אומרים שאפשר לחלק את העולם לשני סוגים של אנשים: אלו הפותחים את חוברת המצגות של הקורס אחרי שהקורס הסתיים, ואלה שאצלם היא זרוקה כאבן שאין לה הופכין במגירה נידחת, מחכה לנקיון פסח הקרוב כדי להיזרק לפח. בתור חבר בקבוצה השנייה, כשהתחלתי ללמד בעצמי קורסים הדבר הראשון שוויתרתי עליו היה המצגת. ההנחה היתה שממילא היא תגיע לפח, אז עדיף להשקיע בהסברים איכותיים ודוגמאות טובות — וכך אכן עשיתי.
ללימוד ללא מצגת יש הרבה יתרונות: המרצה גמיש יותר להסביר על נושאים שמעניינים את התלמידים, וכשמדובר בנושאים פרקטיים, אפשר להשתמש בלימוד מונחה משימות כדי לשלב לימוד בחווית עשייה. והבונוס - אפשר לצייר על הלוח איורים ספונטניים להמחשה.
כל זה עובד טוב ויפה בתיאוריה, אבל כבר בקורס הראשון שלימדתי המציאות טפחה על פניי. מסתבר, שבניגוד להרצאה קצרה, כשמדובר בקורס מעשי שאנשים יוצאים אליו כדי לקבל ידע, חומרי העזר מאוד חשובים למשתתפים. הנה חלק מהסיבות מדוע:
1. קורס לרוב כולל יותר חומר ממה שהמשתתף הולך להשתמש בו מחר בבוקר. חלק מהנושאים שיילמדו ישמשו את התלמידים שלך בתקופה הקרובה, חלק ישמש אותם בעתיד, וחלק לא ישמש אותם כלל.
2. יש תכנים שלוקח זמן להבין אותם. קריאה חוזרת לאחר ההשתתפות בקורס מחזקת את ההבנה.
3. חומר עזר מודפס ואיכותי משמש כמזכרת להשתתפות בקורס.
אז הלכתי לכתוב מצגת.
ועכשיו יש לנו בעייה חדשה — מה לכתוב בה. רוב המצגות שאני קיבלתי בתור משתתף בקורסים היו אוטונומיות, כלומר, משתתף יכל לפתוח את המצגת לאחר סיום הקורס, וללמוד ממנה מחדש את הנושאים.
אם הפסדת שיעור, אין שוב בעייה ללמוד את הנושא דרך המצגת.
דוגמאות למצגות מסוג זה לא חסר, הנה הראשונה שמצאתי בגוגל כשחיפשתי קורס לינוקס:
הסוג השני של מצגות שמרצים משתמשים בהם הוא מצגות המחשה. מצגות אלו כוללות תמונות, איורים או המחשות שעוזרים להבין את החומר עבור תלמיד שיושב כרגע בכיתה, אבל לא ניתן ללמוד מהן את החומר לבד (כלומר, אינן אוטונומיות). במצגת המחשה השקפים ברובם ריקים, ותלמיד שמשתתף בשיעור יכול לכתוב לעצמו הערות על גבי המצגת תוך כדי השיעור. הנה דוגמא למצגת מסוג זה:
אני יודע מה אני מעדיף, אבל מאחר וזה בלוג - עכשיו תורכם. מבין שני סוגי המצגות ספרו לי בתגובות איזה מצגת תעדיפו לקבל - ומדוע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה