סת' גודין - זה שבור

Image via Wikipedia

לצפייה בהרצאה


אומרים שהתחלות הן תמיד קשות, וזה כנראה נכון, אז בשביל להמתיק את הגלולה ההרצאה הראשונה שבחרתי לעבוד אתה היא של אחד הבלוגרים האהובים עליי.

מדובר בהרצאה משעשעת שנערכה ב 2006 בכנס Gel (כנס של מעצבי חווית משתמש) שבה הוא סוקר מספר חוויות משתמש איומות שהוא נתקל בהן כדי שנלמד מהטעויות.

את ההרצאה סת' פותח בסיפור אישי. מדובר בכנס ולכן אין צורך להציג את עצמו. הדקה הראשונה בהרצאה היא קריטית וסת' סוחט כל שניה ממנה. הסיפור כולל אינטרקציה כושלת עם ספק, שסיומה הוא קיבל זיכוי בדמות של שוברי קנייה. את שוברי הקנייה הלא מנוצלים הוא זורק לקהל באקט מחאתי בסיום דקת הפתיחה - וכאן (אחרי דקה) אנו נתקלים לראשונה בנושא ההרצאה: "זה שבור".
הנושא מוצג באופן אינפורמטיבי בשלוש נקודות: מה שבור, למה זה שבור, ומה ניתן להרוויח מכך. זה פתיח טוב כי הוא גורם למאזין להתעניין - סת' בעצם אומר, בוא תקשיב עד הסוף ותוכל להרוויח.
כל ההקדמה, כולל הסיפור האישי, לקחה 3.5 דקות מתוך הרצאה של 20 דקות (פחות מ 20%).

החלק השני (והמרכזי) של ההרצאה הוא הצגה של חוויות משתמש "שבורות".  השקופיות כתובות בגופן שבור (Cracked) המחזק את המסר. כמעט כל אחת מהכותרות מסקרנת, ואותי תפסה במיוחד הכותרת I'm not a fish.
הנושאים מועברים כולם באמצעות תמונות. הצגה ויזואלית מייצרת רגשות והמופע כאן כולו מכוון לייצר רגש של הזדהות (עוד על זה בהמשך), להגיד, אני ואתם באותו הצד כנגד חוויות המשתמש האיומות של העולם.
תמונה היא אחד האמצעים היעילים לעורר רגשות - במקרה של אמפתיה, סת' בחר בתמונות המוכרות לקהל שלו: התור בקולנוע, התור למונית בנמל התעופה, שלטים מצחיקים וקשיי ניווט בניו יורק. כל משתתף יוכל לזהות את עצמו באחת הסיטואציות.
מבחינת קצב השקפים רצים. מדובר ביותר מ 40 שקפים בחלק שאורכו כ 17 דקות. זה יותר משתי תמונות בדקה, ובכל שקף יש אך ורק תמונה המעוררת הזדהות וקולו של סת' המתאר את הסיטואציה. יש תמונות שהוא מתעכב עליהן יותר ויש פחות, אבל גם אם פספסתם את הפואנטה באחד השקפים, קל מאוד להתחבר חזרה בשקף הבא.
סך הכל החלק נמשך מדקה 3:30 עד סוף ההרצאה. בדקה ה 18 הוא נותן את משפט הסיכום מבחינתו (לעתים הדבר הטוב ביותר שתוכלו לעשות לעסק הוא "לשבור את זה" עבור האנשים שאינם קהל היעד שלכם), אבל ההרצאה ממשיכה עוד 3-4 תמונות כדי לסיים בהומור.

נקודות לקחת:

• הזדהות. סת' משקיע המון ביצירת אמפתיה באופנים הבאים:
• הבעת רגש כבר בדקה הראשונה בסיפור האישי.
• תמונות שנבחרו כדי לשקף חוויות מחיי הצופים.
• כותרות נושאים: הכותרת Selfish Jerks מייצרת דיכוטומיה - הדובר והקהל בצד אחד, האנשים שמייצרים חווית משתמש רעה בצד שני.

• קצב. שני שקפים לדקה זה קצב מהיר. הוא יתאים אם יש לכם קהל מגוון ורוצים מצד אחד לדבר אל כולם אך מצד שני מבינים שחלק מהדברים לא מעניינים את כולם. לכן, כל נושא מאוד קצר.

• הסיכום (או החוסר שלו) היה נקודה בעייתית לדעתי. כשהסתיימה ההרצאה שאלתי את עצמי - רגע, על מה בעצם הוא דיבר פה ? מה הוא אמר ? רק בצפייה שניה הבנתי שהפאנצ' היה שתי דקות לפני סוף ההרצאה. אם יש לכם מסר להעביר, נסו לסיים איתו. אנשים זוכרים טוב יותר את המילה האחרונה.