יום שבת, 29 בדצמבר 2012

גם מרצים צריכים לדעת למכור: 4 טכניקות מכירה שישפרו את ההרצאה שלך

מכיר את ההרצאות האלה שהכל הולך חלק ? אז בוא נניח שיוצא לך להעביר אחת כזו. אחרי שעות של הכנה בבית וארגון החומר, בחירת השקפים במצגת היתה הצלחה, כולם צחקו מכל הבדיחות שלך ומחיאות הכפיים בסוף הרעידו את האולם.

רק מה הבעייה ? הדובר שעולה אחריך הוא לא אחר מאשר וויל סמית לבוש בחליפה שחורה. במקום לדבר וויל שולף את קרן הלייזר מוחקת-הזכרון שלו ויורד מהבמה אחרי שכולם שכחו אותו ואותך.

אני בטוח שרובנו היו מעדיפים לא לדבר משבצת לפני וויל, ואם כבר שיבצו אותנו לפניו בכנס כנראה שלא נשקיע הרבה במצגת (מה הטעם, הרי הכל ישכח שניה אחרי). אבל,  זה בדיוק מה שיקרה אם לא תשקיע ב"מכירת" הרעיון שלך.
אם המאזין לקח את המסר אל ליבו, למד משהו, שינה משהו, והמסר יישאר אתו — אנו נגיד שהמאזין "קנה" את הרעיון, או שה"מכירה" הצליחה. במצבים בהם המאזין שוכח את ההרצאה או את המסר, אנו נגיד שהמכירה נכשלה.

דיברתי השבוע עם חברה שסיימה קורס תכנות לפני כשנה. היא זכרה לספר כמה הקורס היה מעולה, כמה היא נהנתה מהמרצה, כמה היא הרגישה שהיא מבינה את החומר ואפילו כמה תכנות יכול להיות מעניין. כשהמשכתי לברר על מעשיה בשנה שחלפה, היא סיפרה בעצב שאיננה עוסקת בתחום, לא נגעה בחומר מאז סיום הקורס והאמת שהיא לא זוכרת כלום ממה שהיא למדה.
אם אותו מרצה היה משקיע יותר במכירת הרעיון שלו, שני הצדדים היו מרוויחים, אבל בעיקר החברה שישבה בקורס שלו. בכך שהיא לא "קנתה" את הרעיון, יצא שהיא בזבזה את זמנה וכספה לחינם על קורס שלא עבד עבורה.

אז במקום להמשיך לבזבז לכולם את הזמן, הנה 4 טכניקות שיעזרו לך למכור טוב יותר את הרעיון שלך בפעם הבאה שתעלה לדבר:

1. עליך לפתור בעייה אמיתית של המאזינים

לפני שאתה מתחיל לעבוד על ההרצאה, שים את עצמך בצד ושאל ”מה הבעייה האמיתית של המאזינים שהרעיון שלי הולך לפתור ?“. 
בוא ניקח כדוגמא את הקורס בתכנות שסיפרתי עליו קודם. אם מישהו מחוץ לעולם ההייטק לוקח קורס בתכנות, זה בדרך כלל כדי למצוא עבודה בהייטק. 
רוצה לפתור בעייה אמיתית ? תשקיע את הזמן הדרוש בחיבור בין המטלות שעל התלמידים לבצע בקורס לבין מציאת עבודה בהייטק. תן מטלות שיסייעו להם למצוא עבודה, ועודד אותם לחפש לבד הכי מוקדם שאפשר. 

אם תצייר נתיב ברור לפתרון ותעזור לאנשים ללכת בו, יש סיכוי טוב שהם יקנו את הרעיון שלך.

2. השתמש והאמן ברעיון שלך

קשה מאוד למכור מוצר שאתה לא מאמין בו בלב שלם, ואותו הדבר נכון גם לגבי רעיונות. בוא נניח שאתה חושב שתרומה לפרויקט קוד-פתוח מקדמת את הסיכוי של התלמיד למצוא עבודה, אבל באופן אישי אתה לא תורם לפרויקטי קוד-פתוח ממגוון סיבות.

כשתגיע להרצאה ותנסה למכור למאזינים אם הרעיון שתרומה לפרויקט קוד-פתוח תקדם אותם מקצועית, יש סיכוי טוב שהם יחששו לקחת את הצעד. כשתשאל אותם אחרי זה הם אולי יספרו שאין להם זמן, או שהם ניסו והיה קשה מדי, או שלא התיחסו אליהם יפה, או שהם לא מצאו את הפרויקט "הנכון" לתרום לו, או שהם מעדיפים לעבוד על פרויקט שלהם, או מגוון סיבות אחרות.

מכירה היא העברת רגשות, ולכן אם אתה לא הצלחת להתגבר על הפחדים, אם אתה מאמין באותם התירוצים עבור עצמך, עמוק בלב אתה תחוש הזדהות עם אותו התלמיד שחושש לקחת את הצעד. 

אם לעומת זאת התגברת בעצמך על אותו הקושי, יהיה לך קל מאוד לדבר אל ליבו של התלמיד, מתוך הבנה של הקושי, ולסייע לו להתגבר ולהתחיל להשקיע את הזמן הדרוש.

3. הוכחות, הוכחות, הוכחות

אף אחד לא אוהב לשמוע רעיונות חדשים. בגלל זה מחזירים בתשובה, מוכרי פירמידות ושאר משכנעים משקיעים בהוכחות. אתה לא חייב להביא אדם שהיה על כסא גלגלים ופתאום התחיל ללכת להרצאה הבאה שלך, אבל סיפורים אישיים של אנשים שעשו את הצעד הקשה והצליחו וכעת מרוצים מההחלטה יסייעו מאוד למאזינים שלך לקנות את הרעיון.

4. הקהל לא טועה, אבל הוא יכול להיחשף למידע חדש

באחד  הסיפורים של זיג זיגלר הוא מספר שהוא הגיע לכפר קטן למכור סט סירים יוקרתי. כדי לקדם את המכירה הוא יזם אירוע שבו הוא בישל בסט הסירים שלו ובסט סירים מתחרה, ונתן לכל השכנים לטעום את האוכל. כך כולם יוכלו להיווכח שהסירים היוקרתיים שווים יותר.
אחד השכנים באותו הכפר היה ידוע כקמצן גדול, וכשהוא הגיע לאירוע הוא הכריז ”אין מצב שאני קונה סירים ב 400$. אני כאן רק בשביל לאכול“. לאחר האירוע זיג הגיע לביתו של אותו הקמצן כדי למכור לו את הסירים, ואחרי שיחה ארוכה הצליח לשכנע אותו שהסירים למעשה יחסכו לו כסף.

עכשיו אותו הקמצן משוכנע לגמרי שכדאי לו לקנות את הסירים, ועדיין נשארה התנגדות אחת על השולחן. שואל אותו הקמצן: ”אבל זיג, מה אספר לשכנים ?“. אותו קמצן העדיף להפסיד כסף מאשר לספר לשכניו שהוא טעה.

גם למאזינים שלכם יש שכנים, דעות קדומות ורעיונות שהם הגיעו אתם להרצאה. אם מישהו השקיע את החצי שנה האחרונה להתלונן על שפת התכנות שאתם מלמדים, יהיה לו קשה מאוד לצאת מההרצאה ופתאום להגיד לכולם כמה שפת התכנות הזו נפלאה. 

בשביל שהם לא יצטרכו לספר לכל הסביבה שלהם שהם טעו, תשקיעו את הזמן ותנו לאנשים דרך לשנות את דעתם משום שנחשפו למידע חדש. בדוגמת התכנות, משפט כמו ”חשבתי שפרל היא שפה ישנה שאינה מתוחזקת יותר. ידעתם שעדיין יוצאות גרסאות חדשות כל שנה ? לא ידעתי את זה.“ יכול להיות מוצא טוב למי שהגיע עם דעות קדומות.

לסיכום, חשוב לזכור שמאזין שיושב בהרצאה שלך ולא קונה את הרעיון בזבז את הזמן והכסף שלו לשווא. בתור מרצה, יש לך מחויבות כלפי המאזינים שהזמן שלהם לא יבוזבז. אל תאכזב אותם.

יום שבת, 22 בדצמבר 2012

התכוננתם לסוף העולם והוא לא בא ? לפחות את ההרצאה שלכם תסיימו בזמן

מעבר לביצועים הטובים יותר או פחות, אחד הדברים שאני אוהב לראות בדה-וויס הוא כפתור הסיבוב. במקרים הבנאליים זה כמובן משמח לראות מישהו שרק פותח את הפה וכבר כל המנטורים מסתובבים עוד לפני הצליל הראשון, אבל המתח האמיתי של התוכנית מגיע מהסיבוב המאוחר. המתמודדת שממשיכה לשיר ורק בשנייה האחרונה או קצת לפני אחד המנטורים פתאום נדלק ומחליט להסתובב ולהכניס אותה לנבחרת.

בתור מתמודד בתוכנית אתה מקבל דקה וחצי לשיר, וכמובן שתמיד אפשר למשוך עוד כמה שניות או לחתוך קצת קודם, לפי השיר. עכשיו אם אתה מתמודד בתוכנית ומגיע לסוף השיר אבל אף מנטור לא הסתובב, אני חושב שהדבר הנכון ביותר הוא למשוך את הזמן כמה שרק אפשר — אולי לנסות לשיר שוב את הפזמון. מי יודע, אולי עוד שניה או שתיים תגרום למישהו להתחרט ולהסתובב.

בהרצאות המצב הוא הפוך. כשאתה עומד מול קהל חי ומדבר, כנראה שאם תחליט למשוך את זה עד שמישהו יסתובב (או עד שיזמינו משטרה) אתה תוכל בכיף להמשיך דקות ארוכות אחרי שעת הסיום. מסתבר שיש לזה אפילו שם: פיליבסטר, והשיאן הישראלי הוא מיכאל איתן שנאם במשך 10 שעות ו 7 דקות כדי לנמק את הסתייגויותיו לתקציב 1993.

בניגוד למשיכות הזמן המכוונות, רוב המרצים שאני מכיר נגררים למשיכות זמן לא מכוונות. אנו מתחילים להסביר נושא ומרוב שהנושא קרוב אל לבנו ובאמת מרתק, ממשיכים לדבר עליו הרבה אחרי שהשעון מצלצל כמעט בלי לשים לב. ולמה זה רע, בעצם ? הרי, מי לא ירצה להשאר לשמוע רק עוד סיפור אחרון (שבאמת מעביר טוב את הנקודה, ומחבר את כל ההרצאה יחד).

אז הנה קוראים יקרים רשימת הסיבות למה כדאי לכם לסיים הרצאה 3 דקות לפני הזמן, גם כשזה נראה ממש קשה לביצוע:

1. לכולם כבר יש תוכניות. כן, זה עשוי לבוא כהלם, אבל האמת שקבענו תוכניות לאחרי ההרצאה שלך, שעכשיו צריך לדחות.

2. האמת הכואבת היא, שרוב האנשים שמקשיבים להרצאה שלך מתרגשים קצת פחות ממך מהנושא. הם דווקא כן מסתכלים בשעון.

3. ובזמן שהם מסתכלים בשעון, הם מתחילים לארוז את הדברים, ולתהות בינם לבין עצמם האם כדאי לצאת מוקדם (לא נעים) או לחכות עוד דקה או שתיים... ומה לגבי הסיפור ש"תופר" את הכל יחד ? רובם כלל לא מקשיבים.

4. כי כשמסיימים קצת קודם אפשר להשאיר זמן לשאלות.

5. כי כשמסיימים קצת קודם אף אחד לא צריך לרוץ לרכבת, ואפשר לצאת ברוגע מהאולם.

6. כי אם זה לא ייגמר, לא נוכל להתגעגע אליך.

7. ובעיקר, כי אף מנטור לא הולך להסתובב בזמן שאתה מושך.

אז אלא אם כן שרית חדד יושבת בקהל שלכם עם כפתור הסיבוב, או שאתם מדברים כדי לעכב את סוף העולם, עשו לכולם טובה וסיימו את ההרצאה מוקדם. ואם יש לכם רעיונות נוספים למה כדאי לסיים כמה דקות קודם, אל תתביישו להשאיר אותם בתגובות.

יום שבת, 15 בדצמבר 2012

קנו לעצמכם (או בעצם לקהל שלכם) מתנה לחג

מכל הכנסים שהייתי בהם זכור לי במיוחד כנס המפתחים של נוקיה. זה היה בתקופה שנוקיה התחילה לאבד גובה והם בדיוק הוציאו מכשיר חדש שאמור היה להכניס אותם חזרה למשחק, יחד עם סביבת פיתוח חדשה-ישנה עבורו, וסדרת כנסים שבהם מפתחים ילמדו איך לכתוב אפליקציות למכשיר זה.

אני אתחיל ואציין שמההרצאות אינני זוכר דבר. מעולם לא כתבתי אפליקציה עבור המכשיר והאמת שגם נוקיה המשיכה הלאה והפסיקה זה מכבר לייצר את המכשיר. מה שבכל זאת משאיר את הכנס בזכרון היה מכשיר הטלפון החדש שחולק לכל אחד מהמשתתפים. למרות שהמכשיר לא נמצא אצלי בשימוש שוטף, אני עדיין מחזיק אותו במגירה והוא משמש כתזכורת לאותו האירוע.

נוקיה הם לא היחידים, כמובן. גוגל, מייקרוסופט וחברות אחרות מחלקות מתנות למשתתפים בכנסים, והדהימה לעשות אופרה וינפרי כשבשנת 2010 חילקה 275 מכוניות חדשות לקהל בתוכנית האירוח שלה.

אז גם אם אין לך את התקציב של אופרה, עדיין לא הכל אבוד. הנה כמה רעיונות למתנות בתקציב סביר עבור הקהל שלך שיגרמו לכולם לזכור אותך בהמשך:

1. צ'ופר קטן שהחלוקה שלו מיידית

לא מזמן העברתי קורס עם שקית סוכריות טופי זמינה לידי. בכל פעם שמישהו ענה נכון על שאלה קשה, הוא קיבל סוכרייה. זה לא גזל זמן מהשעור בכלל (זורקים את הסוכרייה לכיוון, הם כבר יתפסו), ועודד אנשים לנסות לענות גם על השאלות הקשות.

אם יש לכם ספר שכתבתם או שאתם אוהבים, אפשר לבוא עם ערימה של ספרים ולחלק כבונוס. וכמובן, כל חומר כתוב שתוכלו לתת שיהיה רלוונטי עובד מעולה — במיוחד אם הוא מגיע בצורה קטנה שאפשר להדביק על המסך.

2. צ'ופר יותר גדול המחולק בסוף ההרצאה

גם כאן, מאחר ומדובר במתנה פיזית צריך להיזהר שהחלוקה לא תיקח יותר מדי זמן. באחד הקורסים שהעברתי רציתי לעודד את המשתתפים לבצע מטלה יחסית מורכבת. הבטחתי מתנה משמעותית למשתתף שיצליח לבצע על הצד הטוב ביותר, ולאורך כל הקורס חזרתי והזכרתי לכולם את התחרות.
התוצאה ? 75%  מהמשתתפים ניסו את המטלה (בדרך כלל במטלה מסוג זה האחוזים עומדים על 10-20%), ומשתתף אחד שיצא מהקורס עם טאבלט חדש.

3. מתנה שאיננה גשמית

עכשיו זה נשמע קצת מוזר — איך אפשר לחלק מתנה שאי אפשר לגעת בה ? אבל האמת היא שכל מיומנות שמשתמשים בה היא מתנה. אם אתה מעביר הרצאה על בניית אתרים בוורדפרס, וכל המשתתפים בסיום ההרצאה יודעים איך לבנות אתרים, עשית עבודה טובה אבל לא נתת מתנה.
אם לעומת זאת, כל המשתתפים בנו אתר עבורם ויוצאים עם אתר חדש, אז גם עשית עבודה טובה וגם נתת מתנה שאיננה גשמית למשתתפים שלך.
מתנה שהיא מיומנות לדעתי מאוד קשה לתת, כי היא דורשת לימוד מיומנות וגם הקניית המוטיבציה להשתמש במיומנות בטווח הזמן המיידי, אבל אם מצליחים לעשות את זה נכון, זה שווה יותר מכל מכונית.

ומה אתכם ? איזה מתנות מוצלחות אתם קיבלתם בהרצאות ? איזה מתנות לא מוצלחות קיבלתם ? ספרו לי בתגובות !

יום שבת, 8 בדצמבר 2012

וובינר מעניין ? יש דברים כאלה !

מקור התמונה: 123rf.com
לאינטרנט יש פוטנציאל לשנות את הכל, להציג דרכים חדשות לעשות את הדברים הישנים. 
בתור מרצים האינטרנט פותח בפנינו עולם חדש של אפשרויות להגיע לקהלים חדשים על ידי העברת שיעור בוידאו באופן חי דרך הרשת. רק דמיינו את הפוטנציאל — לדבר מול קהל של עשרות אלפי אנשים, ולנהל שיחה אישית ואינטימית עם כל אחד מהם באותו הזמן. 

ולמרות ההתקדמות הטכנולוגית, רוב הוובינרים שתמצאו ברשת נראים מאוד דומה לשעור ”חי“ בכיתה, רק בלי החלק החי. מצגת עם הרבה טקסט, מרצה שמקריא את הטקסט הזה, ומאזינים שיושבים מול המחשב וקוראים מיילים בזמן שצופים בוובינר. 

אני חושב שהקושי עם וובינרים היום הוא שהם מועברים על ידי מדריכים מנוסים. 

כמו שהוצאות הספרים לא הצליחו להמציא את אמאזון, כמו שמדריכים בתנועות נוער לא הצליחו להמציא את פייסבוק, כך מדריכים שמגיעים מכיתה מתקשים להסתגל לפורמט החדש. 

לכן, הכנתי עבורכם מספר עצות איך לייצר וובינר שישאיר את המאזינים שלכם מרותקים לאורך כל השיעור. 

1. צרו דיאלוג

הדבר הגדול בוובינר שלא ניתן לבצע בכיתה הוא דיאלוג. שיעור שמועבר על ידי שני מרצים המתואמים ביניהם בצורת שיחה ישאיר את המאזינים בעניין. זכרו שמי שמקשיב לוובינר שלכם לא יכול לראות אתכם, ובצד השני, גם אתם לא מקבלים שום פידבק לאורך כל הוובינר. 

חוסר הפידבק יוצר הרבה פעמים שקיעה של המרצה לקול מונוטוני (וקצת משעמם). 

כשיוצרים שיחה, אנו מקבלים פידבק מיידי על המשפטים שלנו, מה שהופך את הדיבור למעניין יותר. בצד של המאזין, כל החלפת קול נותנת סימן שאפשר לחזור ולהקשיב, בדומה למעבר שקף או עצירה לשאלות בשיעור רגיל.

2. הזכירו את האג'נדה בכל הזדמנות

גם בשיעור רגיל חשוב להזכיר לכולם איפה אנחנו ולאן אנחנו הולכים, אבל בוובינר זה חשוב פי אלף. זכרו שבוובינר מאוד קל למאזינים להיעלם למספר דקות, והם אכן יעשו זאת. מאחר וובינר מועבר בזמן אמת (בניגוד להקלטה), מאזין שקם לקחת כוס מים וחוזר ירצה לדעת מה הוא הפסיד, כמה עוד נשאר ועל מה מדברים. 

ההמלצה שלי לאירוע וובינר חי היא לתזכר על האג'נדה כל 2-3 דקות. תנו לאנשים את ההזדמנות לנחות חזרה לתוך הוובינר בכל זמן, וכך הם ישמחו להשאר עד הסוף.

באותה נשימה אציין כי עצירת הדיבור בוובינר היא רעיון רע מאוד. לשתוק 2 דקות בפרטיות הבית זה כמובן פחות מביך מלשתוק 2 דקות על במה כשכולם מסתכלים, אבל האפקט על הקהל הוא אותו האפקט, ואף חמור יותר, מאחר והרבה יותר קל לעזוב וובינר. 
זוכרים שדיברתי על שיחה ? אם יש לכם שותף אפשר לחלק את הדיבור.

3. שאלות ותשובות עם הקהל זה נפלא

מכירים את זה שמעבירים שיעור ואז תלמיד אחד לא מפסיק לשאול שאלות שמעניינות רק אותו, וכולם צריכים לחכות שיסיים לשאול את השאלה ? אז בוובינר הוא יכול לכתוב לכם את השאלה בזמן שאתם מדברים וכל האחרים ממשיכים להאזין להרצאה. ולא רק הוא כמובן, כל אחד מהמשתתפים יכול לכתוב שאלות והערות כל הזמן בלי להפריע לשאר הכיתה. 

בוובינר אין צורך להפסיק או לתת זמן מיוחד לשאלות, אבל בהחלט רצוי להתייחס לכל שאלה שעולה מהמאזינים, לספר שמאזין שאל כך וכך, להסביר את התשובה שלו, והיתרון הגדול — אתם יכולים לעשות את זה בזמן שנוח לכם. 

התיחסות לשאלות הקהל ויצירת דיאלוג עם המאזינים שלכם ישאירו את המאזינים מחוברים, ינתבו את השיעור למקומות שמעניינים את כולם ויציגו מקרים מעניינים בתור דוגמאות. 

לסיכום, אם אתם רוצים לנצל את האינטרנט כדי להגיע לקהל רחב יותר — זה אפשרי ואף רצוי. כל מה שצריך הוא לשכוח את כל מה שאתם יודעים על הרצאות. אם תנתבו את הוובינר שלכם לכיוון של שיחה במקום העברת ידע, תגלו שיהיה לכם קל יותר למצוא מאזינים, ולהם קל יותר להשאר אתכם לאורך זמן. 

יש לכם רעיונות נוספים ללימודים ברשת ? ספרו לי על זה בתגובות ! 

יום שבת, 1 בדצמבר 2012

שלושה רכיבים שתמצאו (כמעט) בכל הרצאה מעולה

כשאני מתחיל לבשל, לא משנה מה המנה אני תמיד מתחיל עם טיגון בצל קצוץ, שום מלח ופלפל (טוב, אולי חוץ מאשר בקינוח). גם כשאנו באים לכתוב הרצאה יש שלושה רכיבים שתמיד כדאי להתחיל מהם ולהשתמש בהם כבסיס להרצאה.
ֿ
אם נתחיל מהסוף, ההרצאה חייבת להניע לפעולה או לשנות משהו אצל המאזין שלכם. זהו, אם כן, המרכיב הראשון — הנעה לפעולה או שינוי עמדה.

אם אני הולך לספר לכם על היתרונות של פעילות גופנית, אני עושה זאת כי אכפת לי מכם, ואני רוצה שתתחילו לעשות ספורט כדי שתחיו טוב יותר. הקריאה לפעולה כאן יכולה להיות הצעה חד-פעמית להצטרפות למכון כושר במחיר מבצע, או לחילופין הצגה של תרגילים שתוכלו לנסות בבית.

מסירת מידע יבש ממרצה שהיה מעדיף לעשות משהו אחר, לקהל שהיה מעדיף לעשות משהו אחר היא בזבוז הזמן של המרצה ושל הקהל.

על מנת שהקריאה לפעולה תהיה אפקטיבית, היא חייבת להגיע אחרי שהמאזין רוצה לפעול בדרך שאתם קוראים לו לפעול. זה מביא אותנו למרכיב השני להצלחה — יצירת מוטיבציה.

שימו לב שיצירת מוטיבציה חייבת לתת מענה לשני נושאים: מצד אחד לייצר רצון לפעולה, ובאותו הזמן גם לייצר תחושת מסוגלות. נסו לדבר עם מעשנים לכמה דקות והרבה פעמים תשמעו כמה הם רוצים להפסיק אבל לא חושבים שהם יכולים. כל עוד לא תתנו מענה לתחושת המסוגלות ההנעה לפעולה לא תצלח.

לסיום, חשוב לזכור שאנו נוטים להיות קשובים יותר לאנשים שנראים לנו אמינים. פרשן צבאי שמדבר בטלויזיה על חשיבות מבצע צבאי כזה או אחר נשמע יותר אמין מנהג המונית, למרות שסביר מאוד שטענותיהם דומות. הרכיב השלישי, אם כך, הוא יצירת אמון.

בדוגמת חדר הכושר, לאדם ספורטיבי יהיה הרבה יותר קל לדבר על חשיבותה של פעילות גופנית מאשר לאדם שלא עסק בספורט בעשור האחרון. גם אם תוכן ההרצאה יהיה זהה, קשה מאוד לתת אמון באדם לא ספורטיבי בנושא פעילות גופנית.

לסיכום, ראינו שכדי שההרצאה הבאה שלך תצליח היא חייבת לכלול לפחות שלושה מרכיבים: יצירת אמון, יצירת מוטיבציה והנעה לפעולה. גם הסדר חשוב, קל יותר לייצר מוטיבציה אחרי שביססנו אמון, וקל יותר להניע לפעולה אחרי שיצרנו מוטיבציה. בפעם הבאה שתכתבו הרצאה, וודאו שאתם יודעים לענות על שלושת השאלות:

1. מדוע שיקשיבו לי ? (יצירת אמון).

2. מה הצעד הבא של המאזינים אחרי ההרצאה ? (הנעה לפעולה).

3. מה הם ירוויחו מביצוע הצעד הבא ? (יצירת מוטיבציה).

הייתם בהרצאה מרגשת שהניעה אתכם לפעולה או שינתה משהו בהשקפת עולמכם ? ספרו לי על זה בתגובות !