ֿ
אם נתחיל מהסוף, ההרצאה חייבת להניע לפעולה או לשנות משהו אצל המאזין שלכם. זהו, אם כן, המרכיב הראשון — הנעה לפעולה או שינוי עמדה.
אם אני הולך לספר לכם על היתרונות של פעילות גופנית, אני עושה זאת כי אכפת לי מכם, ואני רוצה שתתחילו לעשות ספורט כדי שתחיו טוב יותר. הקריאה לפעולה כאן יכולה להיות הצעה חד-פעמית להצטרפות למכון כושר במחיר מבצע, או לחילופין הצגה של תרגילים שתוכלו לנסות בבית.
מסירת מידע יבש ממרצה שהיה מעדיף לעשות משהו אחר, לקהל שהיה מעדיף לעשות משהו אחר היא בזבוז הזמן של המרצה ושל הקהל.
על מנת שהקריאה לפעולה תהיה אפקטיבית, היא חייבת להגיע אחרי שהמאזין רוצה לפעול בדרך שאתם קוראים לו לפעול. זה מביא אותנו למרכיב השני להצלחה — יצירת מוטיבציה.
שימו לב שיצירת מוטיבציה חייבת לתת מענה לשני נושאים: מצד אחד לייצר רצון לפעולה, ובאותו הזמן גם לייצר תחושת מסוגלות. נסו לדבר עם מעשנים לכמה דקות והרבה פעמים תשמעו כמה הם רוצים להפסיק אבל לא חושבים שהם יכולים. כל עוד לא תתנו מענה לתחושת המסוגלות ההנעה לפעולה לא תצלח.
לסיום, חשוב לזכור שאנו נוטים להיות קשובים יותר לאנשים שנראים לנו אמינים. פרשן צבאי שמדבר בטלויזיה על חשיבות מבצע צבאי כזה או אחר נשמע יותר אמין מנהג המונית, למרות שסביר מאוד שטענותיהם דומות. הרכיב השלישי, אם כך, הוא יצירת אמון.
בדוגמת חדר הכושר, לאדם ספורטיבי יהיה הרבה יותר קל לדבר על חשיבותה של פעילות גופנית מאשר לאדם שלא עסק בספורט בעשור האחרון. גם אם תוכן ההרצאה יהיה זהה, קשה מאוד לתת אמון באדם לא ספורטיבי בנושא פעילות גופנית.
לסיכום, ראינו שכדי שההרצאה הבאה שלך תצליח היא חייבת לכלול לפחות שלושה מרכיבים: יצירת אמון, יצירת מוטיבציה והנעה לפעולה. גם הסדר חשוב, קל יותר לייצר מוטיבציה אחרי שביססנו אמון, וקל יותר להניע לפעולה אחרי שיצרנו מוטיבציה. בפעם הבאה שתכתבו הרצאה, וודאו שאתם יודעים לענות על שלושת השאלות:
1. מדוע שיקשיבו לי ? (יצירת אמון).
2. מה הצעד הבא של המאזינים אחרי ההרצאה ? (הנעה לפעולה).
3. מה הם ירוויחו מביצוע הצעד הבא ? (יצירת מוטיבציה).
הייתם בהרצאה מרגשת שהניעה אתכם לפעולה או שינתה משהו בהשקפת עולמכם ? ספרו לי על זה בתגובות !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה