנה.


לפחד, אגב, יש מטרה אבולוציונית. הוא כאן כדי להרחיק אותנו מסכנה. האבולוציה מראה שלעשות את אותם הדברים שוב ושוב נחשב בטוח יותר מלנסות דברים חדשים שאנו לא יודעים איך יסתיימו. הפחד נועד כדי למנוע ממך להסתובב לבד ביער באמצע הלילה, כי יש שם חיות טרף.
אחת הסיבות שאנשים פוחדים מדברים שונים היא כח ההרגל במניעת הפחד. מי שרגיל לעשות דבר מה, לא יפחד לעשותו (או לפחות זה לא יהיה אותו סוג פחד). זו גם כנראה הסיבה שחשיפה הדרגתית עוזרת להתמודד עם פחדים.

4. אם תעביר את אותה הרצאה מספיק פעמים מול קהלים שונים, הפחד יעלם.


עכשיו זה ברור למה: זה כבר לא נתפס כמשהו מסוכן. עם זאת, גם התדירות משחקת כאן תפקיד. אם אתה מעביר הרצאה של שעה פעמיים בשנה, סביר להניח שהתדירות נמוכה מדי מכדי שזה אי פעם יהפוך להרגל.
לעומת זאת, מי שעומד מול קהל 30 שעות בשבוע יצטרך ממש להתאמץ כדי לפחד.

5. פחד קהל אומר שאתה עושה משהו נכון.


וזה בדיוק מה שהופך את פחד הקהל שלך למדד פנימי מעניין. פחד קהל יכול לסייע לך להמשיך לחדש גם בתור מרצה מנוסה (או רופא או אפילו נהג אוטובוס מנוסה). לא משנה מי אתה, איפה אתה נמצא ומה רמת המיומנות שלך: כשתנסה לעשות משהו חדש שעלול להכשל, משהו חדשני שלא ניסית קודם, אתה תחווה פחד. ככל שהדברים שאתה עושה הם עוד מאותו הדבר, פחד הקהל יעלם אבל זה כנראה לא יעזור לך להפוך למרצה טוב יותר.

חפש את הפחד בהרצאה הבאה שלך. אם לא מצאת, אולי כדאי לשנות כיוון.

יום שבת, 24 באוגוסט 2013

מדריך מקוצר לטיפוגרפיה עבור כותבי שקפים

זה לא סוד שלכתוב מצגות זה לא כיף גדול. מרצים מאוד אוהבים לתכנן מה להגיד, לחשוב איזה דברים ללמד ולייצר המחשות ודוגמאות איכותיות לנושאים אלו, אבל לכתוב את הכל לשקפים ? זה נשמע מיותר.
כנראה זו הסיבה שרוב המצגות שאנו רואים בנויות על פי אותה השיטה (כן, גם אלו היפות או המעוצבות): כותב המצגת מפעיל PowerPoint או Keynote, בוחר טמפלייט שנראה נחמד — או אם מדובר בארגון אפשר לקחת את הטמפלייט הארגוני, ומתחיל למלא את הטקסט במקומות המתאימים.
אני לא חושב שהאשם כאן הוא עצלנות. אולי חוסר ידע.

בעוד כותבי מצגות רבים מבינים את החשיבות של בניית טיעון, הצגת הבעייה בצורה משכנעת וקריאה לפעולה — כשמדובר באופן ההצגה של הטקסט אנו לא ממש מבינים את הקשר בין אופן הצגת הטקסט על השקף לבין העברת המסר. במקרה הטוב אנו רוצים לכתוב מצגת יפה כדי שיחשבו שהשקענו.
בואו ננסה לבחון רגע את השאלה הזו באמצעות דוגמא.

1. למה בכלל צריך טיפוגרפיה.


נתבונן ב-3 ההזמנות המופיעות כאן כשקפים. נסו לחשוב מאיזה אירוע הגיעה כל אחת מההזמנות.





הטקסט בכל אחת מההזמנות הוא זהה. למרות זאת, סביר להניח שההזמנות הן לשלושה אירועים שונים: הראשונה מרגישה רשמית ויכולה לתפקד כהזמנה לאירוע תרבותי או משפטי (עו"ד אוהבים אותיות גדולות); השנייה יכולה לתפקד כהזמנה לאירוע עם ילדים, מסיבה או חדר ג‘ימבורי חדש שנפתח בשכונה; והשלישית עובדת לא רע כהזמנה לחתונה או אירוע אופנה.

גם אם הרעיונות שלכם לגבי אירועים היו שונים משלי, על דבר אחד אנו יכולים להסכים, אופן כתיבת המילים כולל גם הוא משמעות, הנגזרת מהרקע התרבותי של הקוראים ומעולם המושגים שלהם. משמעות זו יכולה להתאים למסר שאתם רוצים להעביר או להתנגש אתו. ואתם כבר יודעים מה עדיף.

2. אבל אני לא יודע לעצב.


אם אתם לא מרצים לעיצוב, רוב הסיכויים שהתגובה שלכם לפסקה הקודמת תהיה משהו בסגנון ”אוקיי שוכנעתי שטיפוגרפיה זה חשוב, אבל אין מצב שאני אצליח להעביר את המסר הנכון דרך אופן הכתיבה, אז עדיף לנסות לא להעביר מסר כלל“.
זה כנראה גם מה שאני הייתי אומר, אלמלא בעייה אחת: אין לכם באמת אפשרות לא להעביר מסר כלל. כל דבר שתכתבו, כולל מצגת מלאה Bullet Points בגופן ברירת המחדל של Power Point אומר משהו. זה אומר משהו עליכם, על הטקסט ועל המסר.

מעצב טוב יוכל כמובן לעזור לכם לכתוב באופן שיעבוד הכי טוב עבור הקוראים שלכם, אבל אין בזה ממש צורך. כדי לכתוב טוב כל מה שצריך זה לדעת לקרוא.

3. אוקיי שוכנעתי, מה עכשיו ?


המטרה שלנו כשאנו כותבים מצגות היא לעזור לאנשים לקרוא אותן, לשמור על רמת עניין גבוהה ובסוף גם להניע לפעולה. בפעם הבאה שאתם כותבים מצגת, נסו לקרוא אותה אחרי שכתבתם תוך שימת לב לפרטים הבאים:
  1. נסו לקרוא את המצגת בחדר חשוך, כך שהאור היחיד מגיע מהמקרן. העיניים מתעייפות ? עדיף לבחור רקע קצת יותר כהה.
     
  2. האם השתמשתי בגופן מעניין ? אם כן - החליפו. זו לא שגיאת כתיב, גופן שנראה לכם מעניין לרוב יסיח את דעתם של הקוראים, בייחוד במצגת ארוכה.
     
  3. נסו להסתכל על שקף אקראי. תוך כמה זמן אתם יכולים להבין בגדול מה הוא רוצה להגיד ? אם יותר מ-3 שניות, שכתבו את הכותרת ושקלו להבליט אותה.
     
  4. האם התמונה עוזרת להבנה של השקף או פוגעת ? האם טקסט מסוים עוזר להבנה או מסיח את הדעת ? כלל אצבע: אם אפשר בלי זה, עדיף בלי זה.

ולמי שרוצה לקרוא עוד על טיפוגרפיה, אני התחלתי לקרוא השבוע ספר חופשי מרתק של מתיו באטריק שנקרא Practical Typogrpahy ואני ממליץ עליו מאוד.

כתבתם מצגת מעניינת ורוצים לספר על זה ? התגובות של הפוסט הן מקום מצוין!