את היום הראשון שלי באוניברסיטה אני זוכר לא רע בכלל. הקפיצה מכיתה של 20 תלמידים בתיכון קטן בפתח תקווה, לאולם של מאות מושבים היתה מורגשת. המעבר החד לווה בשינוי דרסטי בתפיסת הלימוד. בשנים הראשונות שלי באוניברסיטה הלימוד התבצע אך ורק באמצעות הרצאות, כשהסטודנט על תקן צופה בלבד. כשאתה יושב בהרצאה כזו עם עוד 150 או 200 תלמידים, היכולת שלך להתערב או לשנות משהו ברצף מאוד מוגבלת. צריך הרבה אומץ כדי לעכב את כל הכיתה בשאלה על משפט שלא הבנת.
זו אחת הסיבות, לדעתי, שסטודנטים מעדיפים היום לצפות בהרצאות בוידאו.
אם ממילא אני לא חלק מהחוויה ורק צופה מהצד, חושב הסטודנט, לפחות שאוכל לעשות זאת במקום ובזמן שנוח לי. מחקרים אף מראים שלמידה אונליין אפקטיבית יותר מלמידה בכיתה.
האם אכן אבד הקלח על הלימוד הפרונטלי, והוא נועד רק עבור אותם אנשים שעדיין לא "התקדמו" להרצאות וידאו ? אני חושב שלא. הלמידה בקבוצה קטנה עם מדריך מאפשרת לכל משתתף לשלב למידה תיאורטית יחד עם עבודה מעשית ופידבק מיידי. הקיבעון בזמן ובמקום יכול להגביר את המוטיבציה של המשתתפים.
זה כמובן לא קורה מעצמו. הנה כמה רעיונות שיעזרו לכם לייצר חווית למידה אינטרקטיבית עבור המאזינים שלכם:
1. זכרו שאתם לא בבית הספר או באוניברסיטה
לא הפתיע אותי לקרוא ב"הארץ" סקר שטוען ש 87% מהתלמידים שוכחים את החומר אחרי הבחינה (האחוז האמיתי כנראה גבוה יותר). השיטה שבה אנשים מקשיבים להסברים על דברים שלא רלוונטיים אליהם, ואז נבחנים עליהם כבר לא עובדת. לעומת זאת, נסו לבדוק כמה מהאנשים יודעים לרכב על אופניים, גם אם לא רכבו בשנים האחרונות.
חווית הלמידה מורכבת מהבנה תיאורטית (או התחלה שלה), נסיון מעשי, חשיבה וניתוח של הנסיון המעשי וגיבוש רעיונות לשיפור הנסיון לפעם הבאה. חזרו על השלבים הללו מספיק פעמים ותקבלו חווית למידה מעשית ששום וידאו לא יצליח להתקרב אליה.
קראתי על מדריך לטיפוס הרים שכאשר קבוצה חדשה מגיעה אליו, במקום ללמד את הטכניקה ואז לתרגל ניסה להפוך את הסדר. קודם קושרים את כולם לציוד הבטיחות, ואז נותנים להם לנסות לטפס לבד (אפשר לנצל את הזמן לשתות כוס קפה). רק אחרי 20-30 דקות שהתלמידים מנסים, אפשר להתחיל את ההרצאה, לספר על הטכניקות הנכונות ולתת את אותו הנסיון בפעם השנייה.
אתם יכולים לדמיין את מידת האפקטיביות של הרעיון — כעת ההרצאה הפרונטלית פותרת בעייה אמיתית.
2. נצלו את המדיום
בהרצאה חיה מול קהל אתם קרובים הרבה יותר (פיזית וגם מנטלית) למאזינים שלכם. אם מאזין מתחיל לרחף או לנמנם, אל תתביישו להביא אותו חזרה.
זה מה שהוא מצפה מכם.
אם אתם מרגישים שלא עוקבים אחריכם, עצרו לתרגול קצר.
דברו עם האנשים לפני ובמהלך המפגש להבין מה הם מרגישים, איזה דברים הבינו ואיזה פחות, ואיך לשפר את ההבנה.
המטרה של למידה באמצעות הרצאה היא לייצר דיון, להעלות שאלות ולהיות רלוונטיים לכל המאזינים שלכם.
3. אל תפחדו לטעות
מאפיין נוסף של הרצאה חיה לעומת וידאו הוא שבהרצאה אמיתית מול קהל דברים יכולים להשתבש. אני לא אומר שדברים צריכים להשתבש, או שרצוי שדברים ישתבשו, אבל אני כן אומר שצריך לקחת סיכונים. מישהו שואל שאלה שלא חשבתם עליה ? הדבר הקל הוא לענות ב"אני אבדוק את זה ואחזור אליך". אם השאלה מעניינת, אולי אפשר לשתף את כולם בדיון ולנסות לחשוב יחד על התשובה. באמצע ההרצאה נזכרתם בסיפור שלא תכננתם אותו מראש ? אל תתביישו לספר אותו (גם אם בסוף הוא יתגלה הרבה פחות מצחיק ממה שחשבתם).
הייתי בלא מעט הופעות שבמפתיע הזמר התבלבל במילים או שכחת לשיר בית. זה חלק מהעניין באירוע חי. והאמת, זה גם חלק מהקסם.
מה דעתכם ? האם למידה חוויתית בכיתה יכולה לשרוד את קורסי הוידאו ? איך אתם מעדיפים ללמוד ? ספרו לי על זה בתגובות !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה