יום שישי, 29 בנובמבר 2013

הגיע הזמן לסגור את בית הספר (או: למה באמת יש לכם פחד קהל)

לכל אחד יש דברים שהוא לא טוב בהם במיוחד. שפות זרות למשל אף פעם לא היו הצד החזק שלי. אנגלית למדתי בגיל צעיר בזכות המחשב ומאז זה נשאר. לגבי צרפתית וערבית הסיפור היה פחות נעים.
המעט שאני זוכר משיעורי צרפתית היה שהמורה התקשתה להגות את השם שלי, והיתה מכנה אותי בשמות חלופיים (למשל עיתון). איכשהו בזכות עזרה מאנשים אחרים בכיתה בזמן המבחנים הצלחתי לקבל ציונים סבירים, וזה יותר ממה שאני יכול להגיד על ערבית, שם אפילו את האותיות לא ממש הצלחתי לצייר, כך שגם אם התשובות למבחן היו מונחות לי מול העיניים זה פשוט לא עזר.
מאז גם לא ממש ניסיתי ללמוד שפות בשום צורה או מסגרת מחוץ לבית הספר, ופשוט הסתפקתי בידיעה שאינני טוב במיוחד בשפות. יש לי אגב אמונות דומות לגבי מספר לא מבוטל של דברים אחרים שבהם אני פשוט לא ממש טוב.

מה בין לימודי הצרפתית שלי לפחד הקהל שלכם, אני שומע אתכם שואלים. השבוע התחלתי לקרוא את ספרו המצוין של קן רובינסון לצאת מהקווים, שעזר לי להתחיל לראות את הקשר. אחת הטענות המרכזיות שלו, היא שמעבר לנושאי הלימוד עצמם הנלמדים במערכת החינוך, בית הספר מעביר גם אמונות ותפיסות עולם המשפיעות על המשך חיינו. תפיסות אלו מקורן במהפכה התעשייתית. הן נגזרות מהאידאל של אדם פרודוקטיבי בן המאה ה-19. הנה כמה רעיונות מרכזיים כאלה הקשורים לפחד הקהל שלכם:

1. הרעיון שכשרון מולד הוא הכרחי להצלחה.
אתם אולי לא יודעים אבל פעם היו בתי ספר עיוניים ובתי ספר מקצועיים, והיה צריך להחליט מי ילך לאן. העיוניים הכשירו אותך למקצועות ״מתקדמים״ כגון רפואה או עריכת דין, והמקצועיים הכשירו אותך לעבוד במפעל או מוסך. מסתבר שיכולות מולדות מסוימות עזרו לך להגיע לעיוני או למקצועי (בארץ למשל זה היה קשור למוצא שלך).
למרות שלכאורה תם עידן ההסללה במערכת החינוך, עדיין יש מתאם גבוה בין מדדים מולדים לציונים. המסר המועבר לתלמידים החלשים: עדיף לכם לרדת לכיתת מב״ר כי ממילא לא תצליחו במסלול העיוני.
המסר שהסללה מעבירה לכל הצדדים הוא שהכשרון המולד שלך קובע במה כדאי לך להשקיע. אם נקודת הפתיחה שלך בדיבור מול קהל היא הזעה וגמגום, כנראה שזה לא מסלול שכדאי לך ללכת בו.

2. הרעיון שיש נושאי לימוד מועילים (ריאליים) ונושאי לימוד שאינם מועילים (הומאניים).
עוד רעיון שמועבר בצורה עדינה אך מדויקת. למרות שתוכנית הלימודים מאפשרת בחירה של המקצועות לבגרות, כולם יודעים שפיזיקה יותר מועיל מתיאטרון. הקידוש של המקצועות הריאליים בא על חשבון החיבור לרגש ולאנשים אחרים, שהוא יכולת הכרחית בדיבור מול קהל.

3. הרעיון שכולם לומדים באותה הדרך.

4. הרעיון שטעויות אינן חלק מתהליך הלימוד ויש להמנע מהן בכל מחיר.

אינני רוצה לטעון כאן שרעיונות אלו אמיתיים או לא אמיתיים. השאלה שלי — איך הם משפיעים על פחד הקהל שלכם. לדעתי מאוד לרעה. דיבור מול קהל מצריך יכולות של חיבור לאנשים והבנה של רגשות (כלומר דברים שנלמדים במקצועות ההומאניים, שאינם מועילים). כדי ללמוד לדבר מול קהל אדם צריך לטעות יותר מפעם אחת, ולהמשיך לנסות למרות זאת ולחפש את הדרך הנכונה להתחבר לאנשים עד שזה מצליח. מיומנות דיבור מול קהל היא אינדיבידואלית, כלומר כל מרצה טוב מביא משהו אחר להרצאה. אין כאן ספר הדרכה איך לעשות את זה נכון.

אני מכיר המון אנשים שישבעו שהם ממש גרועים בלדבר מול קהל, כשם שאני מוכן להשבע שאני ממש גרוע בלימוד שפות. האמת היא שככל הנראה אני לא כל כך גרוע בשפות, ואתם לא כל כך גרועים בלדבר מול קהל. אנחנו פשוט פוחדים לנסות.

יום שישי, 22 בנובמבר 2013

מה כל כך רע בתרגולי כיתה ?

יש לי חבר שמשתתף בהרבה קורסים מקצועיים במסגרת העבודה, וגם מזמין הרצאות וקורסים לחברה שלו. כששאלתי אותו על תרגילי כיתה פניו מיד הזעיפו. עדיף כמה שפחות תרגילי כיתה, הוא אמר. ״אני משלם למרצה כדי שיסביר את החומר״. אני ניסיתי להקשות — אבל, אתה לא מגיע לקורס כדי ללמוד ? והרי, ידוע שדרך עשייה ותרגול לומדים טוב יותר, לא כך ? לא בדיוק, הסביר לי החבר. ברוב המקרים החומר של הקורס יהיה רלוונטי לעבודה השוטפת רק בהמשך החיים. מה שחשוב שהקורס יעורר עניין, שהמרצה יענה על שאלות ויסביר בבירור את החומר, ושכל החומר יהיה מסוכם ומסודר כדי שאפשר יהיה ללמוד לבד לעומק כשיצטרך את זה.

אני מכיר את זה גם מקורסים שאני מעביר. בכל תרגיל כיתה לוקח למשתתפים זמן להתרגל לעובדה שעכשיו צריך לתרגל. יש כאלה שמיד מתחילים לעבוד, אבל רוב המשתתפים מנסים קודם לבדוק אימייל, לקחת כוס קפה או לעשות משהו אחר במקום. לכל אחד לוקח זמן שונה להתחיל לעבוד. גם אחרי שמתחילים, רוב המשתתפים לא מגיעים לקו הסיום בתרגיל. משפטים כמו ״אוקיי הבנו את העקרון אולי נמשיך בלי לכתוב את כל הקוד״ אינם נדירים.

הציפייה של אנשים שמגיעים לקורס או להרצאה, במיוחד אם מדובר בקורס מטעם העבודה, היא קצת כמו לצאת ליום כיף. אתם רוצים לשמוע סיפורים מעניינים, לשתות קפה, לפטפט ובדרך אולי ללמוד משהו.

אז למה בעצם אתם מעדיפים להשאר עם הרצאות פרונטליות משעממות במקום לתרגל לבד ? הנה כמה רעיונות:

1. החומר לא רלוונטי


אני מקווה שלא אפתיע אף אחד, אבל האמת המרה היא שרובכם לא נכנסים להרצאה מתוך כוונה ליישם מיד את כל הנלמד. להרצאות קצרות רובנו נכנסים כדי לקבל רעיונות חדשים או לשמוע על דברים שאנו לא מכירים. לקורס מקצועי רובנו מגיעים כדי ללמוד דבר או שניים חדשים מתוך סילבוס של עשרות נושאים. החומר של הקורס אמור לענות על הצרכים של כל המשתתפים. אך מאחר ואתם אנשים שונים, כל אחד מכם מתעניין מאוד בחלק מהנושאים, מתעניין באופן בינוני בנושאים אחרים ויש עוד כמה נושאים שכלל לא רלוונטים עבורו.

בהרצאה פרונטלית, גם חומר שהוא לא הכי רלוונטי, כשמועבר בצורה מעניינת מתובל בסיפורים עסיסיים יכול ״למשוך״ אותך פנימה. כבר שמעתי לא מעט הרצאות מרתקות על נושאים שאין לי שום נגיעה אליהם ביום-יום, ואני בטוח שגם אתם.

ובתרגול כיתה ? למישהו יש כוח לשבת לפתור תרגיל שאיננו רלוונטי לעבודה השוטפת שלו ? זה מרגיש קצת כמו בזבוז זמן, במיוחד כשיש לי אופציה לבדוק מיילים במקום.

2. לא הייתם מספיק טובים כדי לפתור את התרגיל


אף אחד לא יכתוב את זה בשום טופס משוב, אבל אני אומר לכם בתור מרצה בצורה בוטה וידידותית. יש תרגילי כיתה שדורשים ידע מוקדם בנושאים שרשמנו אותם כדרישות קדם לקורס, או שנלמדו בשיעורים קודמים. למעשה, רוב תרגילי הכיתה המעניינים הם כאלה.
אבל אם דילגתם על שיעור, או שהחלטתם להירשם למרות שאתם לא מכירים מספיק טוב את דרישות הקדם, הסיכוי שתפתרו את תרגיל הכיתה הוא נמוך.

אני יודע את זה, ואתם יודעים את זה. עכשיו השאלה מה עושים עם זה.

3. זמן העבודה היה קצר מדי


גם אם אתם מאוד טובים במה שאתם עושים, וגם אם כשאתם בפוקוס מלא אתם יכולים לפתור בעיות דומות לתרגיל הכיתה בזמן סביר, אחרי שקראתם עד לכאן אתם וודאי מבינים שתרגיל כיתה ממש לא מקבל את אותו יחס כמו בעיה אמיתית בסביבה מבצעית.

עכשיו נכניס לסיפור גם את מגבלת הזמן ונשאל: האם אתה מאמין שתוכל לפתור את התרגיל בזמן ?. אם התשובה חיובית, יש סיכוי טוב שתנסה להתמודד אתו, אבל אם התשובה שלילית רובנו נעדיף לחכות שהזמן יעבור. ממילא לא נגיע לקו הסיום עם תרגיל פתור, ואנחנו מתוכנתים להאמין שהמטרה חשובה מן הדרך.

ככל שזמן העבודה קצר, כך יותר אנשים מאבדים אמון ביכולתם להתמודד עם התרגיל. חוסר אמון זה מוביל לזה שאתם אפילו לא מנסים.

4. אתם לא מאמינים שתקבלו פידבק אמיתי על העבודה שלכם


איך זה יראה כשהכל ייגמר ? איך ייראה העולם שלאחר תרגיל הכיתה ? ברוב המקרים המרצה יציג את הפתרון וימשיך בשעור. ומה לגבי כל העבודה שעשיתם ? מה אם בחרתם דרך שונה מזו של המרצה והצלחתם (או שלא הצלחתם) ? האם הדרך שלכם גם טובה ? האם יש בעיות נקודתיות אחרות שמנעו מכם להגיע לקו הסיום ?
מי שחושב שכשייגמר התרגיל כל העבודה שנעשתה תמחק והשעור ימשיך במהלכו הרגיל, לא ישקיע את הזמן והעבודה בפתרון. אף אחד לא רוצה לדחוף אבנים במעלה ההר ולראות אותן בסוף מתגלגלות למטה.

5. איך בכל זאת אפשר להצליח עם תרגילי כיתה ?


מהנקודות שהעלינו עושה רושם שהמצב אבוד, ושהסיפורים על כיתות הפוכות, בהן תלמידים מתרגלים ביום ולומדים בלילה שמורים למקומות מוזרים מעבר לים. האמת היא, שניתן לעזור לתלמידים שלך להתמודד עם הפחדים שלהם וללמוד טוב גם דרך תרגילי כיתה, פשוט צריך להקפיד על מספר כללים פשוטים.

תיאום ציפיות הוא כנראה המרכזי ביותר, אנשים צריכים לדעת למה הם נכנסים ולבוא מוכנים. מי שמגיע לשמוע הרצאה ובסוף מקבל תרגיל כיתה הולך להתאכזב.

תרגילים מדורגים גם כן עוזרים לאזן בין פערי הרמות והעניין בין המשתתפים. לא כולם חייבים לפתור את אותו תרגיל כיתה. אפשר ורצוי לכתוב גרסאות שונות של התרגיל, עבור אנשים ממוקדים יותר וממוקדים פחות. אפשר אפילו לתת את התרגיל בשלבים מהקל אל הקשה.
כך, מי שטוב וממוקד יסיים מהר את החלקים הקלים ויתקדם לחלקים שיאתגרו אותו, ומי שצריך יותר תרגול על הבסיס יוכל להשקיע זמן בחלקים המתאימים לו.

ואולי הדבר החשוב ביותר הוא להבהיר לאנשים שהעבודה שלהם חשובה. כשאני מעביר קורס הכולל פרויקט סיכום עם ציון, ונותן לאנשים פידבק באופן שוטף על העבודה שלהם (ממש יושב אתם על העבודה, מבקש הסברים ומתקן תוך כדי תנועה), רמת ההשקעה והמיקוד גבוהים. לעומת זאת, תרגילים ספורדיים שניתנים מחוץ לכל הקשר מקבלים יחס הפוך.
נסו להשתמש בתרגילי הכיתה באופן שיאתגר את התלמידים שלכם, ועזרו להם להבין שתרגילים אלו ישמשו אותם כבסיס להמשך. למידה באמצעות תרגול אפשרית, היא פשוט דורשת קצת יותר מאמץ מכל הצדדים.


יום שבת, 16 בנובמבר 2013

איך להשתמש בוובינר כדי להגדיל את הקהל שלכם. ראיון אורחת עם רותי ניסנבאום.

האינטרנט כבר שינה וימשיך לשנות הרבה מאוד בחיים שלנו, הפרטיים והמקצועיים. דיבור מול קהל אינו יוצא דופן. עם העלייה ברוחב הפס והכניסה של וידאו מקוון לחיינו, וובינרים, שהם שעורים מקוונים, עוברים לקידמת הבמה.
השבוע הצטרפה אליי לשיחה רותי ניסנבאום, מנכ״לית Internet4biz. החברה של רותי עוסקת בפיתוח כלים לשיווק באינטרנט ועוזרת לעסקים להגיע ליותר לקוחות דרך הרשת. מסתבר שאחד הכלים היעילים ביותר להגיע לאנשים הוא הוובינר. וובינר מאפשר לבעל העסק לשתף מסר מעמיק עם קהל גדול.
רותי הסכימה לשתף אתנו מספר טיפים חשובים לעבודה נכונה עם וובינרים.

ינון: היי רותי וברוכה הבאה. לקוראים שלא מכירים את פעילותך, ספרי בכמה מילים עלייך ואיך התחלת להנחות וובינרים.

רותי: אני נמצאת בעולם האינטרנט כבר 13 שנה לאחר הרבה שנים של תכנות מערכות גדולות וקטנות. כל ההתפתחויות הטכנולוגיות מסקרנות אותי ואני מה שנקרא early adopter.
יחד עם האהבה לטכנולוגיה אני אוהבת לחלוק עם אנשים מה שאני עושה, מתלהבת כמו קטנה מדברים חדשים ואוהבת לשתף וללמד אנשים.

נחשפתי לוובינרים לפני קצת יותר מ-4 שנים. שותפה שלחה לי קישור והתחלתי לשמוע הרצאות. זה היה כמו הרבה דברים, זה נשמע נהדר ”אבל זה לא בשבילי“. נראה כאילו רק הגדולים והמנוסים יכולים לעשות זאת. אחרי כמה חודשים החלטנו לעשות וובינר. אני זוכרת את ההתרגשות כאשר ראיתי שהנושא שבחרנו עורר עניין ואנשים ונרשמו. עשינו זאת באמצעות מערכת GOTOWEBINAR שהייתה תמיד המערכת המקצועית לוובינרים.
מהר מאד למדתי להפעיל את המערכת וללוות עסקים שרצו להשתמש בכלי לקידום העסק.
אחד הדברים החשובים למרצה הוא קשר עין עם המאזינים, להבין מי מרוכז ומי קצת מעופף כדי להתאים את הקצב. מה את עושה בוובינר כדי לשמור על קשר עם המאזינים? 
מצד אחד, וובניר לא יכול להחליף את ההרצאות הפרונטאליות כאשר רוצים קשר עין ויש עדיין אנשים שמתנגדים לקורסים מוקלטים או קורסים עם וובינרים. מצד שני, יש כלים בוובינר שיכולים לעזור לשמור על הקשר עם הקהל ולהשאיר אותם ליד המחשב במשך השיחה.

לדוגמא, ניתן להוסיף בטופס הרישום לוובינר שאלה שמסקרנת את הגולש ושירצה לשמוע תשובה בוובינר. יש מרצים אשר מכינים דפי עבודה והגולשים ממלאים את התשובות תוך כדי וובינר.
אפשרות נוספת היא שילוב שאלות למרצה. יש מערכות בהן רק המרצה רואה את השאלות ויש מערכות בהן כולם יכולים לקרוא את השאלות. כלי נוסף שיש בחלק מהמערכות הוא כלי של סקרים ואז על המסך מופיעים טפסים עם השאלות. הכלי הוא מצויין כי יש התערבות של המאזינים. רובם מסוקרנים לדעת האם המאזינים האחרים גם עונים תשובות דומות.
ומה אחוזי הנשירה בוובינרים שאת מעבירה? האם יש טכניקות כדי לגרום לפחות אנשים לעזוב באמצע? או שאולי זה בעצם לא כל כך נורא?

צריך להבין שהמספרים בוובינרים הם שונים מהמספרים בהרצאה פרונטלית. קודם כל, מגיעים לוובינר בזמן אמת רק כשליש מהנרשמים. חלקם מאחרים, חלק גדול נמצא במשך כל ההרצאה אבל יש כאלה שעוזבים וחוזרים. לא תמיד ניתן לראות את המספרים האלה, שוב, תלוי במערכת שמשתמשים בה.

כדי לשמור את האנשים ניתן להשתמש בטכניקות שהוזכרו קודם (דפי עבודה וסקרים) וגם צריך לתכנן את ההרצאה/הדרכה בצורה כזאת שתתן תמריץ לאנשים להשאר. למשל, לספר שבסוף ההצראה תהיה הצעה של מוצר חינמי/ מוצר בהנחה גדולה ושכדאי להישאר עד הסוף.

אפשר גם לשאול שאלות ולתת פרס למי שעונה נכון במקום ראשון.
אמשיך בווידוי: בעבר ניסיתי להעביר וובינר ודווקא ההיענות היתה גבוהה. נרשמו כ-600 משתתפים לאירוע, ובסוף בגלל בעיות טכניות לא הצלחתי להעביר אפילו משפט, ונאלצתי לבטל ולשלוח לנרשמים הקלטה במקום. באיזה כלים טכניים את משתמשת כדי להעביר וובינרים ? האם יש המלצה למספר המשתתפים ?

קודם כל, כל הכבוד שבפעם הראשונה נרשמו כל כך הרבה אנשים. אין לי המלצה למספר המשתתפים, כמה שיותר!! אני חייבת להסכים שיש תקלות וצריך לשמור על קור רוח.

כאשר אני מעבירה וובינר אני מדליקה יותר ממחשב אחד ואם זה אפשרי, כל מחשב מחובר לאינטרנט דרך ספק אחר. אחת האופציות היא להשתמש בסטיק של חברה סלולרית אבל צריך שיהיה רוחב פס גבוה. אני גם דואגת לקולגה שגם יהיה מחובר ממחשב מחוץ לבית שלי. במידה ויש תקלות הוא יכול להודיע על התקלה ולתת הוראות מה לעשות.

בשנה האחרונה התחלתי להשתמש גם בכלי חינמי של גוגל, Google hangout on air, אני כרגע בודקת את האפשרות לעשות וובינר במערכת ייעודית יחד עם ההאנגאוט.

בחודש האחרון עזרתי בארגון של כנס אינטרנטי בנושא קשב וריכוז. כל פעם התחברנו למרצים שהיו במשרד או בבית שלהם. למרות שבדקנו את הציוד לפני הכנס, גם שם נתקלנו בבעיות. הצלחנו לחבר את המרצים בעזרת הסמרטפונים ואפילו הייתה מרצה אחת אשר התקשרנו אליה דרך סקייפ וככה הצופים גם שמעו את ההרצאה שלה.

חשוב להקליט את ההרצאה מפני שיש הרבה אנשים אשר שומעים את ההרצאות מאוחר יותר.
וובינר מאפשר דיון ושאלות בזמן אמת עם המשתתפים, שיכול לתרום להבנה ולמעורבות שלהם בנושא. איך את מעודדת דיונים במסגרת הוובינרים שאת מעבירה?

השאלות הן חשובות מאד, צריך להחליט מתי עונים עליהן. בכנס של בעיות קשב וריכוז, המרצים נתנו הרצאה קצרה של 20-25 דקות ובסוף היה זמן לענות על שאלות. לפעמים צריך לענות על שאלות תוך כדי הרצאה כאשר מבינים שיש נקודות שרוב האנשים לא הבינו ולפעמים צריך להרצות ברצף כדי לא לאבד את הגולשים ולענות על השאלות בסוף.

הכלי לשאול את השאלות הוא גם חשוב. במערכת GOTOWEBINAR ניתן לשאל שאלות ורק מנחה הכנס ו/או המרצה רואים אותם.

פעם אחת השתמשנו בכלי של פייסבוק כדי שהמאזינים ישאלו שאלות וזה היה מעניין לראות שגולשים נרשמו לוובינר אחרי שראו בפייסבוק את השאלות שחברים שלהם שאלו.

כדי לא לאבד את הריכוז במשך ההרצאה אני ממליצה שתמיד יהיו לפחות 2 אנשים שמנהלים את הוובינר. כאשר אחד מרצה, השני בודק את השאלות ובמידה וראוה שאלה שדורשת הבהרה הוא שואל את המרצה.

ראינו שגם שילוב של 2 מרצים לפעמים עושה את הוובינר יותר מעניין, כמו ראיון שרוצים להבהיר את הנקודות החשובות.

ובנושא דיונים: בהרצאה פרונטלית הרבה פעמים מיעוט של אנשים ״גונב״ את הדיון והשיחה גולשת לכיוונים שלא תורמים לרוב המשתתפים. איך מנהלים דיון במדיום אינטרנטי? האם גם בוובינר צריך מדי פעם להשתיק את המתפרעים?

בכלים של הוובינר ניתן לפתוח/לסגור את המיקרופונים של הגולשים. בדרך כלל רק המיקרופון של המרצה ו/או של המנהל השני פתוחים.

בעיות של ”מתפרעים“ ראיתי רק במקרים של שאלות פתוחות לכל הצופים. היו מקרים שהגולשים התחילו דיונים צדדיים שלא היו קשורים להרצאה.

במידה ובכלי שמעבירים את הוובינר זה אפשרי, במקרים אלה ניתן לסגור את תגובות הגולשים.

אני יודע שלאחרונה התחלת להעביר וובינרים על נושאים שאינם טכנולוגיים. איך את מוצאת את הקהל לנושאים אלו? מהי רמת הקשב וההשתתפות שלהם?

הייתה לי הפתעה גדולה מאד כאשר התחלתי לארגן וובינרים בנושאים שלא קשורים לאינטרנט. יש היום דרישה גדולה מאד למידע, להכיר את המומחים בנושאים שונים. וובינר הוא כלי מצויין להגיע לכל הקהלים. בכנס על קשב וריכוז נרשמו יותר מ- 1,000 איש וקרוב ל-400 איש נכחו באותו היום. זה היה פשוט מדהים לראות את ההתעניינות, את ההתערבות ואפילו לראות את הנרשמים לשמוע את ההקלטות. כ- 30% מהנרשמים להקלטות היו אנשים אשר לא היו רשומים לכנס. כנראה קיבלו המלצה מחברים שלהם. וובינרים, להבדיל מהרצאות פרונטאליות, יכולים לנצל את הוויראליות של הרשתות החברתיות והמיילים.
אני רוצה לנצל את הבמה הזאת להמליץ לכל מי שנמצא בתחום שיש בו הרבה מתעניינים ורוצה להגיע אליהם בתקציב נמוך: וובינר יעזור לכם להגיע לשם.
ושאלה אחרונה, מהם הטיפים החשובים ביותר למישהו שרוצה להתחיל מחר בבוקר להעביר וובינרים?

וואו! זאת שאלה יפה. אני אוהבת לתת טיפים. הדבר הראשון הוא שצריך לדעת מה הסיבה שבגללה אנו רוצים לעשות וובינר, האם זה כדי להגדיל את רשימת התפוצה, כדי להגדיל את החשיפה של העסק, לתת ערך ללקוחות, למכור מוצר או שירות. בלי לענות על השאלה הזאת יהיה קשה מאד לתכנן את הוובינר ולקבל את המקסימום ממנו.

טיפ נוסף הוא לתכנן היטב את הזמנים. לא לעשות וובינרים שעוברים את השעה וחצי, כולל לענות על שאלות. קשה לשמור על ההתעניינות של האנשים במשך זמן כל כך ארוך. במידה והוובינר יהיה ארוך (כמו בכנס עם הרבה מרצים) יש להקפיד על עמידה בלוחות זמנים.

הטיפ האחרון הוא שצריך לדאוג שעמודי הרישום צריכים להיות תמיד אותם עמודים, גם לרישום לוובינר וגם לרישום להקלטות. הרבה פעמים אני מוצאת מייל ישן עם הזמנה לוובינר וכאשר אני מקליקה על הקישור אני מגיעה לעמוד שכבר לא קיים. אנו צריכים לנצל את הוובינר כדי שהגולשים יוכלו להגיע לתכנים בכל רגע נתון.
וטיפ בונוס: נסו לדאוג שכל המיילים ודפי הרישום יהיו מותאמים לסלולרי. בוובינר האחרון שהעברתי, כמעט 18% מהנרשמים נרשמו דרך מכשיר מובייל.

רותי תודה רבה שהצטרפת אליי היום. למדתי המון ומחכה להשתתף בוובינר הבא.

יום שבת, 9 בנובמבר 2013

הסבר מפורט על תקנות הנגשת האתרים החדשות, ולמה הן רעות לחופש שלכם

כמה עולה להרים ולתחזק אתר אינטרנט? קחו את האתר הפשוט ביותר בעולם — קחו את הבלוג הזה. נסו לנחש כמה שילמתי כדי לפתוח אותו או כמה אני משלם כדי להעלות כל דף תוכן חדש. אם אמרתם חינם צדקתם לגמרי, אבל רק באופן זמני. לאחרונה נכנסו לתוקף תקנות חדשות המחייבות כל בעל אתר להתאימו לגלישה לאנשים עם מוגבלויות. על פניו חדשות טובות, עד שהולכים וקוראים את התקנות, ומבינים שהדברים החשובים שמפריעים לאנשים עם מוגבלויות להשתמש ברשת לא הולכים להשתנות. מה שכן ישתנה הוא עלות הכניסה לאינטרנט, ולא לטובה.

האינטרנט מאז ומעולם היה מדיום די מוזר. זה סוג של אמצעי תקשורת שמאפשר לכל אחד לפתוח ״עיתון״ וירטואלי בחינם (נקרא אתר), לספר שם כל מיני שטויות או לשים תמונות של חתולים ואנשים יכולים להיחשף לשטויות האלה. אפשר להגיד שכל תמהוני, במקום שיצטרך לעמוד ברחוב ולהיות מואשם בהפרת הסדר הציבורי, יכול כעת להרים אתר במקום.
ולא רק תמהונים ניצלו את ההזדמנות הזו, מסתבר שזה גם טוב לעסקים. בעוד שכדי לפתוח עסק אתה צריך לקבל רשיון ואישורים, באינטרנט אתה יכול לפתוח עסק בלי לשאול אף אחד, למכור את בובות הפורצלן של סבתא ואולי להרוויח גרוש או שניים.
ויש גם את החלק המצליח של הרשת: אתרים שגדלו וכעת מרוויחים הרבה כסף מפעילות הרשת שלהם, עסקים רווחיים מהעולם האמיתי שנהנים מהעובדה שכולנו אונליין כל היום כדי לפתוח עוד ערוץ מכירתי או פרסומי ואפילו משרדי ממשלה שונים מבינים שדרך הרשת אפשר לקצר תורים ולשפר שירות בהשקעה לא גדולה.

