יום שבת, 1 בספטמבר 2012

הפניית הגב לקהל והרגלים רעים אחרים

תמונה מ: 123rf.com
 ”מי שמביט בי מאחור לא יודע מי אני
מי שמביט בי מאחור לא יכול לשאול אותי
שאלות ששואלים מלפנים
מי שמביט בי מאחור...“

  — הכבש השישה עשר

הרצאה זה לא עניין קל. עליך להכין מראש את כל החומר, לתכנן נושא שהקהל יתעניין בו, להגיע מוכן ובזמן עם כל השקפים ובסוף גם לדבר 30 או 40 דקות. בתוך כל ההמולה קל לנו לשכוח את המכשולים הקטנים שאנו שמים לעצמנו.

בואו נעבור על רשימת הרגלים רעים שאני מנסה להיגמל מהם, ולמה כל אחד מהם יכול לקלקל גם את ההרצאה המושקעת ביותר.

1. הפניית גב לקהל כדי לכתוב על הלוח

העברתי השבוע הרצאה שהתחילה ממש טוב. הסיפורים היו מעניינים, שמרתי על קשר עין טוב ואפילו שאלות הקהל וההשתתפות היו בטוב טעם. באחד השקפים נזכרתי בשם של ספר נוסף שלא הופיע בשקף, ורציתי לשתף את התלמידים אז עצרתי, הסתובבתי וכתבתי את שמו על הלוח.

הנה רשימה חלקית של הדברים שקרו בכיתה באותן 4 שניות:

  • 5 תלמידים פתחו את הלפטופים שלהם והתחילו לבדוק מייל
  • 3 תלמידים נוספים פתחו לפטופים והתחילו בגלישה לפייסבוק
  • קבוצה קטנה מקדימה התחילה להתלחשש 
  • שני תלמידים בשולחן האחורי התחילו לעיין בחוברת לקראת מבחן שיש להם בקורס אחר
כשהסתובבתי חזרה (אחרי 4 שניות) נאלצתי לעבוד קשה כדי לחזור לאותה רמת קשב. 

בפעם הבאה שאתה חושב להוריד את העיניים מהכיתה (אפילו לרגע) — פשוט תוותר. לא יקרה כלום אם תשלח להם את שם הספר במייל.

כשאתה מתחיל לדבר קשר עין עם הקהל הוא הדבר החשוב ביותר. זה כמו חוט שמחזיק את האנשים מקשיבים וערניים. הנה עוד כמה דוגמאות שיכולות לגרום לאיבוד קשר עין עם המאזינים, וכך לאיבוד רמת הקשב.

2. כיבוי אורות כדי שיראו את המצגת

זה אחד הסעיפים הקשים, מאחר והרבה פעמים תלמידים מבקשים ממך לכבות את האור כי קשה להם לראות את המצגת. אני לא בטוח מה התשובה הנכונה כאן, אבל אני כן יודע להגיד שבכל פעם שאני נמצא בהרצאה עם אורות כבויים (בתור קהל) מהר מאוד אני מתחיל לנמנם.

ֿבנוסף, קשה לשמור על קשר עין כשאתה עומד בחושך והתאורה היחידה היא על השקפים.


3. לשכוח שלכל דבר טוב יש סוף

רמת הקשב של הקהל שלך מוגבלת. בהרבה מקומות מדברים על 20 דקות, אני חושב שלפעמים אפשר להגיע גם ל 30-40 דקות ולהשאר מעניין. מה שבטוח זה שכשדברים מתחילים להרגיש כמו מריחה, הקשב הולך לאיבוד מאוד מהר.

השאר את שעת הסיום של ההרצאה ברורה בראש שלך, והשאר עם העיניים על השעון לכל אורך הדרך. לא אכפת לי כמה אתה יודע על נושא מסוים, אכפת לי שתספר את זה בצורה מעניינת.

אז בפעם הבאה שאתה מדבר תשים לב לקהל שלך, תסתכל על האנשים בעיניים ונסה להבין מתי הם מקשיבים ואיזה חלקים לא מעניינים אותם.
שמת לב לעוד דרכים לאבד קשר עין ? ספר לי על זה בתגובות !

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה