מאחר וסיטואציות חברתיות רגישות כמו זו הן הזדמנות מעולה לשפר את יכולות ההרצאה שלכם, ומאחר ולפי החדשות נראה שהריצה אמש לא היתה האחרונה, ריכזתי עבורכם השבוע מגוון טיפים כיצד לנצל את המצב ולשפר את המיומנויות הבין-אישיות.
1. בואו נזכור שמות טוב יותר.
מכירים את זה שאתם מגיעים להרצאה והמרצה עושה סבב שמות, ולאחר מכן לאורך כל היום פונה אליכם בשמכם ? סביר להניח שלא. רוב המרצים לא טורחים להקשיב לשמות של כל האנשים באולם או הכיתה, וגם אלה שכן לרוב מתקשים לזכור.
תאר לך כמה נחמד ירגישו המאזינים שלך אם תוכל לפנות אליהם בשמם הפרטי.
כשאתה זוכר שמות ומדבר עם אנשים בשמם, כל האווירה משתנה. ממרצה אתה הופך לחבר, לאנשים נוח יותר לפנות אליך בשאלות ובסופו של יום קל יותר לייצר קשרים חדשים.
הקושי הוא כמובן לזכור. בפעם הבאה שאתה במרחב המוגן עם השכנים, וודא שאתה זוכר את שמותיהם של כל השכנים. באזעקה הבאה נסה לפנות אליהם בשמם. אל תתבייש להתבלבל בשמות, מקסימום זה יעלה חיוך שזה מעולה במצבים שכאלה.
2. קשרים, קשרים ועוד קשרים.
האם אתם יודעים מה עושים השכנים שלכם ? מעבר לשיחות חולין על הילדים ומזג האוויר, כשתקועים יחד במרחב המוגן יש לנו את השקט להתיידד ולהכיר טוב יותר את האנשים שלידנו. זה גם יעזור לכם בחיי היום-יום כשהמשבר ייגמר, וגם אולי תמצאו כך הזדמנות מקצועית שלא חשבתם עליה.
3. ואם לרוע מזלכם אתם תקועים לבד בממ"ד.
במקום לשבת כל היום על תשבצים, ספרו של סקוט ברקון "וידויים של דובר-מול-קהל" הוא אופציה טובה מאוד להעביר את הזמן, מלא בטיפים ורעיונות כיצד להתכונן ולהעביר הרצאה גם במצבים קשים (כולל סיפורי אימה של דברים רעים שיכולים לקרות במהלך הרצאה. לא כולל אזעקות באמצע הרצאה).
הנה לינק לספר:
4. קטנה לסיום.
כשהייתי תלמיד ואחד הילדים האחרים הפריע (אני הייתי די ממושמע עד כמה שאני זוכר), המורה הוציאה אותו מהכיתה. היום גדלתי ואני בצד השני של הכיתה, ובשנים האחרונות למדתי שמורה נמדד לא רק ביכולת להתמודד עם מצבי קיצון, אלא גם ביכולת למנוע אותם. אני חושב שאותו הדבר קורה גם בפוליטיקה.
המשך שבוע שקט.
הקטנה לסיום היא הגדולה. Like!
השבמחק