אז מה קשורות תקנות הנגישות החדשות, ואיך הן הולכות להשפיע על החיים של כולנו? נתחיל מהסבר קצר בנוגע לתקנות. אלה הסעיפים בקצרה:

1. כל אתר אינטרנט מחויב ליישם תקנות נגישות אתרים על פי תקן רשמי של W3C (גם אם מאוחסן על שרת בחו״ל).
2. מומחה נגישות רשאי לתת פטור לאתר אם חלק מסעיפי ההנגשה בלתי אפשריים טכנית.
3. כל אדם רשאי לתבוע כל בעל אתר שאינו עומד בתקנות לקנס של עד 50,000 ש״ח.

השאלה הראשונה שבטח עולה לראש כשאתם רואים את הרשימה היא מהו התקן המדובר. כמה זה מסובך לקחת אתר ולהתאים אותו לתקן? כששאלתי את גוגל כמה עולה להנגיש אתר אינטרנט, הגעתי לאתר של חברת הנגשה מסוימת שטוענת שעבור אתר קיים, ההנגשה עלולה לעלות 30 עד 50 אחוזים מעלות הקמת האתר. תוצאות אחרות נתנו מספרים דומים. (הם גם מסבירים שעבור אתר חדש תוספת העלות עבור הנגשה היא סך הכל 5-10 אחוזים, אבל ייתכן והמחיר הראשוני שלהם גבוה מספיק).

עכשיו בואו נניח שהמספרים מדויקים, כלומר בואו נניח שאכן אם קנית אתר מונגש מחברת בניית אתרים פלונית הוא יעלה לך 2% יותר. נשמע סביר לעסק מצליח מהעולם האמיתי שרוצה להכנס לאינטרנט כדי להרוויח. אבל בואו נזכר רגע שהרבה מאוד אתרים לא נכתבו כדי להרוויח כסף או על ידי חברה לבניית אתרים. אני מדבר כאן על בלוגים, אתרי מחאה, אתרי משחק (זוכרים את הלפידומטר?) או סתם ילד שבונה אתר לעסק המשפחתי. כל האתרים האלו, אם ייפנו למסלול ההנגשה יקבלו הצעות מחיר גבוהות מאוד מחברות ההנגשה, רק משום שלא בנו דרכן את האתר.

ההשלכה המרכזית ביותר של תקנות נגישות חובה לאתרים הינה סילוק מהרשת של כל האתרים שלא נכתבו על ידי בעלי מקצוע, ואינם מכניסים מספיק כסף כדי להצדיק את עלות ההנגשה. אני יודע שלי הם יחסרו מאוד.

ומה לגבי הטענה שאתרי הממשלה והאתרים הגדולים יהיו כעת מונגשים? את ההוכחה הטובה ביותר לקשקוש הזה מצאתי באתר הביטוח הלאומי. האתר כולל הצהרת נגישות לפיה דפי האתר ברובם נגישים, פרט למערכת התשלומים. או בעברית, הם עשו את החלקים הקלים, אבל עדיין בשביל לשלם ביטוח לאומי אתם צריכים מחשב עם חלונות ודפדפן אינטרנט אקספלורר, ושום תוכנת קורא-מסך לא תעזור לעיוורים שביניכם לשלם דרך האתר.
אם נעיין שוב בסעיף (2) ברשימה שהצגתי קודם, נגלה שמומחה נגישות רשאי לתת פטור מעמידה בחלק מסעיפי ההנגשה. אני לא מכיר מומחה נגישות מורשה, ואני מתאר לעצמי שהרבה בעלי אתרים קטנים לא מכירים, אבל אני סומך על הגדולים שימצאו מומחה נגישות מורשה לפטור אותם מהחלקים הקשים בתקן.

במהלך הקריאה על התקנות נתקלתי בלא מעט טוקבקים של אנשים בעד ונגד, ואני רוצה להתייחס כאן לחלק מן הטענות שעלו בטוקבקים אלו או בשיחות עם אנשים על התקנות.

1. זה לעולם לא יעבור בבית משפט. הכוונה היא לאתרים גדולים.

אני לא מבין את זה. אתם רוצים להגיד שמישהו תיקן תקנה מתוך ידיעה ברורה שלא יאכפו אותה? או אולי הטענה כאן היא שמקרה כזה יגיע לבית המשפט והשופט יגיד ״כן, אני רואה שאתה עובר על התקנה, אבל היא תקנה לא חשובה אז לא אתן לך קנס״ ?. אני לא יודע מה אתכם, אבל גם אם זה נכון, הטירחה שבלהגיע לבית משפט, המתח בלרשום כתבי הגנה והחשש שמא בסופו של דבר אמצא אשם מספיקים כדי לשכנע אותי שלא כדאי להסתבך עם החוק.

2. אין שום הבדל בין הנגשת בית עסק לנכה, למשל על ידי מעלית, לבין הנגשת אתרי אינטרנט לאנשים עם לקויות.

התגובה הזו חוזרת בהרבה וריאציות והיא גם מעוררת אמפתיה רבה. אנחנו מאוד שמחים שבתי קולנוע מונגשים לנכים ואף אחד לא היה רוצה לחיות בחברה בה אדם בכסא גלגלים לא יכול לראות סרט. השאלה היא האם האנלוגיה במקומה.
אני לא מכיר בית קולנוע שעלות הקמתו היתה אפס. אני לא מכיר בית קולנוע שנכנסים אליו 3 אנשים בשנה. אין בתי קולנוע כאלה כי עלויות תפעול והקמה של בית קולנוע לא מאפשרות לו להיות שכוח אל. בהיבט של אתרי אינטרנט הסיפור שונה לגמרי. אם בנית אתר אינטרנט אצל חברת בניית אתרים בתשלום של עשרות אלפי ש״ח, תוספת של 2-3% להנגשה היא משהו שאתה (אולי) יכול לחיות אתו. השאלה כאן היא מה לגבי כל השאר?

3. החוק תקף רק לחברות ציבוריות, אתרים פרטיים לא קשורים לחוק

זה פשוט לא נכון. התקנה מנוסחת בצורה מאוד ברורה ומדברת על אתרים המספקים שירות לציבור. מאחר ותקנה היא נלווית לחוק, הלכתי לחוק ובדקתי מה מוגדר כשירות או מידע לציבור. אם אתם נותנים מידע, השכלה, פנאי ועוד רשימה ארוכה של סעיפים אתם שירות לציבור.
בלוג החתולים שלך? הוא שירות לציבור.

4. אני לא מבין את הבעייה, להנגיש אתר זה עניין פשוט

ייתכן שעבורך זה עניין פשוט. אם כן, אתה מוזמן לפתוח חברה שתנגיש אתרים בהתנדבות. אם לשפוט לפי העובדה שאין אף אחד כיום שמוכן להנגיש אתרים בהתנדבות, אני פשוט אניח שזה דורש עבודה.
(ובשקט אספר שגם קראתי את התקן. יש אתרים שעבורם ההנגשה תהיה פשוטה, ויש כאלה שהיא תדרוש הרבה מאוד שעות עבודה).

5. אם אתם לא יכולים להנגיש כי אין לכם תקציב סימן שגם ככה אתם לא מצליחנים

נכון, אנחנו לא מצליחנים. האם אין מקום באינטרנט לאתרים שאינם רווחיים ?

בשורה התחתונה התקנות החדשות מכוונות לעשות שינוי באינטרנט, ולא לטובה. לשון החוק מכוונת להפוך את הרשת ממקום ציבורי, בו כל אחד יכול להקים דוכן ולצעוק את שעל ליבו, לזירת עסקים בה רק הרווחיים שורדים. החוק החדש משית עלויות הקמה ותחזוקה היכן שלא אמורות להיות כאלה. אין באינטרנט מחסור בנדל״ן ואין מגבלה על כמות האתרים שיכולים להיות באוויר. הדרישה לסנן ולהשאיר רק את הרווחיים מסוכנת לחופש של כולנו.

[הבהרה: בשבוע הבא נשוב עם עוד טיפים לדיבור מול קהל. לא כל יום מגיע שינוי חקיקה כל כך חשוב שמצדיק פוסט].

יום שבת, 2 בנובמבר 2013

מה אם תנסה לשם שינוי …

מה יקרה אם לשם שינוי תנסה להגיע להרצאה עם מצגת של 200 שקפים ?

או אולי ללא מצגת כלל ?

מה אם תנסה להציג סרטון וידאו קצר ?

או לשם שינוי לדבר על הבר ?

מה אם תנסה להתלבש יפה יותר הפעם ?

או אולי עדיף להגיע בלי מכנסיים כלל ?

מה אם תנסה להתפשט מול כולם, רק בשביל להעביר את המסר ?

או תדבר בשירה, ושיבינו לבד את הקשר ?

בהעברת מסר ואינטרקציות עם אנשים, אין רק דרך אחת נכונה. מטבע הדברים, חלק מהרעיונות שתנסה יעבדו טוב יותר, חלק פחות טוב וחלק עלולים לגרום לכך שלא יזמינו אותך לדבר שוב בעיר הזאת. מה שהופך מרצה למעולה זה האומץ לנסות.