מכיר את ההרצאות האלה שאתה יוצא מהכיתה וחושב לעצמך — וואו אני לא הבנתי מילה ממה שהמרצה דיבר, אבל מעברי השקפים המעולים שהוא בחר ילוו אותי בשארית חיי ? אם התשובה היתה שלילית, אז בוא נדבר קצת על מעברי שקפים במצגות.
כשאתה מתחיל לכתוב מצגת, ועומד מול דף ריק או מול השקף הראשון מנסה לחשוב על כותרת טובה — הדבר שהכי מתחשק לעשות הוא לברוח מכל העסק (עדיף במכונת הזמן הקרובה לתקופה לפני המצאת המצגות).
וזה בדיוק מה שהמוח שלך עושה כשאתה ממשיך לכתוב את המצגת.
יש הרבה דרכים למוח לברוח, יש כאלה שמתחילים לחפש תמונות שיתאימו, אני אוהב לחפש פונטים שישבו "בול" על הנושא שאני רוצה להעביר, אבל הצרה הגדולה מכל היא מעברי השקפים.
חיפוש מעברי שקפים שואב אותך פנימה, ומה שיותר גרוע זה שהוא נמשך לכל אורך כתיבת המצגת.
מרצים מסוימים שיצא לי לשמוע משקיעים גם זמן בבחירת אנימציות בתוך השקף, מה שגורם לכך שלא רק שהשקף ייכנס בהנפשה, אלא גם תוך כדי הצגת השקף חלקים שונים שלו ייכנסו באופן מדורג.
אז מה בעצם רע במעברי שקפים מונפשים ?
מעברי שקפים מונפשים אינם תורמים למסר שלך
בתור קהל אנחנו מאוד צפויים. גם המוח שלנו רוצה לברוח למחוזות רחוקים (ואולי) יפים יותר.
תנו לקהל שלכם את הסחת הדעת הקטנה ביותר ואיבדתם אותם. זו הסיבה שאנחנו מתעקשים לכבות טלפונים לפני תחילת ההרצאה.
הנפשות יפות נותנות לקהל שלך את המילוט המושלם. במקום להקשיב למסר הקהל שלך הולך לאיבוד בין מעברי השקפים.
מעברי שקפים מונפשים נראים מוזר כשחוזרים שקפים אחורה
בשקף מספר 17 אחד המאזינים שואל שאלה, שהתשובה אליה מוסברת באופן מאוד ברור בתרשים שבשקף 12. לחזור 5 שקפים אחורה ולחכות לאנימציות שילכו בכיוון ההפוך זה מייגע, וזה קורה בדיוק בזמן הכי גרוע, כי ממילא כשמאזין שואל שאר האנשים בפוטנציאל ללכת לאיבוד.
מעברי שקפים מונפשים מסיחים את דעתך מהדבר החשוב
כשאני בא לשמוע אותך מדבר, אני רוצה שתספר לי סיפור שאני אוכל להתחבר אליו. ככל שההשקעה שלך לפני ההרצאה ממוקדת במעברי השקפים, כך אתה תשקיע פחות בחידוד המסר שלך והסיפור שאתה רוצה לספר.
השקעה במעברי שקפים מונפשים היא דרך מעולה לברוח מהעבודה האמיתית של הכנה להרצאה, של חידוד המסר ושל נסיון חוזר ונשנה לספר את הסיפור שלך ושיפורו. הדרך הקלה ביותר לשפר את ההרצאה שלך היא לבטל את מעברי השקפים המונפשים. את הזמן שהרווחת נצל לחזרה וחידוד המסר. שוב. ושוב. ושוב.
חזק. ובכלל, מתי נחזור להתעסק קצת יותר בתוכן וקצת פחות באיך שהוא מוצג?
השבמחקזה נכון, למרות שגם אופן ההצגה חשוב. בסוף אני חושב שזה שילוב של השניים שעושה את הקסם.
השבמחק