 |
| תמונה מ 123rf.com |
רגע, הוא באמת אמר את זה ? אולי אני לא הבנתי...
רגע, זה באמת לא נכון ? אולי אני טועה...
רגע, להעיר לו ? אולי זה יגרום לו להרגיש רע ...
רגע, להעיר לו ? אולי זה סתם יגרור דיון מיותר שישעמם את כולם ...
רגע, להעיר לו ? אבל אז כולם יסתכלו עליי וזה מלחיץ ...
רגע, להעיר לו ? אולי עדיף שאפנה אליו באופן פרטי בסוף ההרצאה ...
(ובסוף ההרצאה, כשהוא עסוק עם המון תלמידים אחרים אני חושב שאולי עדיף לשלוח מייל, שכמובן מעולם לא נשלח).
רגע, להעיר לו ? טוב עכשיו כבר מאוחר מדי ...
זו הסיבה שאני מופתע לטובה כל פעם מחדש כשמישהו מתקן אותי באמצע הרצאה. אותו המאזין האמיץ נראה בעיניי כמייצג של עשרות מאזינים שחשבו את אותו הדבר אך מאלפי סיבות לא הרימו יד לדבר. בתור מרצה כל שאלה כזו היא הזדמנות להבין איזה מההסברים שלי לא מספיק ברור, ולשפר אותו להרצאות הבאות.
כל שאלה שאתם שואלים בהרצאה היא הזדמנות לעזור לא רק לעצמכם, אלא גם לשאר המאזינים, וגם למרצה עצמו.
ובתור מרצים נסו לקחת שני טיפים מהסיפור של היום:
1. כמות השאלות וההערות של תלמידים היא בידיים שלכם. אם תייצרו אווירה שבה אנשים לא חוששים אתם תקבלו דיונים ערים ופידבקים כל הזמן.
2. התיחסו ברצינות תהומית לכל תלמיד ולכל הערה (גם מביכה). זה אף פעם לא תלמיד בודד. ההערה שלו עברה בראש של עשרות אנשים לפני שמישהו קם לדבר.
עכשיו אתם - ספרו לי לאיזה מרצים הערתם ועל התגובות הכי מוזרות שקיבלתם מהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה