יום שבת, 28 בדצמבר 2013

3 קטנות על הפסיכולוגיה של הציונים

לא לעתים קרובות מבקשים ממני לחלק ציונים בסוף קורס, מה שאומר שברוב המקרים שאני מלמד אני זה שמקבל את הציונים מהמשתתפים בדמות משוב. אבל מדי פעם מי שמארגן את הקורס רוצה לדעת כמה כל אחד מהמשתתפים השקיע, וציון נשמע כמו דרך טובה למדוד זאת. מאחר ובשבוע שעבר זכיתי להעביר קורס עם ציונים, חשבתי לנצל את הפוסט ולחלוק מה שלמדתי על הגישה שלנו לציונים, בתור תלמידים וגם בתור מורים.

1. ציונים גורמים לנו לעשות דברים קשים


נשמע ברור נכון? אבל האמת שזה די מפתיע. מספר אחד שאין לו שום חשיבות מלבד היותו כתוב בתעודה (שגם לה אין שום חשיבות) גורם לאנשים להתנהג אחרת לגמרי באותן הנסיבות בדיוק.
אני לא יודע כמה מכם יצאו לקורס במסגרת מקום העבודה, אבל אני יכול להבטיח לכם, וגם כתבתי על זה בעבר, שאם יש דבר אחד שאתם לא אוהבים לעשות כשאתם משתתפים בקורס זה לתרגל. הכיף שלכם זה לשבת ולשמוע את המרצה חולק מהידע והנסיון שלו ולקבל את כל החומר מסוכם יפה בחוברת עם תוכן עניינים. להתמודד עם אתגרים אמיתיים ? להשאר ערים לילה שלם ולחשוב על פתרונות יצירתיים לתרגילים ? להפתיע את עצמכם ולשמוח כשבסוף זה מצליח ? עדיף להשאיר את העבודה הקשה לחיים האמיתיים, בקורס תן לנו להנות.
אבל רק תכניס ציון לתוך המשחק הזה והכל משתנה. פתאום תרגיל שבכל סיטואציה אחרת היה זוכה לכתף קרה מפאת כמות המחשבה והיצירתיות הנדרשת לפתרונו מקבל את תשומת הלב המלאה שלנו.
פתאום אנשים שמעולם לא ישבו לתכנת ״אל תוך הלילה״ יושבים ומשקיעים את מה שצריך כדי באמת ללמוד. ואתם יודעים מה ? הם אפילו מרוצים מזה בסוף.

2. ציונים גורמים לנו לרמות


עוד עובדה שאתם מכירים מחייכם האישיים. אף אחד לא מעתיק שיעורי בית שאינם לציון, אבל נסו לתת תרגיל עם ציון או עבודת גמר, ותקבלו הרבה פחות פתרונות שונים מאנשים בכיתה. אבל לא מדובר רק בהעתקות. השבוע נתתי לתלמידים לפתור תרגיל והוספתי שכל מי שיפתור אותו יקבל בונוס לציון.
התרגיל לא קשה אבל אני יודע מפעמים קודמות שנתתי אותו שהוא דורש קצת יותר השקעת זמן ממה שאנשים מעוניינים להשקיע בקורס. בסוף הקורס ישבתי עם כל אחד מהמשתתפים לשמוע חוויות וגם שאלתי אם הגיש את תרגיל הבונוס.
פה המקום לציין שכל התרגילים כבר הוגשו מבעוד מועד, כך שהתשובה בהקשר זה לא יכולה להשפיע כלל על הציון עבור אותו התרגיל. למרות זאת גם אנשים שלא הכינו את התרגיל העדיפו להתחמק, להגיד שפתרו חלקית ואף היו שלא זכרו אם הגישו או לא.
הנקודה כאן היא שאף אחד לא הצליח להגיד בצורה פשוטה וישירה ״לא פתרתי את תרגיל הבונוס״ לכשנשאל על כך. זה מטריד בעיניי.

3. למידה אמיתית לא מתרחשת בקורס, ולכן הציון לעולם לא משקף ידע.


וכשאני קורא את הכותרת השלישית גם אני קצת מופתע. אם למידה לא קורית בקורס אז בשביל מה כולנו באים לשם? אז האמת היא שרכישה אמיתית של מיומנות לוקחת זמן. הרבה מאוד זמן. בקורס אתה מקבל את הכלים שבעזרתם תלמד. הלמידה האמיתית של מתכנת מתחילה כשהוא כותב מוצר אמיתי בטכנולוגיה שלמד. כפי שהלמידה האמיתית בנהיגה מתחילה אחרי שקיבלת את הרשיון, והלמידה האמיתית של עו״ד מתחילה כשהוא מתחיל לייצג לקוחות אמיתיים.
אז מה בעצם אומר הציון הזה? כמה אתה ״מוכן״ להתחיל ללמוד? איזה ידע בדיוק הציון בכלל מסוגל לשקף, אם הוא מבוסס על מספר מאוד מצומצם של מקרים אתם התמודדת?
אם אני רוצה לדעת כמה מישהו יודע אני אלך להסתכל על תיק העבודות שלו, על דברים אמיתיים שעשה, על הטקסטים שכתב, ההרצאות שהעביר או האנשים שעבדו אתו, ואחפש לראות את העשייה לאורך תקופת זמן ארוכה ככל האפשר.

ציונים, אם כן, הם אחת הדרכים שלנו להניע את הסטודנטים לפעולה. אנו משתמשים בהם כמנגנון חברתי שעוזר לאנשים ללמוד. ככל שהציון יהיה אישי יותר, במובן זה שכל אחד ידורג בסקאלה אחרת ועל פי הישגיו, אנו נוכל לצמצם את תופעת הרמאויות (שהיא חלק בלתי נפרד מרעיון הציונים) וכך להשתמש בחוכמה במנגנון זה.

תגובה 1:

  1. בתור אחד מהמשתתפים בקורס הנ"ל, אני נוטה להסכים עם רוב הדברים שכתבת.
    למרות שהציון כאן חסר חשיבות, עצם קיומו מייצר רצון בקרב התלמידים למקסם אותו, ע"י השקעה רבה יותר, או חלילה גם ע"י דרכים פחות כשרות שהוזכרו.
    עם זאת, יש לציין כי הקורס הספציפי הזה הוא קורס שנרשמו אליו בראש ובראשונה כדי ללמוד את הנושא, להבדיל מקורסים באוניברסיטה שסטודנטים מחוייבים לעבור בעל כורחם כדי לסיים את התואר, ושם המרדף אחר הציונים בא לידי ביטוי ביתר שאת, גם אם זה כולל רמאויות.

    השבמחק