במהלך רוב הילדות שלנו אנו מסתמכים על אנשים אחרים שיגידו לנו אם אנחנו בכיוון. התינוק שמחפש חיזוקים מהוריו, הילד שמחפש להיות מקובל חברתית או הדוגמא הבולטת ביותר: התלמיד בבית הספר, שעבורו ציון גבוה יותר במבחן אומר שהוא הצליח טוב יותר.
אבל מדדים חיצוניים לא מחזיקים מעמד לאורך זמן.
ככל שאנו גדלים ובוחרים את הכיוון שלנו, אנו מגלים שהצלחה היא עניין אינדיבידואלי, ושמדדים חיצוניים כבר לא קיימים או שאינם עונים עוד על הצורך שלנו לדעת אם אנו בכיוון הנכון להשתפר. קחו לדוגמא מרצה — בתחילת דרכו הוא עשוי להסתכל על טפסי חוות דעת תלמידים כדי לדעת איך היתה ההרצאה. לאחר מספיק אימון ונסיון, יגיע המרצה שלנו לנקודת החוו"ד 10, כלומר בכל טפסי חוות הדעת שהוא מעביר כולם תמיד מסמנים את המספרים הגבוהים ביותר.
וזו הנקודה שבה המדד החיצוני מאבד את משמעותו.
דרך טובה יותר להשתפר היא להשתמש במדדי הצלחה פנימיים. מדד הצלחה פנימי משמש אותנו כמו מצפן. במקום להציג את מקומנו על סקאלה סופית של אפשרויות, מדד הצלחה פנימי יהיה כזה שיכווין אותנו, ושנוכל להיעזר בו כדי לדעת אם אנחנו בדרך הנכונה להשתפר.
פחד קהל הוא דוגמא למדד הצלחה פנימי כזה. הנה כמה מאפיינים שלו שהופכים אותו למתאים.
1. לכולם יש פחד קהל.
למרות שזה נראה כאילו יש אנשים שממש קל להם לדבר מול קהל, אני אסתכן ואגיד שכל אחד שאי-פעם דיבר מול קהל חווה פחד קהל. מנסיון אישי אני אוסיף שפחד הקהל לא נעלם עם השנים, אבל בהחלט משתנה בהתאם למיומנות וליכולת.
2. הפחד אומר שאכפת לך מהתוצאה.
תנאי הכרחי לפחד הוא שאכפת לנו. אנחנו מפחדים כי דברים עלולים להכשל, כי אנו עלולים לשכוח את מה שרצינו להגיד, כי אולי ישאלו אותנו משהו שלא נדע, כי אולי נתפס כטפשים או לא מקצועיים. כל אחת מהאפשרויות האלה היא משהו שאנו מעדיפים שלא יקרה.
אנשים נלחצים לפני ישיבה חשובה בעבודה, לפני פתרון או הגשה של מבחן או אפילו לפני דייט. בכל המקרים אכפת לנו מהתוצאה, אחרת זה לא היה מלחיץ.
3. המטרה של הפחד: להרחיק אותך מסכנה.
לפחד, אגב, יש מטרה אבולוציונית. הוא כאן כדי להרחיק אותנו מסכנה. האבולוציה מראה שלעשות את אותם הדברים שוב ושוב נחשב בטוח יותר מלנסות דברים חדשים שאנו לא יודעים איך יסתיימו. הפחד נועד כדי למנוע ממך להסתובב לבד ביער באמצע הלילה, כי יש שם חיות טרף.
אחת הסיבות שאנשים פוחדים מדברים שונים היא כח ההרגל במניעת הפחד. מי שרגיל לעשות דבר מה, לא יפחד לעשותו (או לפחות זה לא יהיה אותו סוג פחד). זו גם כנראה הסיבה שחשיפה הדרגתית עוזרת להתמודד עם פחדים.
4. אם תעביר את אותה הרצאה מספיק פעמים מול קהלים שונים, הפחד יעלם.
עכשיו זה ברור למה: זה כבר לא נתפס כמשהו מסוכן. עם זאת, גם התדירות משחקת כאן תפקיד. אם אתה מעביר הרצאה של שעה פעמיים בשנה, סביר להניח שהתדירות נמוכה מדי מכדי שזה אי פעם יהפוך להרגל.
לעומת זאת, מי שעומד מול קהל 30 שעות בשבוע יצטרך ממש להתאמץ כדי לפחד.
5. פחד קהל אומר שאתה עושה משהו נכון.
וזה בדיוק מה שהופך את פחד הקהל שלך למדד פנימי מעניין. פחד קהל יכול לסייע לך להמשיך לחדש גם בתור מרצה מנוסה (או רופא או אפילו נהג אוטובוס מנוסה). לא משנה מי אתה, איפה אתה נמצא ומה רמת המיומנות שלך: כשתנסה לעשות משהו חדש שעלול להכשל, משהו חדשני שלא ניסית קודם, אתה תחווה פחד. ככל שהדברים שאתה עושה הם עוד מאותו הדבר, פחד הקהל יעלם אבל זה כנראה לא יעזור לך להפוך למרצה טוב יותר.
חפש את הפחד בהרצאה הבאה שלך. אם לא מצאת, אולי כדאי לשנות כיוון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה